ישראל במלחמה
הרבה דברים נאמרו כבר על מבחנים בכלל ועל מבחנים במערכת החינוך בפרט. אומרים שמבחנים לא בודקים הבנה אלא רק שינון. אומרים שאחרי המבחן גם ככה לא זוכרים כלום. אומרים שמבחנים לא באמת משקפים את הידע של הנבחן. במאמר זה אני מבקש להציע את התפיסה שלי לגבי מבחנים. אתמקד במבחנים במתמטיקה, אבל אני סבור שחלק גדול מהדברים הבאים רלוונטי גם למקצועות אחרים.
אתחיל מהשאלה: מה צריך לעשות בשביל להצליח במבחן?
התשובה הטריוויאלית היא לשלוט בנושאי המבחן. אבל האם זה הדבר היחיד? העיקרי? הראשון? לא.
במתמטיקה לפחות, הדבר הראשון שצריך לעשות על מנת להצליח במבחן, הוא לשלוט בכלים מתמטיים שנלמדו בשנים קודמות. כדי למצוא נקודות קיצון למשל, לא מספיק לדעת לגזור את הפונקציה, צריך גם לדעת לפתור את המשוואה המתקבלת כאשר משווים את הנגזרת לאפס. גם כדי לפתור שאלה בגאומטריה בעזרת משפט תאלס, יתכן ויהיה הכרח לשלוט היטב בכל תכונות המעוין.
אם שליטה בכלים מתמטיים שנלמדו בעבר היא הדבר הראשון שיש לעשות על מנת להצליח במבחן, לשלוט בכל נושאי המבחן הוא הדבר השני שצריך לעשות על מנת להצליח במבחן.
אבל... למרות שהדבר נשמע מובן מאליו, מדהים כמה תלמידים אינם מיישמים זאת, ואינם מגיעים לבחינה כאשר הם שולטים בכל נושאיה, על אף השעות הרבות שהם מקדישים ללמידה למבחן.
מדוע זה קורה?
הדבר קורה פעמים רבות כי התלמידים מתמקדים כל כך בלתרגל שוב ושוב את הנושאים בהם הם כבר שולטים, שלעיתים הם מזניחים דווקא את הנושאים בהם אינם שולטים. כך נוצר מצב בו התלמידים שולטים בחלק מהנושאים בלבד, ובאחרים הם אינם שולטים. במצב כזה, אל מול אי הצלחה במבחן, הם עלולים להגיד לעצמם שאם הם למדו כל כך הרבה ועדיין נכשלו – כנראה שאין להם כישרון למקצוע ולא יוכלו להצליח בו לעולם, ללא קשר למה יעשו וכמה יתאמצו. זהו מצב מסוכן ומטעה העלול להזיק מאוד לתלמידים אלו.
שאלתי מספר תלמידים לפי מה נקבעת יעילות של למידה, ואפילו ניסחתי את זה כשאלה אמריקאית עם האפשרויות הבאות:
א) לפי מספר השעות שלמדנו למבחן.
ב) לפי מספר התרגילים שפתרנו או דפים שכתבנו.
ג) לפי פער ההבנה והשליטה שלנו בחומר בין סוף הלמידה לתחילתה.
פחות ממחצית מהתלמידים בחרו בתשובה (ג). גם אני הופתעתי מכך.
כדי להצליח במבחן אי אפשר רק לדעת את החומר
האם עצם השליטה בחומר הבחינה, כולל אבני הבניין שנלמדו בשנים קודמות, מספיקים על מנת להצליח במבחן? תשובתי היא לא. לדעתי שני הנ"ל אינם אפילו מחצית ממה שנדרש מתלמיד על מנת להצליח במבחן. הנה עוד כמה דברים חשובים שתלמידים צריכים לדעת על מנת להצליח במבחן:
לענות על השאלה - הדבר השלישי שצריך לדעת על מנת להצליח במבחן, על פי רוב, הוא... לענות על מה ששואלים, ולא על מה שיודעים. במילים אחרות, חלק ניכר מהמבחן, גם במתמטיקה, הוא הבנת הנקרא. תלמידים שלא מקדישים את מלוא הזמן והריכוז להבנת השאלה, כמו גם להבנת הנתונים, למעשה ממציאים לעצמם שאלה חדשה, שהיא לעיתים קרובות שונה ממה שהתכוון כותב המבחן. במקרה הטוב, הם הופכים את השאלה לפשוטה יותר, מאבדים את נקודות השאלה הרלוונטית, וממשיכים הלאה. במקרה הפחות טוב, הם מסבכים את השאלה, לפעמים עד לרמה שלא ניתן לפתור אותה, ומבזבזים בכך זמן יקר על חשבון השאלות הבאות. ככה אפשר לאבד 30 נקודות על סעיף ששווה 5 נקודות.
ניהול זמן נכון - הדבר הרביעי שתלמיד נדרש על מנת להצליח במבחן הוא לנהל נכון את הזמן. איני מדבר על ניהול זמן בתהליך הלמידה למבחן (מדובר בדיון בפני עצמו, שגם הוא ככל הנראה חשוב להצלחה של התלמיד במבחן ובכלל), אלא על ניהול זמן בזמן המבחן. אם תלמיד יודע לענות על שאלה ב-50 דקות, אבל הוא נדרש לענות על 5 שאלות בזמן של 200 דקות, אז אותו תלמיד מאבד באופן אוטומטי 20 נקודות על שאלה שלא הספיק אפילו לקרוא אותה, ובוודאי לא לפתור אותה. חוסר זמן במבחן יכול לנבוע מבעיה בהבנת הנקרא (כמו שהסברתי בסעיף הקודם), מחוסר בטחון עצמי, מלחץ המבחן, או מחוסר יעילות בתהליך הפתרון.
התמודדות עם לחץ והפרעות – הדבר האחרון, והמורכב ביותר לטיפול, שתלמיד נדרש לדעת על מנת להצליח במבחן הוא התמודדות עם לחץ והפרעות בזמן המבחן. הלמידה של מיומנות זו ותרגולה הינם מורכבים יותר מהמיומנויות והידע שהופיעו בסעיפים האחרונים, כי את שאר המיומנויות והידע ניתן לרכוש בבית במהלך הלמידה לאט לאט, לעיתים תוך דימוי מצב של בחינה בבית. אבל מה עושים עם תלמיד שבבית פותר את כל השאלות נכון ובזמן הנדרש, אך מפשל דווקא ב-money time? זה לא פשוט.
אלו הן 5 המיומנויות שבעיניי חיוניות להצלחה במבחן במתמטיקה (כמובן, רובן רלוונטיות גם למקצועות אחרים), אך עכשיו אני מגיע לחלק המעניין ביותר לטעמי. הסתכלו שוב על 5 המיומנויות להצלחה במבחן:
מיומנויות אלה אינן רלוונטיות רק להצלחה במבחן עיוני. מדובר בכישורי חיים הנדרשים להצלחה מקצועית בכל תחום שבו יעסוק התלמיד בעתיד. לא משנה אם מדובר ברפואה, הנדסה, עריכת דין, פסיכולוגיה או הוראה. שליטה בחמש המיומנויות הללו חיונית לפיתוח מצויינות במקצוע, להתקדמות כשכיר ולהגדלת הרווחים כעצמאי. תפקידנו כמחנכים לגרום לתלמידים לרכוש מיומנויות אלו, והמבחן הוא כלי מעולה לתרגול והטמעה שלהן.
כעת נשאלת השאלה, איך המורה בכיתה יכול/ה ללמד את התלמידים את כל המיומנויות האלה, כאשר הזמן הקיים לרשותו/ה מספיק בקושי ללימוד החומר המקצועי?
על מנת לענות על שאלה זו, חשוב לזכור שכאשר תלמיד לומד למבחן, רוב הלמידה מתבצעת דווקא בבית, ולא בכיתה. המורה אינו נמצא בבית התלמיד על מנת לראות כיצד הוא לומד ומהן המיומנויות שבהן התלמיד צריך להשתפר. מי שנמצא בבית הם ההורים.
שלוש מתוך חמש המיומנויות שהצגתי אינן קשורות לעולם התוכן של המקצוע. בעצם, יכול מאוד להיות שלהורים של התלמידים יש ניסיון רב עם מיומנויות אלה, והם יודעים להקנות אותם לילדיהם. גם אם לא, רתימת ההורים להתעניינות מוכוונת למידה יכולה לסייע לתלמיד לשפר את שיטת הלמידה שלו. לדוגמא, כשההורה מתעניין איך בנו התקדם בלמידה עד כה, והתלמיד עונה שהוא פתר כמה תרגילים בנושא מסוים והצליח בהם, ההורה יכול לשאול: "הסתכלת כמה זמן לוקח לך לפתור כל שאלה? זה גם הזמן שיהיה לך במבחן לפתור שאלה דומה?" עצם העלאת המודעות למיומנויות הנדרשות להצלחה במבחן יגרום לתלמיד להתייחס אליהן כחלק מהלמידה, ובכך לשפר את הישגיו בדרך שתישאר איתו גם לחיים האמיתיים, ולא בדרך מלאכותית שרק תדחה את ההתמודדות כגון מתן הקלות של תוספת זמן (שלא קיימות בשום משרה עתידית של התלמיד). מובן שההורים, כמו ילדיהם, מגיעים ממקומות שונים וגישות שונות כלפי הלימודים, ולא כדאי להסתמך על היכולת של ההורים להשתלב בתהליך ללא הכנה מוקדמת. שיחה או מכתב להורים בתחילת שנת הלימודים, בהם קוראים להורים לקחת חלק בתהליך הלמידה בבית של ילדיהם, כולל טיפים של "עשה" ו"אל תעשה", עשויה ליצור סינרגיה בין המורים, ההורים והתלמידים, שלכולם בסופו של דבר מטרה משותפת.
אגב, בדרך זו אנו מרוויחים דבר נוסף. עצם היוזמה של המורה למעורבות של ההורים בתהליך הלמידה בבית מעודדת את ההורים לסייע ללמידה במקומות הרצויים ומפחיתה את הרצון שלהם להתערבות מזיקה בתוך בית הספר, כך שהמורה מקבל/ת את חופש הפעולה המלא שהוא צריך בתוך הכיתה.
אז האם באמת מבחנים הם מיותרים ורק מזיקים לתלמידים וללמידה? בעיניי התשובה לכך היא לא, בתנאי שאנו מתבוננים על המבחן כחלק מהלמידה וההתפתחות של התלמידים ומלווים אותם גם בחלק זה, תוך הנחיה כיצד ניתן ללמוד ולרכוש אותם.
הגיגיו של מהנדס מכונות המלמד מתמטיקה תיכונית
