איך תשתמשו בשגיאות התלמידים שלכם כפתח לעולם מחשבתם?

7888
איך תשתמשו בשגיאות התלמידים שלכם כפתח לעולם מחשבתם?

"מומחה הוא אדם שעשה את כל הטעויות האפשריות בתחום הצר בו הוא מתעסק" קבע נילס בוהר. אמרה אחרת על טעויות היא כי "מי שלא עושה טעויות – כנראה שלא עושה כלום" (א.ג. פיליפס). ואם לשלב את שני הרעיונות המגולמים במשפט הזה, אני רוצה להציע שלמידה משמעותית כוללת בתוכה, כמעט תמיד, התמודדות עם סתירה או טעות, וכי ישובה של טעות זאת הוא מה שמאפשר את הלמידה.

אתם מכינים עכשיו את כל הארטילריה שלכם נגד הטיעון הזה, אבל שניה לפני כן, בואו נבחן לרגע  מהי למידה משמעותית לעומת למידה שאינה משמעותית:

כאשר אנחנו לומדים מידע חדש, הידע שלנו תמיד נבנה על ידע אחר. הוא אינו יכול להיות מבודד במוחנו. מבני ידע, לפי מיטב החוקרים כיום נבנים אך ורק בתוך רשתות קיימות של ידע. כך, ידע יכול להיות מודבק לתוך רשת מידע מבלי לשנות או לאתגר אותה, או לחילופין להיכנס לתוך רשת ולשנות אותה, לאתגר ולהתחבר לתוך מושגים ומידע רב.

למידה משמעותית לתפיסתי, היא השנייה מתוך שתי צורות הכנסת הידע החדש לרשת הקיימת - למידה שמשנה מעט את רשת המידע שלנו. למידה משמעותית מאלצת את הלומד לבחון את הידע שהוא כבר יודע וזוכר אל מול פריט הידע החדש, לעמת את התפיסות או התובנות השונות זו מול זו, ולעצב מתוך כך תפיסה חדשה במקצת, שמשנה במשהו את המבנה כולו.

לעומת זאת, למידה שאינה משמעותית היא למידה בה פריט מידע חדש נכנס למערכת ופשוט מודבק לתוכה. במצב כזה, המידע החדש יהיה מחובר באופן רופף, יהיה קשה מאוד לזכור אותו ולהשתמש בו באופן עצמאי.

ננסה לחשוב על כך בדוגמא; בשיעור ביולוגיה מורה חושף את תלמידיו לעולם החיידקים. הוא מספר שהם יצורים מאוד מאוד קטנים, שחיים בכל מקום, לעיתים הם מועילים ולעיתים מזיקים.

תלמיד שבשבילו הלמידה הייתה פחות משמעותית יקשר את המידע הזה למקום כלשהו, למשל – למידע שיש לו על חיות ממש ממש קטנות. הוא יקשר חיידקים לג'וקים, לכינים ולפרעושים. הוא לא נדרש להכיר יצורים חדשים, הוא כבר מכיר חיות קטנות, ומבחינתו מה שנכון לגביהן נכון גם לחידקים. תלמיד זה הדביק את המידע החדש למידע קיים מבלי לבחון ולעמת אותו מול דבר.

תלמידים אחרים יתהו כל מיני תהיות, שיעמתו אותם עם התפיסות הקיימות שלהם. למשל:

  • תלמידה שבטוחה שיצור חי חייב להיות נראה לעין, תתהה כיצד זה ייתכן שיש יצורים חיים שנמצאים בכל מקום, אבל היא לא רואה אותם.
  • תלמיד שכבר שמע על חיידקים, למשל בביקור אצל הרופא, יופתע מהגילוי כי יש חיידקים טובים. עד היום חיידק היה אויב מושבע, כזה שגרם לחום ולכאבים – כיצד ייתכן שחיידקים הם טובים וגם רעים?

התלמידים שהמידע החדש יצר אצלם עימות עם מידע קודם, נדרשים להתמודד עם הסתירה על ידי הרחבת ההסבר באופן שיוכל להכיל את הידע הקודם והחדש גם יחד. כלומר הם יוצרים תפיסה חדשה שמיישבת את המידע החדש והישן יחד. התפיסה החדשה גורמת לשינוי רשת המידע כולה – התלמידה גילתה שיצורים חיים לא חייבים להיראות לעין בלתי מזוינת ושיש יצורים שנמצאים בכל מקום בלי שיראו אותם. התלמיד גילה שיש חיידקים טובים ולא רק רעים. המידע הזה, בגלל שהוא משנה את התפיסה שלהם, ישמר יותר טוב, והם יצליחו להיזכר בו בקלות גדולה יותר. לכן בשבילם הלמידה הייתה משמעותית.

העניין הוא, שלא תמיד למידה משמעותית מובילה להבנה נכונה, או לפחות להבנת המידע ולשינוי רשת המידע לכיוון שאליו המורה התכוון. הלמידה היא פרשנות אישית של הצורה בה המידע הישן והמידע החדש מתיישבים יחד, ולא תמיד התלמיד מגיע למסקנה הנכונה או הרצויה מבחינה זאת. לפעמים התלמידים שלנו יגיעו לתפיסה שתיישב את שתי התפיסות שהיו להם, אבל היא לא בהכרח מתיישבת עם האמת המדעית, או עם מה שנתפס כיום כאמת המדעית, או באופן כללי – עם התשובה הרצויה.

כך למשל, נניח שהמורה מדוגמת החיידקים השמיט את פרט המידע כי יש חיידקים מועילים ויש חיידקים מזיקים. אותו התלמיד, שכבר גילה את החיידקים בביקורו אצל הרופא, ובנוסף לכך גם זכר שהרופא שלו סיפר לו שתקף אותו חיידק בגרון, נבהל מאוד; אם החיידקים רעים והם נמצאים בכל מקום מבלי שנוכל לראות אותם – הוא נמצא בסכנה מתמדת. התלמיד שינה את מבנה רשת המידע שלו – הוא הבין שחיידקים נמצאים בכל מקום, והדבר שינה את נקודת המבט שלו עליהם, ועדיין – התפיסה שלו את החיידקים אינה מדוייקת.

התפיסה שחיידקים הם בהכרח "רעים" היא תפיסה שגויה נפוצה, שגורמת לתלמידים רבים לעשות שגיאות בכל מיני שאלות בהמשך, ואותו התלמיד עלול להחזיק בטעות הזאת זמן רב. אבל, אם המורה שלו יבחן את השגיאות של תלמידיו, ויזכור שבכל כיתה כמעט יש תלמידים שבטוחים כי חיידקים הם בהכרח רעים, הוא יוכל לעמת את תלמידו החששן עם התפיסה השגויה שלו ולתקן אותה, וכך התלמיד יזכה ללמידה משמעותית נוספת.

מהדוגמא הזאת אפשר להבין בקלות שהשגיאות של התלמידים שלנו, אם רק נשים לב אליהן, יכולות להפוך לדרך המלך אל התפיסות השגויות בהן הם מחזיקים, וכי כך נוכל לעמת את התלמידים עם התפיסות הללו, ולגרום להם לשנות את מבני הידע שלהם.

ואולי זה המקום לעצור לרגע ולהסביר מה הן תפיסות שגויות. תפיסות שגויות הן רעיונות שאינם עולים בקנה אחד עם התפיסה הדיסציפלינרית המקובלת, אבל הן תוצאה של למידה משמעותית.

 

ללכת בדרך המלך – איך תגלו תפיסות שגויות דרך הטעויות של תלמידיכם

  • שגיאות שנובעות מתפיסה שגויה הן בעלות לוגיקה פנימית. גם אם הלוגיקה מוזרה לכם – היא קיימת, והדבר אומר שהתלמיד יענה על סוג מסוים של שאלות באופן דומה. כך למשל, תלמיד שחושב שכפל בהכרח תמיד מגדיל וחילוק בהכרח תמיד יקטין, יטעה באופן די עקבי בתרגילים בהם כופלים בשבר או במספר שלילי. חפשו את החוקיות בטעויות ותמצאו את התפיסה השגויה.
  • הכירו את התפיסות השגויות הנפוצות (הן נוטות לחזור על עצמן ואפילו ניתן למצוא ברשת רשימות של תפיסות שגויות נפוצות לכל תחום דעת - כאן למשל תוכלו למצוא דוגמאות רבות). לאחר מכן בחרו מראש שאלות שיעמתו את התלמידים ויחשפו את השגיאות הנפוצות שלהם. כך למשל, אם המורה של התלמיד מהדוגמא על חיידקים, ישאל אותו מה יקרה אם מדען מטורף ימציא חומר שיהרוג את כל החיידקים בעולם, תשובת התלמיד תסגיר בקלות את הבנתו כי החיידקים הם רעים.  
  • עודדו את התלמידים לשאול שאלות ולנסות להבין עד הסוף דברים. השאלות שהם ישאלו יכולות לכוון אתכם ללוגיקה הפנימית שלהם.
  • בקשו מהתלמידים לנמק את התשובות שלהם, לעיתים גם תשובות נכונות נשענות על תפיסות שגויות שיתגלו רק בהמשך, אך בינתיים יתקבעו.
  • תרגלו עם התלמידים כמה שיותר ועודדו אותם לשאול שאלות ולהסביר את התשובות שלהם. ככל שהם יתקלו ביותר שאלות ויקבלו יותר משוב – כך תתקלו יותר בשגיאות הנפוצות שלהם.

כולנו חייבים להבין שאי אפשר וגם לא רצוי למנוע מהתלמידים לטעות. טעויות שנובעות מתפיסות שגויות מגלות לנו שהם לקחו את המידע החדש, עיבדו אותו ולמדו באופן משמעותי. באופן מצער – המסקנה אליה הם הגיעו – הייתה שגויה, לפחות חלקית. אבל ברגע שמורה יודע/ת זאת, היא או הוא יכולים לגלות את התפיסות האלה, ויותר חשוב – להביא את התלמידים למצב של עימות מחשבתי חדש, שיגרום להם להבין שמשהו לא הגיוני בתפיסה.

איך עושים את זה?

  • מתכננים התנסויות שונות שיגרמו לעימות של התלמידים עם התפיסות השגויות הנפוצות
  • מציגים בפני התלמידים תופעות שונות בעולם שסותרות את התפיסה השגויה, ומבקשים מהם להסביר אותן.
  • מביאים עדויות מפורשות כנימוקים שתפיסה שגויה מסוימת אינה נכונה.
  • משקפים לתלמידים את מה שאנחנו חושבים שהם הבינו, את הלוגיקה הפנימית שלהם, ושואלים אם אכן זה מה שהם הבינו (ייתכן שהם הבינו משהו אחר ושאנחנו לא הבנו עד הסוף את הלוגיקה הפנימית שלהם). לאחר מכן ניתן להציע תפיסה חלופית באופן מפורש ו/או להציע התנסויות או תופעות שיסתרו את התפיסה.
  • אם יש לכם הבנה לגבי התפיסות השגויות של תלמידים שונים (מסוימים) בכיתה, ניתן לחלק את הכיתה לקבוצות, כאשר בכל קבוצה תלמידים בעלי תפיסות שגויות שונות. לאחר מכן, תנו לתלמידים בעיות שיעמתו אותם עם התפיסות השגויות ותנו להם להסביר אחד לשני את העניין.
  • גוונו את הדוגמאות והעדויות שאתם מביאים לתלמידים. ככל שהם יהיו מגוונים יותר – כך גדל הסיכוי שיותר תפיסות שגויות יעלו ויסתרו.
  • אם לא ניתן להביא הדגמה או ניסוי לכיתה – השתמשו בסרטים,  בהדמיות ובתמונות.

טעויות תלמידים הן הפתח, ופעמים רבות גם הדלת, לעולמם של התלמידים. דלת שאם לא נעבור בה נתקשה לתמוך ולקדם את תהליך הלמידה שלהם.

 

אם מעניין אתכם/ן ללמוד עוד על הנושא ניתן להרשם ליום עיון שיעסוק בו בהרחבה במכון ויצמן למדע, כחלק מפרויקט 'משימטיקה' המפתח משימות הערכה מעצבת במתמטיקה (להרשמה לחצו כאן).

הדפסת סיפור זה
תמי חלמיש אייזנמן

מנהלת "יוזמה - מרכז לידע ולמחקר בחינוך", וגם (קצת) מורה ומרצה על האופן בו מחקר יכול לשרת את העוסקים בחינוך ובנושאים שונים בהוראת המתמטיקה.

תמי נמנתה עם מייסדי קרן טראמפ והובילה את תכניות הקרן למן היווסדה ב-2011 ועד 2017, בתפקיד זה תרמה במידה ניכרת למהפכת ההוראה הקלינית בתחומי המתמטיקה והמדעים. בעבר לימדה מתמטיקה בבתי ספר תיכון שונים והוראת המתמטיקה במכללות להכשרת מורים ובבית הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית.

בעלת תואר ראשון במתמטיקה ובפילוסופיה (1996), תעודת הוראה (1997) ותואר שני בחינוך מתמטי (1999) – כולם מהאוניברסיטה העברית בירושלים. כמו כן בעלת תואר שלישי בהוראת המתמטיקה ממכון ויצמן למדע (2007), ואחריו השלימה מחקר בתר־דוקטורט בבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים (2009). מחקריה מתמקדים בהקשר התרבותי של מעשה ההוראה והלמידה.