ישראל במלחמה
מאת: ד"ר שרה זילברשטרום
היה זה בשעות אחר הצהריים. נכנסנו, תלמידות צעירות, לחדר אפלולי במבנה העתיק בו שכן בית הספר שלנו בירושלים. הגענו לפגישה מרגשת שארגנה המנהלת המיוחדת שלנו - גברת סימה רלב"ג.
בחדר ישבה מולנו אישה קטנה עם פנים מאירות ועיניים זוהרות – זלדה. זלדה מישקובסקי, המשוררת הגדולה.
זלדה קראה עמנו את השיר "שכני הסנדלר" ועוד כמה שירים. אני זוכרת שלא הבנתי הכול אך נמשכתי אחריה, אחרי אותה אישה קסומה עם קול עדין ומדויק.
הזיכרון של המפגש עם המשוררת נצרב אך היה רדום...
כשהתחלתי לעסוק בהוראה, בהכשרת מורים וכיום בניהול אגף ההתמחות והכניסה להוראה במשרד החינוך, עלתה דמותה של זלדה וחיה בקרבי מחדש. זלדה, בנוסף להיותה משוררת, עבדה כמורה, ואותי מלוות במיוחד רשימותיה משנות עבודתה הראשונות בהוראה.
איך מלמדים כשקשה ועצוב?
אחת הרשימות הנוגעות ביותר של זלדה מתקופתה כמורה, הינה רשימה בה היא מתארת יום בו היא באה לכיתה עצובה ומלמדת את כולנו שיעור:
לא פעם קורה לכולנו שאנו מגיעים לכיתה כאשר אנו מרגישים מרוקנים. זלדה מתארת בשירה פיתרון מופלא – המפגש עם הזולת, עם תלמידותיה והיכולת לראות את האור שבהן, רוממו אותה וגרמו לה לשמחה, לאור, לעליצות.
הפתרון שזלדה מציעה נפלא, אך בכתבה זו אני רוצה להציע כמה פתרונות נוספים לשאלה כיצד נצליח להיכנס יום-יום לכיתה עם אותן אנרגיות ומאור פנים? כיצד נוכל להמשיך ללמד גם בימים שאינם פשוטים? כיצד נתמודד עם הבעיה הגדולה ביותר של המורים?
מהי הבעיה הגדולה ביותר של המורים ואיך מתמודדים איתה?
בשנים האחרונות, הפכו השחיקה הנפשית והלחץ של המורים לנושאים בעלי עניין מקצועי הולך וגדל, עד כדי שרבים מתארים את בעיית השחיקה כבעיה הגדולה ביותר של תחום ההוראה ושל המורים. שחיקת המורים, כתופעה, נידונה יותר מכל שחיקה במקצוע אחר.
אצל מורה שחוק/ה יתגלו פעמים רבות סימנים של כעס, חוסר שקט, דיכאון, עייפות, שיעמום, ציניות, היעדרויות ממושכות מפאת מחלה, אי הכנת מערכי שיעור, קשיחות מוגזמת ונוקשות כלפי התלמידים. מורים שחוקים אף יצפו למאמץ נמוך מהתלמידים.
מחקר שבדק שחיקה בקרב מורים מצא חמישה גורמים המשפיעים על שחיקה נפשית של מורים:
5 גורמים שכיחים לשחיקה בקרב מורים
1. השקעת מאמץ אדירה בעבודה – מורים משקיעים מאמצים רבים בהישגיהם הלימודיים והחינוכיים של כל התלמידים.
2. זליגת העבודה לבית – עבודתם של מורים זולגת לעיתים קרובות לזמנם האישי (בדיקת מטלות, אסיפות הורים, בניית מערכי שיעור וכן הלאה...), כך שבחלק ניכר מהמקרים נוצרת תחושה של המורה ושל בן/ת הזוג, שהמורה עובד/ת כל הזמן.
3. היעדר מקום לשיתוף בבית הספר – כאשר אין למורה מקור לתמיכה וייעוץ בין העמיתים והממונים בבית הספר – הדבר יגרום לשחיקה מהירה.
4. דימוי עצמי שלילי של המורה – מורים רבים מרגישים שאינם ממלאים את תפקידם כהלכה, כתוצאה מלחץ זמנים ומביקורת ציבורית על התפקיד.
5. תכני הוראה קשים ומאתגרים – לעיתים התוכן שעל המורה ללמד מורכב גם עבורו/ה. במצב כזה עלול להיווצר מחסור בידע משלים או נוסף שיסייע למורה להתמודד עם תכני ההוראה המאתגרים. מחסור זה יוצר שחיקה ותסכול.
כיצד נתמודד עם שחיקה? פתרונות להתמודדות מבוססי מחקר
פרופ' איילה מלאך-פיינס, פרופ' אליוט אהרונסון וד"ר דיצה כפרי בחנו במחקרם כיצד מורים מתמודדים עם האתגרים הייחודיים והרבים שבעבודתם. הם חיפשו אילו מורים פחות נשחקים ומרגישים גם אחרי שנות הוראה רבות בעלי אנרגיה ויכולת השקעה בעבודתם. החוקרים גילו ששיטות התמודדות אקטיביות הן המוצלחות ביותר להתמודדות עם שחיקה ולחץ בקרב מורים. בנוסף הם מצאו כי המורים שאינם נשחקים מוצאים היבטים חיובים ללחץ ומקנים לו בעצם צורה שונה. לבסוף, הם גם גילו שכאשר יש במקום העבודה של המורה מערכת תמיכה חברתית, התמודדותם של המורים עם העבודה השוחקת היא הכי טובה.
בעקבות המחקר, פיתחו מלאך-פיינס, כפרי ואהרונסון שיטת התמודדות עם לחצי שחיקה ומנו שישה צרכים של תמיכה חברתית שמורים זקוקים להם על מנת להתמודד באופן יעיל עם לחצי השחיקה:
6 דברים שמורים צריכים כדי להתמודד עם השחיקה
לפי ממצאי המחקר, לא כל המרכיבים הללו חשובים לכל האנשים באותה מידה. יש השמים דגש רב יותר על קבלת אתגר רגשי, לאחרים חשובה השותפות וכן הלאה. ניתן למדוד את מידת הצורך של כל אדם בכל אחד מששת הצרכים. כמו כן ניתן למדוד באיזו מידה מתמלא כל אחד מהצרכים הללו אצל כל אדם. הטענה של החוקרים היא שכאשר אצל אדם מתמלאים התפקידים החשובים לו, הוא יתמודד טוב יותר עם לחצי שחיקה.
ואם יבוא יום בו ניכנס לכיתה בלי מצב רוח, עד כי הקול שלנו עלול להישמע כקול ללא אמונה, קול ללא חיבה, עד שאפילו התלמידים יוכלו לשאול: למה באת?
נוכל להסתייע בדרכים שמציע לנו המחקר, ו/או לבחור בדרכה של זלדה להתמודדות עם קשיי היום-יום של המורה – פשוט להתבונן רגע בתלמידים, לראות את המיוחד שבכל אחד ואחת, לראות את הילד או הילדה כמלבלבים בשמש. לחוש אלו אוצרות הופקדו בידינו...
ההתבוננות הזו בייחודיות של התלמיד – עושה את השינוי!
תשומת הלב וההתרכזות באור שיש בכל אחד – מביאה לכך שמשהו טוב יקיץ בנו. הלב יואר. הכיתה תואר. ונוכל להגיד בחדוה: עלצנו והיה לנו טוב.
