להקשיב לשטח
הכול התחיל בטיול שקיימתי עם משפחתי, בחוה"מ פסח, בשנתי הראשונה בבית הספר. אישי היקר לקח אותי לראשונה, לאתר ששמו "גתות ברקן".
בעודי צועדת בשביל הגישה, אשר בשוליו פסולת בניין, לא העליתי בדעתי מה משובב יהיה המראה שיתגלה לעיניי, במרחק מטרים ספורים.
כשהגענו למדרון המערבי של הגבעה, כשלפנינו נשקף היישוב ברקן, מצאתי עצמי לפני אחת הגתות המרשימות ביותר שראיתי מימיי. גדולה, עוצמתית, מורכבת, ולצידה בריכת מים גדולה ומרהיבה. צבעים ומראות חזקים ביותר. הגת הכרויה בסלע שבקצה הגבעה, משקיפה לגיא מרהיב, עשיר בפריחת אביב מסחררת.
עמדתי שם, בתוך משטח הדריכה של הגת, השקפתי אל בית ספרנו, שהיה ממש כמטחווי קשת ממקום עומדי, וזאת המחשבה היחידה שעלתה במוחי: "איך, לכל הרוחות, לא הייתי מודעת לנכס הזה, המצוי לי מתחת לאף?"
מאותו הרגע היה לי ברור שאין כל סיכוי שאני אחנך במקום שיהיה מנותק מסביבתו. הבנתי שאני ניצבת בתחילת דרך, ראשיתה של הרפתקה, ושיש לי משימה, אך עליי לקחת איתי אנשים לדרך.
את כל זה חשבתי לעצמי אז, כשעוד לא ידעתי עד כמה האפשרויות רבות, מגוונות ומסעירות.
באותו היום חזרתי לביתי, ניגשתי למחשב בחדר העבודה שלי, הקלדתי בשורת החיפוש "גתות ברקן" והתחלתי לשוטט ברשת. גיליתי מעט מאוד מידע על האתר הארכיאולוגי (היום כבר יש הרבה, דאגנו לכך...), אבל זה היה מספיק כדי להוסיף מידע תיאורטי קצר למכתב הנרגש שכתבתי למנהלת בית הספר שלי, דאז, יעל אילון.
שיגרתי את המכתב.
אחר כך הפכתי ברעיון שוב ושוב וניסחתי תוכנית עבודה שמנצלת את אזור התעשייה ללמידה חוץ כיתתית בכל תחומי הדעת.
מנהלת בית הספר מצאה לנכון "לזרום" איתי והגדירה זאת אף היא, כיציאה למסע שסופו מי יישורנו. הרפתקה.
הפכתי ברעיון קיץ שלם ובשנה העוקבת הקמתי, באחת מהשעות הפרטניות שלי, קבוצת מנהיגות לצורך הנושא מקרב ילדי כיתות ד'- ו'. מתכונת זאת נשמרת עד היום: בשעה פרטנית שלי מתנהלת קבוצת מנהיגות של נציגי התלמידים המובילים את העשייה. הצלחתי לבנות קבוצת מנהיגות של ילדים שלמדו ביחד איתי את הנושא והפיצו את הידע בקרב התלמידים והמורים, באמצעות הדרכות בכיתות. באותה השנה קיימנו סיור עם צוות המורים באתר. הסיור הניב תערוכת צילומים שמעטרת את מסדרונות בית הספר עד היום. טיול אביב בית ספרי הביא להכנסת האתר למפת הטיולים של משרד החינוך. דגם של האתר, כפי שהוא בחזוננו, הוצג בפגישה במזכירות ברקן והביא לבחינת דרכים להתקדמות.
האופן בו פעלנו בקבוצה בשנה הראשונה מוצג באופן ממצה בסרטון שהכנו בתום אותה השנה.
זאת הייתה שנה של ניסים ונפלאות. אפילו מסיבת הסיום של בית הספר הייתה בסימן "הגשמת חלומות", כי כך ממש הרגשנו, שזכינו לראות חלומות מתגשמים.
כעת אני מבינה, שהמסע שעברנו בשנה הראשונה השפיע עלי ועל התלמידים בהדדיות. דהיינו, החלום והלהט שלי הדביק אותם, והלהט וההתלהבות שלהם סחפו אותי.
אט אט הרגשתי שהחזון ליצור קשר הדוק בין התלמידים, הצוות והקהילה אל האתר מעסיק אותי ללא הרף.
מצאתי עצמי בכל רגע ורגע, הופכת בראשי את השאלה: איך להפוך את החלום שלנו לנחלת הכלל?
מאז חלפו עוד שלוש שנים וכל כך הרבה דברים קרו: טיולים חוזרים באתר בהדרכת ילדי המנהיגות, חתימה על אמנה למען האתר, כתיבת עלון הסברה על האתר והפצתו, חפירות ארכיאולוגיות בשיתוף עם אוניברסיטת אריאל (אנו לפני פתיחת העונה השלישית) ועירוב של הקהילה שמסביב לבית הספר. הקהילה לוקחת חלק בפעילות החפירות - כולם חוקרים, ללא הבדל גיל!
בנוסף נבנתה תוכנית חונכות ארכיאולוגיה בגנים, שולבו בוגרים וגימלאים בחפירות ואורגנו ערבי ארכיאולוגיה לקהילה. כתבנו גם ערך ויקיפדי על האתר , הכנו שילוט, וגולת הכותרת: ילדי המנהיגות יזמו מהלך אקטיביסטי יוצא מגדר הרגיל, של פריצת שביל גישה לאתר, שיהיה קצר ובטוח יותר...
לבסוף, בימים אלו הסתיימה כתיבה של תוכנית לימודים בית ספרית המבוססת על חקר התקופה הביזאנטית, והיא תיושם השנה ותיחתם ביריד תוצרים בסוף השנה.
כדי להבין שהצלחנו, מספיק לקרוא את דבריו של אמיתי אהרוני, בוגר קבוצת המנהיגות מהשנים הראשונות, שמצורפים בזאת:
זהו הסיפור שלי, שכמובן לא תם. משנה לשנה אנו ממשיכים בעשייה ומתפתחים.
כעת מתחיל הסיפור שלך
כיצד בית הספר שלך יכול לקיים עשייה קהילתית אקטיביסטית?
כיצד התלמידים יכולים לקחת אחריות על סביבת בית הספר ולפתח אותה?
מה הם הפרויקטים החינוכיים שבית הספר שלך יכול לאמץ, ובעזרתם התלמידים ילמדו אחריות ואקטיביזם חברתי וסביבתי?
אני רוצה להציע לך כמה שלבים בדרך לביצוע יוזמה שכזו, מתוך הניסיון האישי שלי, ובהתבסס על כלים מקצועיים מתחום "ניהול הפרויקטים".
5 שלבים בבניית פרויקט לימודי-אקטיביסטי
1. שלב היזום - שלב שבו עולה הרעיון לפרויקט ובו בוחנים את הבעיה ואת הצורך המניעים את פתיחת פרויקט.
א. זיהוי נכון של צורך סביבתי או קהילתי.
ב. המורה היוזם הוא "משוגע לדבר", כלומר מחנך שהיוזמה שהגה בוערת כאש בעצמותיו, והוא מוכן "להתאבד עליה". אין מילים מדויקת יותר מ"משוגע לדבר" שיוכלו להסביר מדוע מורה שהיא גם מחנכת ורכזת שכבה, תפנה כל כך הרבה זמן, אנרגיות, ומחשבה בתחום שהוא נטול גמול מפורש, אלא אם כן היא אחוזת להט היוזמה.
ג. תמיכה של מנהל/ת בית הספר אשר נושא/ת בכל ההשלכות של הפרויקט מבחינת אחריות על שלום התלמידים והצוות, עבודה במסגרת כללי המשרד וניהול תקציבי.
ד. הקמת מנהיגות תלמידים מגויסת ובעלת גאוות יחידה שעיקרה: יש לנו כח לשנות! לדעתי פרויקט החותר לפריצת גבולות ואקטיביסטי חייב להישען על הנהגת ילדים, גם מפני שהתהליכים אשר הילדים מקדמים הופכים אותם לאזרחי עתיד משמעותיים ביותר, אך בעיקר מכיוון שאקטיביזם של ילדים מתקבל הרבה יותר ברצון מאקטיביזם של מבוגרים. וכשתכלית החינוך היא לחולל שינויים בסביבה - חובה לגייס את הילדים למהלך.
ה. גיוס הקהילה, למשל החתמת קהילת בית הספר, מזכירות היישוב, מועצה אזורית וכיוצא בזה על אמנה, מתוך הצורך לגייס את הקהילה למעשה החינוכי.
2. שלב התכנון - זהו שלב קריטי שכן אם הוא לא ייעשה, ניתקל בבעיות של תקציב, לוחות זמנים, כח אדם ועוד. מצד שני, פעמים רבות נתקשה לחשוב על כל מה שנרצה להשיג שנה מראש. הרבה פעמים הרעיונות נובטים על כל צעד ושעל. לפיכך, לדעתי, כדאי לעבוד בשיטה משולבת:
3. שלב הביצוע – השלב בו התוכניות יוצאות מן הכח אל הפועל.
הביצוע מחייב עירנות והקפדה על עמידה בלוחות זמנים, תקשורת עם אנשי שטח וקהילה, עם גורמי חוץ וכמובן תיאום תוך בית ספרי בין חברי הצוות המתכנן, תיאום מול רכזת המערכת והדרכה של צוות בית הספר בתכני התוכנית. כל אחד מהחלקים בפרויקט דורש מערכת תיאומים נפרדת, והכול תחת ניהול לוח זמנים בית ספרי.
4. שלב הבקרה – בסיום כל שלב בפרויקט, למשל סיום שנת פעילות של המנהיגות, סיום החפירות או החונכות, יש לבצע שיחות סיכום ובקרה ולתעד אותן. אנו גם העברנו שאלוני סיכום וכל שאלון הביא איתו תובנות שיושמו בשנה העוקבת.
5. שלב הסגירה – שלב זה קיים בכל ניהול פרויקט, אבל בחינוך, לא פעם, הכול פתוח משנה לשנה. אצלנו בבית הספר שלב הבקרה הוא השלב בו נסגר הפרויקט בשנה ספיציפית, אך הוא לעולם אינו נסגר סופית. בכל שנה הוא נפתח מחדש...
