לקדם מצוינות
ככלל, יום השואה מוקדש לשיח על אירועי המלחמה, מחנות ההשמדה וגילויי הגבורה וההצלה בשנים הנוראות ההן. אך ראוי להציב את הזרקור גם לעבר פנים אחרים, ייחודים, שזימנה התקופה. כזו היא העשייה המדעית של מתמטיקאים ופיזיקאים יהודיים שחיו ופעלו במוסדות האקדמיים בגרמניה. עשייה משמעותית, שאך מתבקש לספר אודותיה בשיעורי המתמטיקה.
תרומתם של היהודים למתמטיקה אומנם גדולה, אך עד כה היא לא נכללה ברשימת המקצועות בה בלטו בהשפעתם. לפני כעשור נערך מחקר מקיף בנושא בשיתוף פעולה של שבעה היסטוריונים של המתמטיקה בגרמניה, במסגרתו נאספו פרטיהם האישיים של 90 מתמטיקאים ופיזיקאים יהודים בדרגת פרופסור, שפעלו בגרמניה וסביבותיה בין מלחמות העולם. חלקם אף זכו לתהילת עולם בזכות משפטים שנקראו על שמם.
דוגמה לנוכחות המשמעותית של המדענים היהודיים ניתן למצוא במכון למתמטיקה ופיזיקה שבאוניברסיטת גטינגן בגרמניה. בין השנים 1895-1933 תחת הנהגתם של פליקס קליין ודוד הילברט היה מכון זה ל"מכה של המתמטיקה". מרכז עולמי יחיד בסוגו, אליו נהרו כל מי שחיפשו לקבל חינוך מקיף לבניית קריירת מחקר מבוססת ומבטיחה. בתחילת שנות השלושים של המאה העשרים, שלושה מתוך ארבעה פרופסורים בתחומי המתמטיקה והפיזיקה במכון היו יהודים. המכון בגטינגן היה מרכז של הצטיינות ושל פתיחות אינטלקטואלית, שבחר את חבריו על פי כישוריהם בלבד. עליית הנאצים לשלטון הביאה לחיסולו באחת.
אוניברסיטת גטינגן
בעת שהיטלר מונה לקנצלר גרמניה, היהודים היוו רק כ-1% מכלל אוכלוסיית המדינה. בתוך כך, המתמטיקאים היהודים היוו נתון מדהים של יותר מ-30% מהפרופסורים למתמטיקה בכל גרמניה. עם זאת, כשנחקק "החוק לשיקום השירות המקצועי במדינה", באפריל 1933, נקבע כי השירות במוסדות המדינה מותר רק לעובדים מהגזע הארי. בהתאם לכך, יהודים שעבדו במשרות ממשלתיות כמורים, פרופסורים ושופטים פוטרו מתפקידיהם.
גם באוניברסיטת גטינגן 45 מתמטיקאים ופיזיקאים יהודים איבדו את משרותיהם. על פי האגדה, ברנהרד רוסט, שר התרבות הנאצי, שאל את הילברט בעת ביקורו בגטינגן ב-1934 האם נכונה השמועה שהמכון המתמטי סובל מאוד מאז סילוקם של היהודים וחבריהם. הילברט השיב: "סבל? לא, הוא לא סבל, אדוני השר. הוא פשוט איננו קיים יותר".
המתמטיקאים היהודים היו אלה ששברו את המסורת המתמטית והכניסו לתוכה את המודרניזציה. ברנשטיין, שהיה אחד מהמתמטיקאים המובילים במכון בגטינגן, היה אחד הדוגמאות לכך. הוא נולד בעיר האלה שבגרמניה, בן ליוליוס - רופא מוביל בתחומו, ונכד לאהרון, פיזיקאי סופר ועיתונאי משפיע בתקופתו. ב-1896 עוד בטרם התחיל את לימודיו באוניברסיטה, ניסח ברנשטיין את משפט ברנשטיין-שרדר וכתב הוכחה לעובדה חשובה בתחום תורת הקבוצות. בהמשך התמנה לפרופסור בגטינגן וייסד את המכון לסטטיסטיקה מתמטית. הוא עסק בתחומי מחקר נרחבים, בין השאר במתמטיקה שמאחורי הגנטיקה, והצליח לתאר את המודל הגנטי לפיו נקבע סוג הדם של האדם.
בשנת 1933 סולק ממשרתו בגֶטִינְגֶן, היגר לארה"ב ושימש כמרצה במספר אוניברסיטאות. מיד בהגיעו לארצות הברית פעל להצלת מדענים יהודיים נוספים ומציאת משרות אקדמיות מחוץ לאירופה עבורם בעזרת ידידו הטוב אלברט איינשטיין.
פליקס ברנשטיין
חוקר רב תחומי שעל שמו קרויים מספר מרכזים לחקר הפיזיקה בגרמניה. בורן נולד בפולין למרגרט, שהלכה לעולמה בהיותו בן ארבע, ולגוסטב, פרופסור לאמבריולוגיה. את עבודת הדוקטורט שלו כתב בורן בגטינגן, ועד 1913 פרסם 27 מאמרים. הוא קיבל הזמנה לכהן כפרופסור באוניברסיטת ברלין, שם התוודע לאלברט אינשטיין שכתב לו: "הפיזיקה התאורטית תפרח באשר תהיה, אין עוד בורן בגרמניה כיום". במהלך מלחמת העולם הראשונה שירת בורן בצבא הגרמני והוביל את הקמת היחידה לפיתוח טכנולוגיות לוחמה. לאחר המלחמה חזר לגטינגן לכהן כפרופסור.
בשנת 1933 סולק ממשרתו, עבודת הדוקטורט שלו נפסלה ואזרחותו הגרמנית נשללה. בורן היגר לאנגליה וכיהן כפרופסור באוניברסיטת אדינבורו. בשנת 1954 זכה בפרס נובל על עבודתו. בורן הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים, ונכדה מפורסמת – השחקנית אוליביה ניוטון ג'ון.
מקס בורן
האישה הראשונה שמונתה כמרצה במוסד גרמני להשכלה גבוהה והייתה המתמטיקאית הגדולה ביותר עד לזמנה. נתר נולדה בארלנגן גרמניה, לאידה קאופמן ולמתמטיקאי מקס נתר. דרכה לפסגת המחקר המדעי הייתה קשה. כשהייתה בת 18 היו האוניברסיטאות סגורות בפני נשים והיא עבדה כמורה לאנגלית. מיד כאשר פתחה האוניברסיטה את שעריה לנשים, נרשמה נתר ללימודי מתמטיקה ושקדה על עבודת הדוקטורט שלה. כאישה, היה המסלול המחקרי סגור בפניה והיא נענתה להזמנתו של הילברט, ראש המכון בגטינגן להצטרף למכון כמרצה. בשל ההתנגדות הגדולה לכניסת נשים לאקדמיה הגרמנית נתר לא קבלה את דרגת ההוראה, ובשנתיים הראשונות במכון לימדה קורסים שהוצגו כ"קורסים שיינתנו על ידי פרופסור הילברט, בתמיכתה של ד"ר נתר" בלי שתקבל שכר.
בשנת 1918 פרסמה את משפט נתר, שאפשר את הניסוח השלם והמלא של תורת היחסות. המשפט מוערך בחשיבותו ובמרכזיותו בפיזיקה כמו משפט פיתגורס. נתר מעולם לא קבלה דרגת פרופסור בשל היותה אישה, אולם בשנת 1932 זכתה להכרה רחבה בקבלה את פרס אקרמן-טויבנר, שהעניקה אוניברסיטת לייפציג למתמטיקאים בולטים. למרבה האירוניה, הפעם היחידה שנטר קבלה יחס של חברת אקדמיה מהממשל הייתה ב-1933, כאשר הנאצים בטלו את משרת ההוראה שלה.
הרמן וויל עמיתה כתב: "נתר קבלה את גזר הדין בקור רוח והמשיכה לקיים את ההרצאות והקורסים בדירתה". מאוחר יותר, בנובמבר של אותה שנה, בעזרתו של אלברט אינשטיין, היא היגרה לארצות הברית שם נפטרה באופן פתאומי ב-1935. בשנת 1955, כוכב שהתגלה בחגורת האסטרואידים נקרא על שמה "7001 נתר" כהוקרה על תרומתה הרבה לעולם המדע.
אמי נתר
איינשטיין, בורן וברנשטיין סייעו לפרופסורים נוספים להגר לארצות הברית לאחר שעשו זאת. בזכות הערבות ההדדית והקשרים הטובים ביניהם, הם מצאו ויצרו משרות לחבריהם, כך שיוכלו לצאת מגרמניה ולהמשיך לתרום להתפתחות המחקר המדעי. ג'ון פון נוימן, שסולק גם הוא מגטינגן, סייע לימים בבניית פצצת האטום בארצות הברית.
עם זאת, לא כל הפרופסורים היהודיים הצליחו להגר. אחד מהם הוא פליקס האוסדורף, שבתחילת דרכו בכלל היה ידוע כסופר, משורר ופילוסוף ורק בהמשך התמנה כפרופסור למתמטיקה, ותרם תרומה משמעותית לתחומי הטופולוגיה ותורת הקבוצות.
הודות למעמדו כמתמטיקאי בעל שם עולמי, האוסדורף הורשה להמשיך בעבודתו כפרופסור במשרה מלאה באוניברסיטת בון שבגרמניה גם לאחר עלית הנאצים. הוא עשה זאת עד 1935, אז אולץ לצאת לגמלאות. האוסדורף המשיך בעבודתו למרות שכתביו לא יכלו עוד להתפרסם בגרמניה משום שנחשבו "מתמטיקה יהודית מנוונת". הוא חשב שיוכל להישאר בגרמניה בלי לסבול מרדיפות אישיות, אך ב-1942, כשהבין שהוא עומד להישלח למחנה, התאבד יחד עם אשתו וגיסתו.
חמישה מהפרופסורים היגרו לישראל וסייעו להקמת מוסדות מחקר בארץ. אברהם פרנקל, איש רב פעלים וציוני היה אחד מהם. פרנקל, שנולד במינכן, לחם במלחמת העולם הראשונה בשורות הצבא הגרמני. בשנת 1933, כאשר סולק ממשרתו באוניברסיטת קיל, עלה לישראל וכיהן כדיקן הראשון של הפקולטה למתמטיקה באוניברסיטה העברית. פרנקל פעל להנחלת הידע המתמטי לציבור הרחב. היה מיוזמי "המרכז להשכלת העם", עורך מדור המתמטיקה באנציקלופדיה העברית וכתב ערכים רבים בתחום זה. בשנות החמישים יצא לאור ספרו "מבוא למתמטיקה" - סקירה ראשונה בעברית על יסודותיה והתפתחותה של המתמטיקה המודרנית.
בספרו האוטוביוגרפי "זיכרונות של מתמטיקאים יהודים בגרמניה" מתאר פרנקל את עולם המחקר המתמטי בגרמניה בתחילת המאה העשרים, מקורותיו, שגשוגו ונפילתו - שהתבטאה בהגירה המונית של מדענים בעלי שם עולמי. כור מחצבתם של המתמטיקאים והפיזיקאים היהודים, המכון המתמטי בגטינגן שכונה "המרכז המתמטי של העולם", נפל ולא שב מעולם לגדולתו.
