על ״שיטת הואוצ׳רים״

2725
על ״שיטת הואוצ׳רים״

לאחרונה אנשי ציבור רבים טוענים כי מצאו את הפתרון לבעיות השונות בבתי הספר והגנים - יישום ״שיטת הואוצ׳רים״ בישראל. הרעיון מתבסס על ביטול חלקי או מלא של מערכת החינוך הציבורי, והחלפתה בבתי ספר פרטיים, אליהם יוכלו הילדים להתקבל בעזרת שובר שהמדינה תממן. מצדדי הרעיון, אנשי אידאולוגית השוק החופשי, טוענים כי יכולת הבחירה תביא לשיפור מיידי, סגירת פערים ועלייה בהישגי התלמידים. אך כוונות ומציאות לחוד. לשיטת הואוצ׳רים אין שום אחיזה במחקר ובפועל היא מובילה להעמקת הפערים בין תלמידים מקבוצות שונות. במאמר זה אסביר כיצד זה קורה, מדוע יש כזה פער בין הכוונות למציאות ולמה יישום השיטה בישראל רווית הפערים בחינוך, עלול להיות הרסני במיוחד.

 

כיצד מדיניות ואוצ׳רים מעמיקה פערים בחינוך?

השקעה בתלמיד

חשבו רגע על בתי כלא פרטיים למשל, שיטה הנפוצה בארצות הברית שכמעט והובאה לישראל. בבתי כלא פרטיים החלטות נקבעות על פי העדפותיהם של בעלי מניות ודירקטורים, במקום אנשי מקצוע, ושורת הרווח חשובה יותר מתנאי המחיה ובטיחותם של האסירים. גם בתי ספר פרטיים ללא פיקוח יהיו קודם כל מוסדות למטרת רווח, רווח כספי, לא רווחת הילדים. מדוע זו בעיה? כיוון שכיום המחקר בחינוך מצביע בבירור על הצורך בהשקעה דיפרנציאלית בתלמידים, כלומר שילדים נדרשים לקבל משאבים שונים על בסיס הרקע ממנו הם מגיעים, בכדי להגיע לתוצאה או הזדמנות שווה. למעשה, נקודה זו מדגימה את ההבדל בין השיקולים של מערכת ציבורית למערכת פרטית. השקעה באוכלוסיות מוחלשות תניב לציבור בטווח הארוך מיליוני שקלים במיסים עתידיים, בחסכונות בהוצאות בריאות, שפיטה וכליאה ותוביל לחברה בריאה, שמחה ופורייה יותר. אך בעוד שמדיניות ציבורית אפקטיבית תקדם השקעה שכזו, מנהל עסקי של בית ספר פרטי הניזון משורת הרווח בטווח הקצר ידחה אותה.

בעיה נוספת היא שבשיטת הואוצ׳רים הממשלה יכולה לשלוט על הכסף שיקבל מוסד על כל תלמיד, אך לא על האופן בו המוסד ישתמש בכסף. האם כספי הואוצ׳רים באמת יושקעו בחזרה בתלמידים? במורים? לאחרונה התפרסם תחקיר עיתונאי מקיף על שיטת הצ׳ארטר (גרסה מרוככת לשיטת הואוצרים) בוושינגטון די.סי, אשר הראה כי הסכום שהממשלה שילמה לבתי הספר הפרטיים כדי להחליף את הציבוריים הלך למשכורות ענק למנהלים העסקיים של המוסדות ולא לתלמידים.

כאשר החלטות נקבעות על פי העדפותיהם של בעלי מניות ודירקטורים, במקום אנשי מקצוע, התלמידים בעדיפות שנייה

סינון ותיוג תלמידים

סכנה נוספת היא שלא רק שבתי הספר הפרטיים ימנעו מהשקעה נדרשת בתלמידים מרקעים מוחלשים או אלו עם צרכים מיוחדים, אלא שהם כלל לא ישרתו אותם, וימצאו דרכים עקלקלות להימנע מלקבל אותם. כאשר בתי הספר נמדדים על בסיס אחוזי זכאים לבגרות, או מבחני מיצ״ב, הדרך הטובה ביותר להעלות מדדים אלו היא סינון תלמידים, פרקטיקה שלבטח תהיה פשוטה יותר למוסד פרטי מאשר לבית ספר ציבורי מפוקח.

ומה עם תלמידים מרקעים מוחלשים שכן יצליחו להיכנס לבתי הספר הפרטיים ה״נחשבים״? אלו מיד יתויגו בתור ״ילדי הואוצ׳ר״, הלא שייכים, אלו שלא מצופה מהם להצליח. בחינוך כבר יודעים כי צפייה שונה מילדים מביאה גם לתוצאה שונה. בניסוי המפורסם ״פיגמליון בכתה״, החוקר רוברט רוזנטל חילק למורים ציוני אי.קיו מזויפים לתלמידים בכתותיהם, והראה כי ציפיות המורה המבוססות עליהם משפיעות על תוצאות התלמידים. אין להניח כי התוצאה כאן תהיה שונה, ואכן מחקרים שבדקו את הנושא מצאו שתלמידים מרקעים מוחלשים שקיבלו ואוצ׳רים הצליחו פחות מבמערכת החינוך הציבורית.

השיטה עלולה לגרום למיון וסינון התלמידים טרם קבלתם לבתי הספר

 

הדרדרות מקצועית

במקום לחזק את בתי הספר ואנשי המקצוע, ההשקעה בואוצ׳רים תוריד בהכרח את ההשקעה בבתי הספר הקהילתיים שכן נותנים שירות מלא לכל הילדים, מעסיקים רק מורים מוסמכים ונתונים לפיקוח מתמיד של משרד החינוך. מוזר שצריך לומר זאת, אבל בדומה לניתוח מח או הנדסת בניין גם חינוך צריך להיות מנוהל על ידי אנשי מקצוע מוסמכים. האם ישנה ערובה שבתי הספר הפרטיים יעסיקו אנשי מקצוע בשכר הוגן? העברת תקציבים מבתי הספר הקהילתיים אל מוסדות פרטיים תוביל להתדרדרות מקצועית של המערכת כולה, ובעקבות כך לנפילה בהישגי התלמידים.

 

הצמדות לעובדות

מדיניות טובה לא צריכה להישען על אידאולוגיה אלא על מחקר ופרקטיקות מרחבי העולם, על התשובה המורכבת לשאלה הפשוטה ״מה עובד״. בנושא שיטת הואוצ׳רים, שכבר נוסתה בארצות הברית, התשובה היא ברורה: השיטה עוזרת להכנסות המבוגרים, לא להישגי הילדים. מחקר מקיף של משרד החינוך האמריקאי שבדק שנים של יישום השיטה בוושינגטון די.סי. מצא באופן חד משמעי כי תלמידים שקיבלו ואוצ׳ר הגיעו להישגים נמוכים יותר מחבריהם שנשארו בבתי הספר הציבוריים. לעומת הנתונים הברורים האלה, מקדמי ״שיטת הואוצ׳רים״ לא נשענים על מחקר רציני שתומך ברעיון, כי אין כזה. המחקר הקיים והניסיון האמריקאי הם תמרור אזהרה מהדהד: יישום שיטת הואוצ׳רים בישראל יביא בוודאות להגדלת הפערים בין עניים לעשירים במדינה (שכבר היום מובילה בפערים בחינוך בין מדינות ה-OECD), והמשך הזנחתם של תלמידים מרקעים מוחלשים.

הדפסת סיפור זה
איתי מזרב

יועץ בכיר למדיניות חינוך בארגון American Institute for Research. לשעבר מנהל אגף מדיניות של משרד החינוך של וושינגטון די.סי., בעל תואר שני במדיניות חינוך מאוניברסיטת ג׳ורג׳טאון. מתמחה במדיניות לסגירת פערים ושוויוניות בחינוך, מדיניות כח אדם בהוראה כולל גיוס, הכשרה, פיתוח, השמה, הערכה ושימור מורים ומנהלים, ובפיתוח מדיניות להערכה ושיפור בתי ספר.