להקשיב לשטח
היא כל כך מוכשרת בנגינה, אוהבת את הכלי, את המורה, מנגנת כל כך יפה, אז למה עכשיו, בכיתה ז', היא רוצה להפסיק? הוא בן 13, מתאמן ברכיבה על אופניים כבר שנתיים, הקבוצה שלו נהדרת, יש לו חברים טובים שעוזרים זה לזה והם אפילו ניצחו לאחרונה בתחרות איזורית, אז למה דווקא עכשיו, למרות השכנועים של המאמן, הוא החליט לפרוש?
בני נוער רבים בגילאי חטיבת הביניים פורשים מעיסוקים בהם נהנו, התקדמו והשקיעו זמן רב. הם מתקשים לשמר את שגרת האימון והתרגול, טוענים שמשעמם להם ולא רואים את הטעם בפעולות החזרתיות. הם לא מבינים למה צריך להתאמן שוב ושוב על אותו הדבר. "מה זה משנה איך אני מניחה את האצבעות על הכלי?", "למה צריך להתעכב שוב על התיבה הזו? כבר ניגנתי אותה מיליון פעמים", "אני מצליח בטיפוס הזה, אז למה להתעכב עכשיו על המנח של הרגליים על הדוושות בזמן העלייה?"
חסרה להם הסבלנות להיכנס לפרטים הקטנים, זה מעייף, זה סטטי, הם לא מרגישים התקדמות. הם לא מצליחים לראות את השלבים הקטנים שהם עוברים. הם לא רואים את המטרות הקטנות שהם כובשים.
למה חשוב להתאמן?
תרגול ארוך טווח מאפשר רכישת מיומנות, מפתח חוסן מול קשיים, אתגרים וכישלונות. הוא מאפשר לחוות את הפרטים הקטנים, מפתח מגוון של מדדים ורגישויות לבחינה עצמית ולבחינת העולם סביבנו. הוא מאפשר לנו ללמוד את עצמנו לעומק, להגיע לנקודות מאתגרות ולרגעים של הצלחה ומאפשר רכישת מיומנויות חיים ובנייה של חברה מיטיבה והטרוגנית.
בשני העשורים האחרונים אני עוסקת במוסיקה כמבצעת, מורה, מובילה פרויקטים חינוכיים בחברה הערבית ובקרב נוער בסיכון ומנהלת מרכז מוסיקה. בימים אלו אני מסיימת תואר שני בבצלאל, במסלול ניהול עיצוב וחדשנות. פרויקט הסיום שלי, בהנחיית שרה אוסלנדר, מומחית עיצוב ומרצה בבצלאל, עוסק בפיתוח כלי להנעת בני נוער בגיל חטיבת הביניים לתרגול ואימון.
מטרת הכלי היא לפתח חשיבה יצירתית ודמיון, בצורה שתניע לפעולה ותלווה את תהליך התרגול בשלביו השונים: מהרעיון, הנעה לפעולה, התמודדות עם השגרה ועם נקודות קושי. המחקר המקדים כלל ספרות מקצועית בנושא ו-16 ראיונות עם מומחים הקשורים לסביבת בני הנוער: בית הספר, צבא, מאמנים, מנחי חוגים וסדנאות ומומחים בתחום התקשורת והקוגניציה. לאחר מכן, יצאתי למחקר שדה, שכלל ראיונות עם 25 בני נוער מתמידים שבחרו במסלולי הצטיינות בתחומים שונים; בני נוער שעוברים מתחום אחד למשנהו ועדיין לא מצאו את "החלום" והורים.
היא כל כך אהבה לנגן. למה פתאום בכיתה ז' היא רוצה לפרוש?למה הם לא רוצים להתאמן?
הממצאים והתובנות שעלו מהמחקר מעניינים ועשויים להועיל לאנשי חינוך מכל התחומים:
לאור ממצאי המחקר, בניתי "מסלול תרגול", הנוגע בנקודות המשמעותיות בתהליך ומאפשר לבני הנוער לזהות את החסמים ולהתמודד עמם. ממצאים אלו נתמכים במחקרן של פרופ' קרול דווק על היכולת של המוח להתפתח "The growing mindset" והמשמעות העצומה של תהליך הלמידה וד"ר אנג'לה דאקוורת, שתבעה את המונח "גריט" - יכולת התמדה ועיקשות בדרך למטרה. שתיהן מדברות על תרגול כתהליך מצמיח, הבונה חוסן ובטחון עצמי.
מסלול התרגול שבניתי בעקבות ממצאי המחקרתובנות וממצאי המחקר חושפים דור אוטודידקט, המעוניין בליווי והכוונה ומגלה התנגדות עצומה להכתבה מלמעלה. זהו דור המעוניין בתהליך למידה פרסונלי. דור יצירתי, המעוניין בחוויה אופפת (חווית אימרסיב), המשלבת מגוון חושים, באתגר ובתגמולים.
ואז הגיעה הקורונה
בעודי מתחילה בתהליך אפיון מוצר, הגיע סגר הקורונה, שיצר צורך בשינוי מהיר וקיצוני של צורת הלמידה וצורת ההוראה ונגע בצורה מדויקת בחסמי הלמידה והתרגול שעלו במחקר המקדים. מערכות החינוך הפורמלית והבלתי פורמלית שינו את פניהן תוך 48 שעות.
דברים שלא האמנו שנוכל לעשות ללא מפגש פנים אל פנים, כמו הוראת נגינה, אימון נבחרת התעמלות או שיעור מתמטיקה – עשינו מרחוק. חלקם טוב יותר וחלקם פחות. למדנו לחדד מה עיקר ומה טפל, יצרנו גבולות גזרה חדשים.
תלמידים הקליטו פודקאסטים כחלק מהכנה לבגרויות; קבוצות ספורט מקצועני יצרו שגרת אימונים יצירתית עם ציוד ביתי; קבוצת בנות 10 בהתעמלות אמנותית הרגישו שהן צריכות לקחת אחריות על עצמן והעבירו שיעורים שלמים אחת לשנייה, כדי לשמר את יכולותיהן בזמן הסגר; בני נוער הפיקו סרטונים יצירתיים, בכדי לייצר תחושת ביחד וחוסן קבוצתי.
הצורך למצוא מוטיבציה לשימור אימונים במגבלות החדשות, אפשר חופש להתנסויות חדשות. בכדי לבחון מה קרה בשטח בזמן ייחודי זה, יצרתי שאלון עבור בני הנוער המתרגלים באופן קבוע ועבור אילו שלא תרגלו בצורה סדירה לפני הסגר ושאלון נוסף למורים ולמאמנים, שיאפשר ללמוד על ההתנסויות ונקודת המבט שלהם בתהליך. על השאלונים ענו כ-180 בני נוער מכל הארץ וכ-50 מורים ומאמנים.
להפתעתי, עצירת שגרת האימונים התובענית וביטול פעילויות שיא מתוכננות, כמו הופעות, מבחנים ותחרויות, יצרה מוטיבציה נוספת לשמר יכולות ולסגור פערים והביאה איתה געגוע גדול למפגש הבינאישי. בנוסף, עלתה בשאלונים בקשה גדולה של התלמידים: בבקשה, אל תחזירו אותנו לאחור. עוד הם ביקשו:
מה בתרגול החוזר באמת מייאש אותם כל כך?אז מה עכשיו?
לפני שאנחנו חוזרים מכורח ההרגל לשגרה הידועה, ההתארגנות לשנת הלימודים הבאה שהלא צפוי בה עתיד להיות רב, זוהי הזדמנות לרגע של התבוננות אישית. מה עבר עלינו, על המערכת, על התלמידים וההורים. התרחשו תהליכים חיוביים של מתן עצמאות, יצירת אמון וחיזוק של קשרים בינאישיים.
מתוך תובנות המחקר שערכתי ובתוספת התובנות מסקר תקופת הקורונה, שחידד בצורה משמעותית את הצרכים של בני הנוער והחסמים בהנעתם לפעולה, הנה כמה נקודות, שיעזרו לכם לכוון את תלמידיכם בשנה הבאה, לאימון ארוך טווח בכל התחומים:
1. יעדים ומטרות
התרכזו בהצבת מטרות מאתגרות המלוות בשלבים ברורים בדרך. אפשרו בחירה במגוון כלים: אפשרו יצירתיות, תחושה של אמון ועצמאות ללומד. אל תורידו את רף הדרישות, תנו להם חיזוק חיובי על עשייה, גם אם היא קטנה.
2. מערכת יחסים שוויונית יותר
כדאי לאפשר לעצמנו המבוגרים, מרחב של למידה מבני הנוער. הם חווים את העולם אחרת – זה מייצר הזדמנויות להגדלת מאגר הכלים להוראה ולמידה עבור כולנו וחיזוק קשר בינאישי. מנטורינג, ולא הכתבת הוראות מלמעלה. הם רוצים להתייעץ ולא רוצים שיכתיבו להם את הדרך. תנו להם לקחת אחריות.
3. תנו להם להתמודד
אפשרו לתלמידים להתמודד בעצמם ועדיין להיות נוכחים. כל התמודדות תוביל אותם עוד צעד ביכולות שלהם להתמודד עם עולם לא צפוי כבוגרים ולמצוא פתרונות בזמן של אירועים קיצוניים, דוגמת הקורונה.
4. גמישות של שעות
תנו ערך ומשמעות לזמן. לא רק להעביר אותו, כי צריך להיות כבולים למערכת שלאו דווקא מתאימה לצרכים האמיתיים. ניתן לייצר למידה ותרגול במגוון צורות ובמגוון שעות. תנו בהם אמון שהם יכולים לנהל את הזמן שלהם ולעמוד ביעדים.
5. הערכה שוטפת
העריכו את הלמידה על הדרך ולא רק לפי תוצאות מוגדרות מראש: על עצם ההתנסות, על תרגול ואימון ועל מחשבה יצירתית. תוצאות מוגדרות מראש מדגישות את החסר, את הנקודות של אי ההצלחה.
דרך הנמדדת מ"נקודת האפס" ועד להיכן שהצלחת להגיע, מאפשרת לראות את חצי הכוס המלאה. תמיד אפשר להמשיך ולצעוד בדרך. אין לה סוף.
