איך משפיעה המאה ה-21 על משחקי התפקידים של המורה והתלמיד?

כבר דובר רבות על העובדה שיש מקום לשינוי. שאפשר למצוא דרכי הוראה טובות מאלו הנפוצות בימינו. ואכן יש מורים רבים וטובים המנסים שיטות הוראה שונות בעומדם מול כיתה.

אבל האם בעידן שלנו היום, מצליח המורה למצוא את מקומו בכיתה באמצעות שיטות הוראה ישנות או חדשות?

האם התלמיד באמת מסוגל לשבת בכיתה במשך שעה וחצי ברציפות ולהכיר בעצמו כלומד?

ישנו פער גדול הקיים היום בין יכולות וצורכי התלמידים והמורים בתהליך ההוראה, לבין מה שקורה בכיתה בפועל.

המרחק בין הרצוי למצוי עובר בשתי נקודות מרכזיות שהן תפקיד המורה בכיתה מחד ותפקידו של התלמיד בכיתה מאידך.

תפקיד המורה ודרכי ההוראה.

נכון להיום, וכך היה נכון גם לשנים שחלפו מיום שנפתחה המסגרת הלימודית הראשונה, דרך ההוראה המקובלת היא באמצעות מורה, המשמש כמקור הידע ומתפקידו להעביר את הידע שברשותו לתלמידיו. הוא עושה זאת על ידי הרצאה פרונטלית שכוללת הקראת פריטי מידע, הפניה למקורות מידע שונים או הקנית ידע באופנים אחרים. הוא עומד מול קהל תלמידיו, המצופה לשתות בצמא את דבריו, להפנימם ולשנן אותם כמות שהם לקראת המבחן שמהווה את ההערכה על הצלחת הלימוד - כלומר, שליטה בידע שנלמד בכיתה.

המצב הנ"ל היה נכון בעבר. אז, רק מי שידע לקרוא נחשף לידע ורק מי שנחשף לידע ולמד באוניברסיטה יכל להיות מקור ידע ומושא להערצה. המידע היה נתון בספריות, במאמרים, בהרצאות שניתנות על ידי מורים בעלי ידע מגוון. מי שקרא, למד, הלך להרצאות והשתתף במבחנים ועל ידי כך שלט בידע הרלוונטי, היה למורה המשמש "צינור" להעברת הידע לתלמידיו.

תיאור המציאות לעיל אינו רלוונטי עוד למאה ה-21. המידע היום נגיש ברשת האינטרנט לכל מי שמעוניין. חיפוש באינטרנט אחר נושא מסויים יכול להביא את הקורא למגוון רחב של מידע  -רלוונטי וכזה הסותר אותו. המידע המופץ ברשת, חלקו אמת וחלקו אינו כזה, אך הוא רב מאד ומגוון. הוא כתוב על ידי כותבים שונים מתקופות ותרבויות שונות, באמצעים שונים, כמו תמונות, טקסטים, סרטונים, קטעי שמע ועוד מדיות רבות וטובות.

המידע קיים. נגיש. מגוון ורב מאד. שליטה במידע ושינונו הן מיומניות שאינן נדרשות עוד. אין סיבה לזכור בעל פה. הספריה לא פתוחה משעה שלוש עד שבע בימי שלישי, אלא נגישה בכל עת ובכל זמן דרך הרשת.

המיומנויות הנדרשות היום שונות בתכלית. היכולת למצוא את המידע הרלוונטי, להבדיל אמת מבדיה, לתמצת את המידע הרב לכדי העובדות הרלוונטיות - הן מיומנויות בעלות ערך רב ועולות אלפי מונים על פני השינון. מכאן מובנת מאליה גם העובדה שהמורה אינו מקור הידע הרלוונטי לתלמידים על מנת ללמוד. התפקיד של המורה בכיתה השתנה. הידע זמין לתלמידים ונגיש להם לפעמים אף יותר מאשר למורה. מוחם של הילדים פתוח לקבל דעות ונקודות מבט שונות על המציאות, רבות מכדי שהמורה יוכל לספק. לפיכך, תפקידו המרכזי של המורה היום הוא להיות מתווך, להקנות כישורים של התמצאות, לעורר סקרנות לצבירת ידע ולתת כלים נכונים לבקרת מידע, לדיבייט, להגעה למסקנות ולגיבוש דעה אישית.

הוא עדיין המבוגר האחראי, עדיין בעל הסמכות העליונה, זה שקובע את המדיניות והלך השיעור בכיתה. אך הוא אינו מקור הידע הבלעדי ולכן, תפקידו הוא לנווט את הילדים כדי שיגיעו לידע בעצמם. והם יכולים.

מקום התלמיד בתהליך.

כיום, בהיות המורה בעל הידע, ובהיות התלמידים נדרשים לשלוט בידע המוקנה על ידי המורה, מהווה התלמיד מעין 'מראה' להצלחת המורה. התלמיד משקף למורה את הטמעת החומר הנלמד על ידי מבחנים ועבודות המהוות את שיטת ההערכה. במערכת שכזו, כל התלמידים צריכים להגיע לקו סיום אחיד ובתאריך נתון. תלמיד שאינו מסוגל לכך, יקבל שעות העשרה ותלמיד ששולט בחומר יוכל לקבל הצצה לחומר מורכב יותר במהלך השנה בקבוצת מצוינים. התלמיד יקבל ציון טוב, אם הצליח לשנן ולהטמיע את החומר כפי שנדרש ולענות על השאלות שניתנו לו ולחבריו לכיתה, בתשובות שתואמות את ציפיית המורה.

כמובן שאחרי שקראנו את הפיסקה הראשונה בנושא תפקיד המורה, נגזר מכך שתפקיד התלמיד בעידן הנוכחי כיושב, מקשיב, מקבל את דברי המורה כלשונם ומשנן את דבריו, אינו רלוונטי עוד בכיתה של המאה ה-21.

בנוסף, ואולי בעיקר, אם נסתכל על כל הדיספלינות בעולמנו, בחלוף כ- 20% מהמאה הנוכחית, אנחנו רואים ברוב התחומים, אם לא בכולם, את מקומו המרכזי של הצרכן בכל עיסקה ובכל היתקשרות. נוכל לראות זאת בעיקר בעולם בו המוצר הנמכר הוא השירות, בו קיימים מרכזי שירות רבים כדי לתת את המירב לצרכן לפי צרכיו וציפיותיו וכמובן, בדיעבד, מתן פיצוי באם השירות או המוצר הנרכש אינם עונים על הציפיה.

בעולם של בית הספר, בו השירות הניתן הוא השכלה, אין לתלמיד כל מעמד, על אף שהוא הצרכן המרכזי של השירות הנ"ל. משרד החינוך הכתיב את החומר הנלמד, וכל התלמידים יבחנו באותה שנה על אותו החומר ויגיעו לסוף השנה בציפייה לאותם הישגים. בין אם התלמיד חלש או חזק, בין אם התחום מעניין או לא מעניין אותו ובין אם המורה הינו מורה טוב, הספיק את החומר הנלמד בכיתה, יצר קשר טוב עם התלמידים, ובין אם לאו.

ברור שמציאות כזו אינה יכולה להוציא היום מן התלמיד את המיטב. לו היינו שמים את התלמיד הצרכן במרכז מתן השירות, הרי שהכלים הניתנים לו ללמידה צריכים להיות תואמים את יכולותיו. קצב ההתקדמות בשיעור ראוי שיתאם את קצב ההתקדמות שלו ויתכן ויהיה קצב שונה מזה של שותפיו לשיעור. תחומי העניין וההעשרה שיקבל מעבר למקצועות הליבה, ראוי שיתאמו את תחומי העניין שלו עצמו ויביאו לידי ביטוי את כישוריו המיוחדים. בצורה כזו, כיתה שהיא הטרוגנית בכישורים ובתחומי העניין של הלומדים, תניב תוצאות מגוונות ותביא לידי ביטוי יכולות שונות, כך שבמצב של שיתוף פעולה, יגיעו להישגים גבוהים ומרשימים יותר מאילו שיוכלו להגיע אליהם בשיטת הלימוד הנהוגה כיום.

לסיכום, המציאות המשתנה בה אנו חיים דורשת מאיתנו אימוץ של תפיסת עולם שונה, פיתוח כישורים רבים ומגוונים, פיתוח יכולות חברתיות גלובליות ועוד. מן הראוי שנטמיע שינויים אלו גם אצל ילדינו הגדלים אל תוך עולם סוער ומרתק, מזמין ומשווע לידע, לכישורים מגוונים וליכולת הסתגלות לשינויים.

כדי לתת להם את הכלים למציאות אליה הם גדלים עלינו לעשות שינוי מרכזי בתפיסת ההוראה כפי שהיא מוצאת את ביטויה כיום. למצב מחדש את תפקיד המורה, את מקום התלמיד בתהליך ובעיקר את המטרות של מערכת החינוך והכישורים שאנו מצפים ממנה להנחיל לילדינו. השמים הם הגבול, השאיפה היא אל האופק וכפי שהאופק רחב, מתפרס על פני עולם שלם ודורש דרישה מתמדת להתקדמות - כך צריך להיות גם חינוך ילדינו.

קרדיט לצילום: Designed by Freepik