להתחבר למאה ה-21
לפני ימים אחדים שאלתי את בתי, תלמידת כיתה ח', אם זכור לה התאריך שבו נסגר בית הספר בחודש מרץ. היא השיבה לי באופן מיידי וללא שהות: "ה-13 במרץ. יום שישי ה-13, יום של מזל רע". הופתעתי, שכן אני לא זכרתי את התאריך.
13 במרץ 2020 ייזכר כיום דרמטי במערכת החינוך בישראל. יום שבו מערכת החינוך סגרה את דלתותיה. בִּן יום, העולם כמו התהפך וההוראה עברה להתקיים מרחוק, הוראה בשעת חירום.
שגרת הלמידה של התלמידים וסדר היום שלהם משובשים. אי הודאות מורגשת מדי יום ביומו, כאשר בלתי אפשרי לצפות מהיכן תתקיים הלמידה ביום המחרת, מי יגיע לבית הספר, מי ייכנס לבידוד, מי בריא ומי חולה. לכך התווספו אתגרים טכניים רבים בסביבה הביתית של התלמידים, שהפכה להיות סביבת הלימוד שלהם.
בשנה כזו, כשהמורים עושים כל מאמץ לייצר יציבות ורצף למידה וכשמהלך הלימודים משובש ולא צפוי, להערכה חשיבות כפולה ומכופלת. חשוב לעסוק בנושא ההערכה, להזכיר לעצמנו את המטרות של ההערכה ולנצל את התקופה להתפתחות ולצמיחה בתחום זה.
במילה "הערכה" (assessment) אין הכוונה בהכרח למבחנים ולציונים, אלא לאיסוף שיטתי של מידע מגוון ורלוונטי לגבי התלמיד או התלמידה. המידע יכול להיאסף בדרכים שונות, בכלים שונים (כלי דיווח עצמי, שיחות, מטלות ביצוע וכו') וממגוון גורמים (לאו דווקא מהתלמידים עצמם). גם הגורם היוזם את ההערכה יכול להשתנות: המורה בכיתה, מנהל בית הספר או גורמים אחרים כמו משרד החינוך או הרשות המקומית.
חשוב שהערכה לא תיעשה "בשביל ההערכה" ומבחן לא יעשה בשביל ציון. כדי לקיים הליך של הערכה, חובה להגדיר, כשלב ראשון, את מטרות ההערכה, יעדיה והפעולות שיינקטו בעקבות התובנות שיעלו. רק לאחר מכן ראוי לשקול מה המידע שייאסף וכיצד. ראוי לחתור לכך שההערכה תהיה מתוכננת מראש, מתוך הנכונות והרצון לפעול ולהקצות משאבים לשיפור תהליכים ולסיוע לתלמידים (או לגורם אחר, לפי ההקשר), בעקבות הממצאים שיעלו.
כמורים, אנחנו מעוניינים למצוא את הדרכים להתערב ולעזור לתלמידינו. כדי לעשות זאת, חשוב שנבין לפני הכל את ההקשר הסביבתי שבו הם לומדים. לכן, חשוב לגוון את ההיבטים המוערכים ולהסיק מסקנות בהתייחס להקשר. היבטים שחשוב לבדוק בימים אלה, ימי הקורונה:
בתקופה מאתגרת זו, יש כמה וכמה בעלי עניין שסביר שירצו לקבל מידע על מצבם של התלמידים: ההורים, המורים בכיתות, מנהלי בתי הספר וגורמים נוספים (מחוז, רשות, מטה משרד החינוך). לכל גורם מטרות שונות ולכן הוא זקוק למידע אחר ולרמת פירוט אחרת (תלמיד, כיתה, בית ספר). כפועל יוצא מכך, גם כלי ההערכה, הגורמים המוערכים (מושאי ההערכה) ושיטות ההערכה יהיו שונים.
תהליך תכנון ההערכה מתחיל מסופו ופותח בשאלה, "למי נרצה לעזור על בסיס ההערכה ובאיזה אופן?" לאחר מתן תשובות לשאלות אלו יש לשקול את מי נכון להעריך, האם יש השלכות שליליות לתהליך ההערכה המתוכנן (האם, למשל, הוא מעביר מסר שלא נרצה להעביר), כיצד ניתן להתמודד איתן ומה יהיו כלִי או כלֵי ההערכה.
בהחלטה על כלי ההערכה חשוב להכיר את החסרונות והיתרונות שלהם. כשלב אחרון, יש לעבור לפיתוח של כלי ההערכה. תהליך זה נכון גם בקשר לכלים כמו שאלוני דיווח עצמי/ראיונות וגם בהקשר של משימות ביצוע, מבחנים ומשימות הערכה אחרות.
לפני שמתחילים לאסוף מידע, יש להגדיר על אלו שאלות רוצים להשיב באמצעות המידע ומה הפעולות שיינקטו בעקבות התובנות שיעלו. עקרון זה נכון בכל הקשר ובכל רמה של הערכה. בהקשר הכיתתי, הבית-ספרי וכך הלאה.
אחד מאתגרי התקופה הגדולים הוא יצירת מעורבות פעילה של התלמידים והתלמידות בשיעורים. דברים שקל למורים ליצור במפגש פנים מול פנים בכיתה, מורכב הרבה יותר כשהוא נעשה מרחוק. אתן כאן דוגמה להליך חשיבה של הערכה ממוקדת מטרה. הדוגמה ממחישה התמודדות עם היבט ספציפי של היעדר מעורבות, שנובע מחשש לפתוח את הרמקול ולדבר מול כולם בזום.
בדוגמה אדבר על הערכה שנעשית על ידי המורה, אך ניתן להשתמש במודל גם להערכה של מנהל למצב המורים שלו וגם להערכה של משרד החינוך למצב בתי הספר. כמובן שבכל מקרה, המטרות, השיטה והכלים יהיו שונים.
כדי להעריך בצורה נכונה, כדאי לעבוד לפי 6 שלבים:
כדי להמחיש את התהליך, בדוגמא זו מעוניין המורה להעריך את תחושת הביטחון של תלמידיו לדבר בשיעור מרחוק:
אז מה עשינו פה? חשבנו על המטרה הסופית וממנה גזרנו את צעדי הפעולה. אם ההערכה תכוון אותנו למטרה, אז הושג הערך אותו רצינו!
בכתבה השנייה בסדרה, אתן כלים נוספים להערכה בימי קורונה. מעוניינים לקבל את הכתבה הבאה ישירות למייל שלכם? הירשמו לניוזלטר שלנו.
