להקשיב לשטח
בס"ד
למרות ריבוי המחקרים האיכותניים שיצאו לאחרונה אודות 'נשירה מהוראה בישראל' (מומלץ במיוחד הוא דוח הסיכום של מכון מופת שהוזמן בידי משרד החינוך: נשירה מהוראה בישראל: מיהו המורה הנושר? וכיצד המערכת החינוכית מתמודדת עם התופעה?)
ישנה תחושה חזקה בקרב המורים 'השורדים' שהיו בעצמם רק לפני כמה שנים בקבוצת הסיכון, שאתה לא צריך לקרוא דו"ח מסכם של מאתים עמודים בכדי להבין מדוע שליש מהמורים בישראל יפרשו מתפקידם עד לשנה השלישית.
עד היום אני זוכר את דבריו של אופיר, מורה בחסד עליון בעל פדגוגיה נהדרת, שסיפר לי איך הרגיש כשנשלח לשיעור בתיכון מלווה בתחושה שהוא מובל כצאן לטבח ללוע של הר געש בוער. איך שהוא נכנס לשיעור, הוא הבין מהר מאוד שאם בהתחלה עוד חשב להפציץ בשיעור חלומי, כרגע מוטב לו לרכז את משאביו במשימה לצאת מהכיתה בחתיכה אחת.
הוא הרגיש איך שתלמידיו מריחים את הפחד שלו מקילומטרים. הפצצה הראשונה ששוגרה לעברו כעבור חמש דקות מתחילת השיעור פגעה בו ישר בבטן הרכה:
"המורה" סנט בו אחד התלמידים: "ההורים שלי אמרו שהם חושבים שזו בדיחה גרועה שדווקא אתה אמור להגיש אותנו לבגרות".
אופיר, בוגר יחידה מיוחדת שיודע דבר או שניים על תושייה ויכולת היחלצות ממצבים מסובכים סיפר לי שהוא התפלל שהאדמה תפתח את פיה ותבלע אותו. הזמן קפא מלכת. הצבע אזל לו מהפנים. כעת רק קיווה שהזוועה שנכנס לתוכה תסתיים כבר.
עם הצלצול החל לאסוף את עצמו מבלי ליצור קשר עין עם הכיתה ורק ניסה להימלט משם, מתחלחל למחשבה שתוך פחות מעשרים וארבע שעות מצופה ממנו לשוב לזירת האירוע.
"איך יכול להיות שאף אחד לא הכין אותי לכיתה הזו?" שאל אותי בכאב לאחר שהבין מעוד מורים שמדובר לא פחות ולא יותר בכיתה הקשה ביותר בבית הספר.
"הייתי במצבים יותר מורכבים בחיים אבל תמיד ידעתי שיש לי גיבוי ושעברנו את ההכנות הטובות ביותר. כאן הייתי פשוט לבד: שום הכנה. שום אפשרויות מילוט. 'הישרדות' גרסת מערכת החינוך".
למחרת ביקש אופיר פגישה עם ההנהלה והפציר בהם להצמיד לו מורה חונך כמקובל אצל מורים חדשים בשנתם הראשונה.
ההנהלה הסכימה איתו לגמרי ואמרה לו ש"אתה ממש צודק ואנחנו מבינים, אבל עקב ריבוי משימות נסה בבקשה להסתדר בינתיים לבד. אל תדאג, זה זמני. מיד כשנוכל נצמיד לך חונך".
אופיר חשב בהתחלה על עשרות דרכי פעולה אולם לכולם היה חיסרון בולט אחד: הם לא הגיעו ממקום של ניסיון אלא מהשערות. מצד האמת אין לו מושג איך הכיתה תגיב. הוא ידע שבמקרה הזה היה חסר לו דבר אחד פשוט ואקוטי מאין כמוהו: מודיעין טוב שמתרגם במרחב הלמידה לניסיון.
הוא חייב לדבר עם מישהו וותיק שמכיר את הכיתה ויודע איך היא תתנהג. יורם, אחד מהמורים הוותיקים במערכת בעל פז"ם של עשרים וחמש שנה, נראה תפור על המשימה. הוא ניגש אליו, הציג את עצמו, הסביר את המצב והסביר ליורם את התחושה שהוא ממש ישמח לקבל ממנו הדרכה ועצות שיעזרו לו לצלוח את השיעור שצילק אותו ולסיים אותו בחוויה מתקנת לטראומה שנשארה אצלו. אופיר סיפר לי שיורם הסתכל לו בעיניים ואמר לו בפשטות:
"ממרומי שנותיי, אני יכול להגיד לך שבדרך כלל אני יכול לדעת כבר מראש מי מבין המורים ישרוד ומי מביניהם יפרוש". אופיר הקשיב. יורם המשיך:
"בגדול ההבדל בין הפורשים לשורדים מתחלק לחמש נקודת עיקריות:"
1. יוזמה
המורים השורדים לא מחכים שהמערכת תעטוף ותציל אותם. משהם רואים שהעזרה מתמהמהת עם לא מתעצלים ומתביישים אלא ניגשים לדרוש אותה!
2. שליחות
המניע של המורים השורדים חזק יותר מהנושרים והם לא עומדים עם סטופר בפני ההצלחה. מאחר שהמניעים שלהם נובעים גם מאידיאלים, אורך הנשימה שלהם ארוך יותר והם מתייחסים להוראה כמו אל כל יעד או יבשת מסתורית שצריך לכבוש אותה: עם דם יזע ודמעות.
3. אופטימיות
בסופו של דבר, השורדים לא רק מאמינים שיהיה טוב, אלא גם מתנהגים כך. מבחינתם קשיים נועדו בכדי לצאת מחוזקים יותר ושאלת ההצלחה שלהם אינה שאלה של 'אם' אלא שאלה של 'מתי'.
4. ביטחון
השורדים בטוחים ביכולת שלהם לצאת מהמצבים המביכים והמפחידים ביותר ששיעור בכיתה קשה יכול לגרום. גם אם מצד האמת אין להם מושג מה הולך להיות הצעד הבא, הם משדרים כלפי חוץ עסקים כרגיל, מתוך מודעות לעבודה שמה שבאמת חשוב זה לא מה שהם חושבים אלא מה שהכיתה תחשוב עליהם. קור הרוח שלהם שנובע מתוך הביטחון והתגובות המחושבות שלהם, מקרין בפני התלמידים שלפניהם עומד מורה מנוסה שלא בטוח שכדאי לבדוק את הגבולות שלו.
5. הסקת מסקנות: להפוך את המורכבויות לאתגרים.
השורדים מתייחסים לכל שיעור והפרעה כאל זהב טהור שיעזור להם לכתוב את ספר ההדרכה האישי שלהם. מבחינתם חוויה רעה לא מסתיימת בצלצול אלא היא המנוע להתחדשות וצמיחה.
התלמידים הצליחו להוציא אותם מאיזון? אחלה. הם ישבו עם מורה וותיק או מדריך ויבקשו לראות איך הם יכולים איך ומה הם יכולים ללמוד להבא."
מצויד בחמשת הכללים הללו, החל אופיר לחשוב מה ואיך הוא הולך להעביר בשיעור למחרת.
הוא חשב על כלל האפשרויות, ניתח את התגובות שלו והחליט שלא משנה מה הולך להיות, הוא מתכוון לשמור על שליטה וקור רוח. תכונות שבעצם מוצפנות בו כל הזמן (כאמור שירות ביחידה מיוחדת).
הוא סיפר לי שהוא התכוון לשבור את הקרח עם כמה סיפורים מהשירות הצבאי שלו. בהתחלה עוד היו כמה חכמולוגים שניסו להתחכם, אבל אופיר רק ניצל את ההערות שלהם כפתח להתחלת הסיפורים. הצלצול הגואל חתך את אחד השיעורים היותר מעניינים שהכיתה הזו חוותה. אופיר יצא משם כמו מלך. הוא מצא מתכון בו לפני כל שיעור הוא סיפר איזו אנקדוטה מעניינית מחייו האישים. לא רק שאופיר המשיך 'לשרוד' אלא שבסוף השנה אופיר קיבל מהכיתה מזכרת מרגשת חתומה בידי כל התלמידים:
'לאופיר, המורה הכי תותח שלימד אותנו. הסיפורים שלך מהצבא היו אחת מהחוויות היותר מעניינות שחווינו השנה. תודה'.
