לקדם מצוינות
לפני 3 שנים העברתי שאלונים בקרב כ-60 רכזים ומדריכים למתמטיקה בחינוך העל יסודי. המורים נתבקשו להשלים את המשפט: מורה טוב הוא כמו... ולהסביר את ההשוואה. התקבלו המטאפורות הבאות: גנן, יין המשתבח עם הזמן, סופרמן, מולטיפנקשן, עולם ומלואו, מנצח על תזמורת, לוליין, אבא נחוש ורחום, שחקן טוב, להטוטן, פלסטלינה, מגדלור, רץ למרחקים ארוכים, מנטור, החלילן מהמלין, רועה בעדר, מדריך, מלווה, מתווך טוב, צייר, יוצר ומעצב, חקלאי, מחנך, משה רבנו, מורה טוב לחיים, מודל לחיקוי, אמא, עו"ס, מעיין איתן, תלמיד...
כשאספתי את כל ההסברים למטאפורות הנ"ל, קיבלתי את התמונה הבאה:
תוצאות השאלון מעידות כי המורים מכירים בכך שהתאמת המורה לתלמידים ולתקופה היא מרכיב חשוב וחיוני בהוראה איכותית.
התובנה הזו מחייבת אותנו להיות מעודכנים. לשם כך, אנחנו צריכים ללמוד כל הזמן: להכיר גישות, מתודות ואסטרטגיות למידה והוראה, להתנסות בכלים שונים לפיתוח מיומנויות מתקדמות, להתבונן בטעויות ותפיסות שגויות של לומדים, לפתח בעצמנו את יכולת ההכלה והאמפתיה בחינוך, להבין קשיים מהותיים של לומדים ודרכי התמודדות יעילות, להשתתף בקהילה מקצועית, לשתף ברעיונות וביצירה אישית, לפתוח את הזרועות שלנו לכל הכיוונים האפשריים שיכולים לעזור לנו להיות מורים טובים ומשמעותיים יותר עבור התלמידים שלנו. בעצם, להיות אקלקטיים.
אז מה זה אקלקטיות? האמנות האקלקטית, כמו האדריכלות האקלקטית, שואבת את השראתה ממספר מקורות, סגנונות ותקופות שונות. מקור המילה "אקלקטיות" הינו בשפה היוונית ומשמעותה "לבחור את הטוב ביותר". מילה נרדפת לאקלקטי הינה לקטני.
את הדיאגרמה הבאה יצרתי כדי לתאר את הפנים הרבות שיש לעבודת המורה ואת הידע והמיומנויות אותם הוא מלקט ומיישם (כמובן שיש עוד ניסוחים ועוד תפקידים שלא מופיעים כאן, אך אלו הם המרכזיים בעיניי)
המורה האקלקטי משתמש בטכניקות ופעילויות ממגוון גישות הוראה ומתודות. ככל שוהא מלקט יותר, כך יש לו יותר אפשרויות בחירה כדי להחליט מה הגישה או המתודה שישתמש בה בשיעור, בהתאם למטרת השיעור וקבוצת הלומדים.
מאחר ובבסיסו הוא מאמין גדול בהתאמת ההוראה לתלמיד ולתקופה, המורה האקלקטי אינו מסתפק בחומר "הקונבנציונאלי". הוא קשוב לרעיונות חדשים ונוטה לאמץ גישות חדשות, גם אם הן לקוחות מעולמות אחרים. כל זאת מתוך אמונה ורצון לתת הזדמנות לתלמידים לראות טכניקות הוראה מגוונות ששוברות את מונוטוניות הלמידה ולקשר את חוויות החיים לרעיונות המוצגים.
האקלקטיות היא לא מתודה, היא מגדירה גישה שהיא חלק מהשפה של המורה, היא תשובה לסיטואציות היומיומיות שאנחנו פוגשים בבית הספר.
בחג השבועות שנחגג לאחרונה, נוהגים לקרוא את מגילת רות. גיבורת המגילה היא רות המואביה, שליקטה שיבולים בשדה. מלאכת הליקוט הייתה כרוכה במאמץ רב ואף מלווה לעתים באכזבות, אך האמונה בצדקת הדרך נתנה לה את הכח להמשיך ובסופו של דבר גם להביא לעולם את שושלת מלכות בית דוד.
ההוראה האקלקטית כדאית ומתגמלת. במישור האישי היא מביאה להגשמה, סיפוק, התחדשות ומונעת שחיקה. ברמה הלאומית, ערכו של המורה האיכותי והתרומה שנותן לחברה לא יסולאו בפז.
מה אתם עושים כדי לאסוף עוד מיומנויות, רעיונות וטכניקות הוראה? איך אתם הופכים למורים אקלקטיים?
