להתחבר למאה ה-21
לפני פחות מ-10 שנים הוא שימש ראש ענף הון אנושי לתחום הסייבר ביחידת 8200. הוא החליט שמדינת ישראל זקוקה להרבה יותר תלמידות ותלמידים בתחומי המחשוב והסייבר מהמרכז ומהפריפריה, שיוכלו להגיע ליחידה שבה יתרמו ויגיעו רחוק. אז הוא החליט לעשות מעשה. איתנו היום שגיא בר.
אנחנו שואלים את הילדים בחט"ב ובתיכון מה המקצוע הכי חשוב עבור עתידכם והם כל הזמן עונים את אותה תשובה: מתמטיקה, אבל גם אנגלית, ואח"כ מחשבים. זה מפליא אותי, כי בחט"ב הם בכלל לא לומדים את המקצוע הזה.
"הקסום הוא שילד לא מתחיל ונגמר בבית ספר, אלא בזה שהוא נולד. בגיל שנתיים, שלוש, ארבע הוא רואה את המחשב והסמארטפון של אמא שלו, ורוצה להעצים את החוויה של המדיה סביבו, להיות חלק מהעולם הזה שבו הוא נהנה, חווה ומתקשר. הוא לא מבין למה בבית הספר זה חסר לו".
איך אתה מסביר שבית ספר לא מלמד מחשבים כמו שמלמד לקרוא ולכתוב, חשבון ואנגלית? זו לא אמורה להיות מיומנות יסוד במאה ה-21?
"יש הרבה מדינות בעולם שלקחו את זה למיומנויות יסוד. אנגליה מובילה את המהלך הזה אבל היא לא היחידה. מדינת ישראל מדברת את המילים האלה כבר תקופה ארוכה. מחפשת לרוץ לעולם שבו כולם יוכלו לתכנת או לפחות לדעת להיות יצרנים וצרכנים של טכנולוגיה. ככה העולם חושב ומתנהל, היום המערכת עוד כמה צעדים מאחור אבל היא תהיה שם".
אתה הקמת את המרכז לחינוך סייבר, שהוא מיזם משותף של משרד הביטחון ושל קרן רש"י. המבקרים יגידו - הצבא זקוק לכוח אדם, אז הוא פולש למערכת החינוך ומכשיר כוח אדם. מחר בבוקר הוא עוד ילמד את הילדים לקלוע בנשק. אתה מרגיש פולש?
"אני מערכת אזרחית לגמרי. מערכת החינוך בישראל היא נפלאה, נהדרת ויקרה מאוד, וחסרה בה עוד קומה. אז אותה אנחנו עוזרים להשלים, את המיומנויות שלא נלמדות היום בתוך בית ספר, כי זה לא רק מחשבים. אנחנו בונים קומה נוספת למאמץ מדינתי רחב, לא באים לעזור לייצר לוחמים".
העדפתם להגיע למערכת החינוך הפורמלית איפה שיש מורים ומערכת שעות ומבחנים, או לבוא לעולם חוגי העשרה ולפנות למי שרוצה?
"החוצצים ששמת עכשיו הם חלק מהקושי בשפה. מה שקראנו פעם "החינוך הפורמלי", ו"החינוך הלא פורמלי" הולכים ומתקרבים. הקורונה קירבה אותם למרחק של מילימטרים ספורים. ולכן ההגדרות האלה מייצרות שפה שלא מאפשרת שיחה. מה אנחנו בסוף רוצים? שהילד יתפתח ויהיה אזרח משמעותי בישראל. וכדי שיהיה כזה צריך לעבוד על הידע שלו, אבל גם על המיומנויות שלו, על הערכים, התפיסה שלו, שידע לאיפה רוצה להגיע כשיהיה גדול. החיבור של הכל יחד הוא שמאפשר לחינוך ה"פורמלי" או לממשק של המורה בכיתה או לחיבור של התלמיד למדריך אחה"צ, להתקרב ולעשות משהו משולב שמסתכל על הילד, להביא אותו לדרך הנכונה שאנחנו חושבים שהוא צריך לעבור כדי להיות אזרח משמעותי בישראל".
כשאומרים פורמלי מתכוונים לחובה, למקצוע שיש לו תקציב וכל תלמידי הכיתה לומדים אותו יחד עם המורה. מישהו אמר שזה משהו שכל תלמיד ותלמידה בישראל זקוקים לו. לעומת הלא פורמלי שבו כל אחד בוחר ואז אתה מקבל קהל אחר לגמרי, רק את מי שרוצה ללמוד את התחום. יש הבדל.
"התחלנו ב-2011, מדינת ישראל הייתה הראשונה בעולם שיש בה בגרות בסייבר, בהובלת משרד החינוך. זו הייתה קומה אחת. קומה אחרת יכולה להיות חינוך א-פורמלי, וככה קמה תוכנית מגשימים שמתעסקת עם נוער מהפריפריה ומקנה לו את הידע והערכים; קמה תוכנית ממריאות שעושה אותו דבר רק עם נערות; וגם תוכנית סטארטק שעובדת בחט"ב. כשניגשנו מהמקום הלא פורמלי לחטב הרגשנו שאנחנו מפספסים. אמרנו ששם אנחנו חייבים לעשות צעד אחד קדימה – לקחת את החומרים המאוד טובים ולהביא אותם לתוך הכיתה ליומיום שבבית הספר. וזה מה שאנחנו עושים בשנה האחרונה עם תוכנית שנקראת און טופ, שמחברת את הקסם של החשיבה מחוץ לקופסא עם המורה שמלווה ומכיר את התלמיד ויכול לעזור לו לצמוח – ויחד בתוך הכיתה לייצר חיבור חדש".
אתה מרוצה מהתוצאות?
"... 35% מהסייבר ב-8200 מגיע מהפריפריה בישראל, רובו בזכות התוכנית. כי אנחנו שוברים את המשוואה הבלתי אפשרית שאומרת שאיפה שנולדת זה סך ההזדמנויות שלך, ואם ההזדמנויות נמוכות אז הסיכוי שתגיע ל-8200 הוא לא גבוה. אנחנו פשוט נותנים את ההזדמנות לילדים מוכשרים שנמצאים בפריפריה, ואותו דבר עם נערות. פחות מ-20% מהחלק הטכנולוגי ב-8200 מורכב מנשים, מה שנשמע לא סביר ולא הגיוני, ולכן תוכנית ממריאות התרוממה כדי לנסות לשבור את המאזן הזה".
כשמגיע רגע הבחירה במגמה בתיכון, איכשהו יוצא שתלמידות בתחומים המדעיים בוחרות יותר כימייה וביולוגיה, ובנים פיזיקה ומחשבים, בפער ניכר. למה זה קורה? ולמה זה ממשיך אח"כ הלאה להייטק ול-8200?
"מחקרים מראים את זה בצורה מאוד פשוטה. ההורים, המבוגרים, הסביבה, מגיל צעיר מאוד עושים לילדים שלנו את ההסללה הזאת. בנים בתכלת, בנות בוורוד, בנות לחוג ריקוד, בנים לחוג מחשבים. את ההסללה צריך לתקן ולשנות, וצריך להתחיל לעשות את זה יחסית מוקדם".
לא האמנתי עד ששמעתי שבשיעור פיזיקה כשלבנות יש שאלה הן נותנות לבן לשאול אותה. איך אתם מתקנים את זה?
"בשתי דרכים מרכזיות: 1. בניית מסוגלות עצמית – כי אחד הפערים הכי גדולים בין גברים לנשים זו תפיסת המסוגלות העצמית. נערות מגיל צעיר תופסות את עצמן כמסוגלות פחות. 2. להביא דמויות לחיקוי – להפגיש עם נשים משמעותיות בעולם ההייטק והניהול".
כבר עשור אתם עושים פעילות שגדלה ומצליחה. מה השלב הבא?
"אנחנו מחפשים לעשות שתי הרחבות: 1. לחשוב על פתרונות אחרים, שמתחברים לרשויות ולעשייה היומיומית, כדי לייצר שינוי יותר בר קיימא וקרוב לתלמידים. 2. לחבר חיבורים - מחפשים שותפים ברשויות, בהייטק ובמדינה. מחפשים לבנות רשת של מענים שתאפשר לעשות את ההתקדמות הזו. ההנחה שלנו היא שיש 20,000 ילדים בשכבת גיל שיכולים לקבל מענה. אנחנו מגיעים ל-2,000".
אתה מתכוון ל-20 אלף ילדים שיכולים להגיע לרמות גבוהות של סייבר?
"נגיד לא רק אלה שלומדים מתמטיקה 5 יח"ל, אלא גם אלה שלומדים מתמטיקה 4 יח"ל. גם ילדים שמתעניינים במחשבים - זו יכולה להיות הפריחה שלהם. וכשילד פורח אי אפשר לעצור את זה. אנחנו מחפשים לתת לילדים את ההזדמנות לפרוח, ואחרי כן שיוכלו לרוץ עם זה כמה שיותר קדימה".
מראיין: אלי הורביץ | הפקה: עדי בר צבי ורביד יראון דר
חדש! כל הפרקים של ריסטארט באפליקציות Apple ו-spotify. להאזנה
