כך תחזירו לתלמידיכם את הסקרנות הטבעית בארבעה שלבים פשוטים

"המורה, איך אפשר לעצב פה משהו אחר?" שואל אותי תלמיד תוך כדי תהליך למידה בנושא "השבת שלי" בתרבות ישראל. תהליך בו בחרו התלמידים כל אחד בזווית שבה יציגו את השבת האישית שלהם. אני מהרהרת ועונה: "מה שעשית עכשיו מצוין. אני חושבת שכדאי להתקדם. אין טעם להתעכב כרגע על עיצוב חדש".

אחרי חמש דקות מגיע התלמיד עם עבודה חדשה ואומר: "המורה, הצלחתי, בואי תראי". למרות המלצתי כמורה שימשיך בתהליך, ההנעה הפנימית של אותו תלמיד דחפה אותו למצוא בעצמו פתרון לבעיה.

"איזה מזל שלא הקשבת לי", אני עונה לו בחיוך ענק.

הכירו את מודל חשיב"ה
שוב ושוב אנחנו המורים שומעים משפטים כמו: לפתח את יכולות החקר של התלמידים, לפתח אצלם חשיבה יצירתית, להטמיע ערכים של שיתוף וכבוד, ללמד אותם להקשיב לקול הפנימי שלהם, לגרום להם להסתקרן, לפתח את יכולות העבודה בצוות, לפתח מיומנות דיבור מול קהל ועוד ועוד תפקודי לומד שאנחנו רוצים לפתח אצל התלמידים שלנו.

ותמיד עולה השאלה: האם באמת ניתן לפתח את כל אלו בתוך מערכת חינוך שמאפייניה הבסיסיים לא השתנו כבר 200 שנה? הקירות, השולחנות, הטורים, כמות התלמידים, אחידות החומר, תוכניות הלימודים - האם למרות כל החסמים הללו, ניתן לפתח את כל תפקודי הלמידה המגוונים הנדרשים מהם? אני חושבת שכן.

במאמר זה אציג מודל אותו אני מיישמת בחמש השנים האחרונות בחטיבת ביניים, השם דגש על פיתוח תפקודי לומד ומיומנויות למידה - מודל חשיב"ה – חקר שיתופי במאה ה-21. למודל ארבעה שלבי עבודה פשוטים, אותם אני מיישמת בתהליך של שלוש שנים בחטיבת הביניים, כאשר בכל שנה הוא מיושם במלואו לפחות פעם אחת (בדרך כלל מספר פעמים במספר תחומים) ובכל שנה, מושם הדגש על תפקודי לומד אחרים.

בכיתה ז' אנחנו שמים יותר דגש על תפקודים בתחום הבינאישי וניהול הלמידה – אשר יהוו בסיס לאותו תהליך בכיתות הגבוהות יותר (מצבי אי הסכמה, ויכוח, צורך לוותר, שמירה על סגנון דיבור מאופק). בכיתה ח' אנחנו מתרכזים בשני תפקודים מרכזיים: חשיבה ביקורתית ויצירתית (התלמידים מביאים לידי ביטוי דרכים מגוונות להשגת המטרה) ומיומנות דיבור מול קהל. בכיתה ט' ההתמקדות היא בחשיבה רפלקטיבית והמשך פיתוח מיומנות של דיבור מול קהל בדגש על היכולת לנהל דיון.

ארבעת שלבי העבודה במודל חשיב"ה
המודל מציע ארבעה שלבים ללמידה, אך ניתן לעשות שימוש רק בחלק מהם. לכל שלב מחוון והגדרה של פרק הזמן המיועד לסיומו, בהתאם למטרות. המחוון ניתן לתלמידים בתחילת המשימה ובסופה הם מחזירים אותו למורה עם ציון או הערכה מילולית שנתנו לעצמם על פי הקריטריונים שנקבעו מראש (כל תלמיד מעריך את עצמו).

שלב ראשון: שלב החקר האישי
המורה מציגה את הנושא הנבחר הקשור לתחום התוכן הנלמד, כמו למשל, הרצל או "השבת שלי". כל תלמיד בודק עם עצמו מה מעניין אותו בנושא הזה. הדגש בשלב זה הוא על חיבור אישי לעולמו של התלמיד, לחוויות החיים שלו, לידע קודם. זהו השלב הראשון ביצירת סקרנות ומוטיבציה פנימית.

התלמיד יכול לנסח שאלות שירצה לבדוק, כגון:

• מה היו הקשיים איתם התמודד הרצל ואילו פתרונות מצא?
• בעקבות עיון ביומנו של הרצל המתאר את ביקורו בארץ - מה ניתן ללמוד על החיים בישראל אז לעומת היום?
• אצלנו בבית שומרים שבת, אבל כשיש משחק כדורגל נוסעים למגרש. כיצד ניתן ליישב את הסתירה?

ומה עושה המורה בשלב הזה? מציפה בגירויים: סרטונים, שירים, מאמרים, ראיונות, תמונות, יומני חיים, מכתבים, כתבות ועוד. התלמיד מעיין, בוחר, בורר, מדייק את מחשבותיו ואוסף חומרים שיעזרו לו כמענה ראשוני לשאלתו. את השאלה עם התשובה הראשונית הוא מעלה על הכתב.

המיומנויות הנרכשות: מציאת חומרים רלוונטיים לנושא, כתיבה של נתונים ועובדות, ניסוח מחדש של התכנים שנמצאו, רישום ביבליוגרפי (מיומנויות חשובות למאה ה-21 לפי משרד החינוך).

שלב החקר האישי - כך הוא נראה אצלנו בכיתה

שלב שני: עבודה בזוגות - מיזוג העבודות
כדאי לערוך את השלב הזה בחלל למידה גדול, כמו ספריית בית הספר, מכיוון שהתלמידים נדרשים לקיים דיונים. בתחילה, התלמידים פורסים את כל התוצרים הכתובים שלהם על השולחנות. אחר כך הם מחפשים מכנה משותף בין הדברים שכתבו לבין דברים שכתבו אחרים. עליהם למצוא לפחות שני תלמידים שיש להם מכנה משותף עם התוצר שלהם. לפי המכנה המשותף התלמידים מחולקים או מתחלקים לזוגות למידה.

שלב זה מתמקד בפיתוח היכולת למזג טקסטים - גם אלו שנכתבו על ידי התלמידים, אך גם הוספה של מידע נוסף מחומרים שימצאו התלמידים. נדרשת כאן חשיבה משותפת וקבלת החלטות, כגון: מה נשאיר בטקסט, מה נסיר מהטקסט, כיצד נתמודד עם חילוקי דעות, כיצד נייצר ניסוח חדש המשלב את הנתונים משני המסמכים שאספנו?

בסיום השלב על כל זוג להציג בפני הכיתה בקצרה, בכשלוש דקות, את עיקרי עבודתם. תוך כדי ההאזנה לחבריהם עליהם למצוא זוג נוסף עם מכנה משותף, על מנת שיוכלו להתחבר לצוות אחד של ארבעה תלמידים.

ומה עושה המורה בשלב הזה ובשלב הבא? מקשיבה לשיחות ולדיונים של התלמידים, מזהה גורמים בולמים, מתערבת לצורך מציאת פתרונות ושואלת שאלות לצורך העמקת החשיבה. ניתן לעשות שימוש בשגרות חשיבה, כפי שהסברתי במאמרי הקודם, כאן.

המיומנויות הנרכשות: עבודת צוות, שיתופיות שתעשיר את נקודות המבט של התלמידים, ניסוח טקסט מחדש.

שלב שלישי: עבודה בקבוצות – הכנת תוצר אחד והצגתו בפני קהל
כעת על חברי הקבוצה לשתף בנקודות החשובות, בתובנות, בערכים ובמסקנות. עליהם להכין תוצר המציג את הדברים החשובים מתוך הטקסטים שלהם ולעשות זאת על פי קריטריונים של דיבור בציבור, כגון: שימוש נכון בטון הדיבור, שימוש במרחב הפיזי (במה או כיתה), שילוב של כלים טכנולוגיים או אחרים לצורך יצירת גירוי, סקרנות או הפעלה של הקהל ובשלבים מתקדמים יותר - יצירת דיון. כל קבוצה בוחרת את הדרך להצגת הנושא לכיתה: הצגה, מצגת, סרטון, ראיון ועוד.

המיומנויות הנרכשות: עבודת צוות, חשיבה יצירתית, דיבור מול קהל ויצירת דיון.

שלב רביעי: רפלקציה אישית
התהליך התחיל בעבודה אישית ומסתיים בכתיבה רפלקטיבית אישית. על מנת שתלמיד בכיתה ט' יהיה מסוגל לבצע תהליך רפלקטיבי משמעותי, עליו להיות שותף בתהליך חשיבתי זה בליווי הנחייה ושאלת שאלות על ידי המורה. לכן בכיתות ז'-ח' המורה מנחה את התלמידים בכיתה בשלב הרפלקציה ועוזרת להם על ידי שימוש בכלי חשיבה שונים, שמטרתם תרגול החשיבה הרפלקטיבית. תהליך משותף ומלווה זה מתקיים במהלך השנתיים הראשונות ליישום המודל. בכיתה ט' התלמידים מבצעים את הרפלקציה באופן עצמאי יותר, לאחר שהתאמנו בו לאורך שנתיים בסיוע המורה. 

אחד הכלים בו יעשה שימוש בשלב הרפלקציה האישית הוא משוב עמיתים. תלמידי הכיתה יקראו את הרפלקציות של חבריהם ויכתבו משוב המנוסח בעזרת משפטים כגון: אהבתי ברפלקציה... עניין אותי... לא הבנתי... הדוגמא שנתת הייתה... הייתי שמח לקרוא עוד על... למה התכוונת כאשר... ועוד. תהליך זה יהפוך את החשיבה הרפלקטיבית לעמוקה, מדויקת ומשמעותית, כך שבכיתה ט' התלמידים יוכלו לבטא את עצמם באופן מיטבי.

המיומנויות הנרכשות: רפלקציה אישית, משוב עמיתים, עבודת צוות.

השלב השני במודל חשיבה - עבודה בזוגות - כך זה נראה אצלנו

6 דגשים חשובים לתהליך
1. לוחות זמנים: לפני שמתחילים חשוב להגדיר לתהליך לוח זמנים נוח שלא ידרוש מהתלמידים התארגנות לפגישות אחה"צ, אלא יתקיים כולו במסגרת הלימודים. ישנם מספיק אתגרים בתהליך ומיותר להוסיף את אתגר מציאת פרקי זמן משותפים בשעות אחה"צ.

2. עקרון ההנחיה: המורה כמנחה. במודל זה המורה הוא בעל יכולת הנחייה והכוונה ואינו בעל הידע בתחום הדעת. המורה לא יקיים הרצאות פרונטליות בהן הוא ישתף את התלמידים בידע שלו, אלא ייתן להם גירוי ויסקרן את החשיבה שלהם באמצעות כלים שונים, כגון: שאלה מערערת, סרטון, תמונה, שיר ועוד.

3. הקשיבו להם: הקשבה והכלה של הקושי שמעלים התלמידים מהווים בסיס לחיזוק הקשר בין המורה והתלמיד. האמון והקשר הבינאישי יעניקו לתלמיד ביטחון בכך שהוא מסוגל להתמודד עם אתגרי התהליך.

4. היו יצירתיים מבחינת מרחבי הלימוד: חלל הכיתה אינו מתאים לתהליך הדורש מהתלמידים דיונים ושיחות. לכן אני מאפשרת ומעודדת אותם לצאת אל מרחבי למידה אחרים ברחבי בית הספר, כגון: מסדרון, קומה נפרדת, כיתה ריקה, חדר פנוי, ספריית בית הספר או מגרשים וחצרות.

5. סמכו על התלמידים: כשתלמידים מקבלים משימה ברורה עם לוחות זמנים, מחוון ושלבי ביצוע, הם עושים זאת גם אם אין מורה בשטח. אני מסתובבת בין הקבוצות, במרחבי הלמידה בהם בחרו התלמידים לשבת, כל קבוצה על פי העדפותיה. יש שמאזינים למוסיקה ויש שזקוקים להתבוננות בנוף ובמרחבים. אחרים אוהבים את המחשב ויש את אלו שהכיתה היא המקום הבטוח עבורם.

6. זיכרון יש במחשב. תלמיד הוא הרבה יותר: אומרים שבבגרותנו אנחנו לא זוכרים את מרבית התכנים (תוכניות הלימודים) שהמערכת ניסתה לדחוס אל הזיכרון שלנו. כנראה שגם בתהליך זה מרבית התכנים יישכחו. אך כאן המטרה המרכזית היא לא לייצר מערכת זיכרון משוכללת, אלא לעזור לתלמידים לפתח מיומנויות שיהיו חלק טבעי מהיכולות של התלמיד ושיש להן תרומה בתפקוד מיטבי בעתיד.

מעוניינים ליישם את מודל חשיב"ה? לשאלות או עזרה ביישום המודל ניתן לפנות אליי במייל: [email protected]