הסושי שעשה לי בית ספר

3992
הסושי שעשה לי בית ספר

בסוף הקיץ משכה את תשומת ליבי כתבה בחדשות, שעסקה בתופעת בריחת מורים צעירים מההוראה. מאיה פרידמן, בוגרת חוויה כזו, מזהה את הבעיה ואומרת בכתבה "אני פשוט לא רלוונטית עבורם". 

באותו רגע התחשק לי לצעוק חזק-חזק, שמאיה תשמע מרחוק, "חבל שלא אמרת לי, יש דרך להיות רלוונטית עבורם!" ואז נזכרתי בלימור, מורה ותיקה, חזקה ומנוסה, שיצאה משיעור מדעים בכיתה ז' וקראה בתחינה "תציעו לי משהו לעשות איתם, שום דבר לא מעניין אותם". אפשר להניח שמאיה ולימור אינן יחידות, ואולי אפילו את/ה, המורה, חשת כך.

אז הנה הצעה למאיה וללימור, ולכל מי שמעוניינת ומעוניין: להתבונן על בית הספר בדרך אחרת, דרך שתאפשר לנו לפתח גישה שונה במקצת לעבודה הפדגוגית שבחרנו לנו כמקצוע. להתבוננות בדרך זו אני קוראת "מודל הסושי".

 

איך נראה בית הספר במודל הסושי?
נקודת המבט לה התרגלנו בבית הספר היא "Inside-out". בית הספר הוא "Inside", ובתוכו אנחנו אמורים להקנות ידע, מיומנויות ועוד, תוך ציפייה מאד הגיונית, שתלמידותינו ותלמידינו ישתמשו בהם בחייהן/ם מחוץ לבית הספר – ב-"Outside". לכן, ההרגל שלנו הוא להשקיע הרבה מחשבה והכנות במה ואיך ללמד, על מנת שהתלמידים ימצאו את הלמידה רלוונטית  ומעניינת. מן הסתם, זה בדיוק מה שקרה למאיה, ללימור ולרובנו.

נקודת המבט האחרת היא הפוכה: הלומדות והלומדים יביאו את ה-"Outside"  – את מה שקורה להם/ן בחיים, את הבעיות, החוויות והתהיות, אל תוך בית הספר, אלינו לכיתה, ואנחנו נסייע להם לרכוש תכנים, מיומנויות וכישורים דרך מה שרלוונטי להם. זוהי ההסתכלות על בית הספר במודל של “Outside-in", כמו רול רגיל בסושי.

בגישת הוראה בסגנון "הרול הרגיל", כלומר, בית הספר כמקום של "Outside-in", המורות והמורים לא יושבים ושוברים את הראש מה מאוד חשוב, מעניין, סוחף, רלוונטי וכדומה, ובוחרים בעיות או סוגיות בהתאם. במקום זאת, המורים מאפשרים לתלמידים להעלות בעיות מהחיים שלהם, ומכווינים אותם, בעזרת סביבת למידה מתאימה, ללמידת תכנים ומיומנויות שיקדמו פתרונות לבעיות שהם מעלים. כי מי יודע הכי טוב ונכון מה אותנטי, רלוונטי ומשמעותי לכל לומד, אם לא הוא עצמו?

ורק עוד כמה מילים על התיאוריה שמלווה את הגישה, לפני שנעבור לפרקטיקה. חישבו לרגע על המוח שלנו בתור המקום שבו מתרחשת עיקר הלמידה. מנגנוני הלמידה במוח שלנו התעצבו במהלך אבולוציוני, בהתאם לצורכי ההישרדות של המין האנושי. אחד מצורכי ההישרדות הבסיסיים היה פתרון בעיות קיומיות. כשהאדם הקדמון פתר בעיות כאלה, הוא גם למד – רכש ידע מעשי ותיאורטי, כמו גם מיומנויות שונות. בידע ובמיומנויות שרכש הוא השתמש בבואו לטפל בבעיות חדשות בהן נתקל במהלך חייו. אלה שפתרו בעיות קיומיות וניצלו את הידע שרכשו לתועלתם, הם אלה ששרדו. כך הלכו והתפתחו במוח האנושי אותם מנגנוני למידה.

מכאן, שלמידה הנובעת מתוך העיסוק בפתרון בעיות אותנטיות, היא דרך למידה טבעית, שהמוח האנושי מותאם לה. אני מאמינה שככל שהלמידה נעשית בדרך טבעית יותר, כך היא משמעותית ואמיתית יותר. אז למה שלא ננצל את זה, וניצור בבית הספר סביבת למידה מתאימה?

תכנית שעושה בדיוק את זה, בשם "למידה תוך פתרון בעיות", מיושמת במספר בתי ספר בגליל העליון. המורים והמורות כבר התמחו בגישה זו, והם נותנים לתלמידים לבחור ולהגדיר בעיות אמיתיות מהחיים שלהם (דוגמאות יובאו בהמשך המאמר). הבעיות האלו מהוות בסיס ומוצא ללמידה של תכנים רלוונטים ושל מיומנויות מגוונות.

 

איך תוכלו ליישם את "מודל הסושי" בבית הספר שלכם?
כדי  להתנסות בדרך הוראה זו, כדאי לבצע מספר פעולות או צעדים:

א. לתכנן שיעורי פתיחה, שבהם:

  • נשוחח עם התלמידות והתלמידים על הרעיון עצמו (למה כדאי ללמוד כך).
  • נגדיר עם התלמידות והתלמידים מהי בעיה (כל מצב בו אנו חשים שיש פער בין המצוי לרצוי, והיינו רוצים לצמצם את הפער), ונעלה יחד איתם דוגמאות להמחשה (ראו מספר דוגמאות אותנטיות בהמשך).
  • נעבור עם התלמידים והתלמידות על השלבים המקובלים בתהליך של פתרון בעיות.
  • נדון ונקבע ביחד כללים או קריטריונים לבעיות שאפשר לעסוק בפיתרונן במסגרת בית הספר. למשל: בעיות שתוך כדי העיסוק בהן נוכל ללמוד גם תכנים עיוניים רלוונטים; בעיות  העומדות בכללים אתיים (מה מותר ומה לא); בעיות שנוכל להציע להן פתרון אפשרי.

ב. לקבל החלטות אופרטיביות, כמו:

  • האם נאפשר לכל תלמידה ותלמיד לעסוק בבעיה משלו (זוהי אפשרות המספקת אותנטיות מקסימלית, אך יכולה ליצור עומס גדול על המורה כמנחה), או שנעודד בחירת בעיה משותפת למספר קטן של  תלמידים (עשוי לפגום באותנטיות עבור כל תלמיד, אך מייצר סביבה שיתופית ועבודה בצוות).
  • את מי נוכל לגייס כשותפים להנחיה - מיהם המומחים שיוכלו לייעץ בפתרון בעיות ספציפיות (מורי מקצועות שונים, עובדים שונים, הורים, מכרים, אנשי אקדמיה וכן הלאה).
  • מהי מסגרת הזמן שנוכל להקדיש לתכנית, והאם נכתיב לו"ז מפורט ("עד השיעור הבא כולם מסיימים את…").
  • איך יתועד מהלך העבודה.
  • מהו מקומן של פרזנטציות במהלך העבודה, ומה אפשר להפיק מהן.

 

מניסיון השטח שהצטבר, סביר שבפעם הראשונה בה תלמדו בצורה זו, לא תצליחו לחזות מראש את כל ההכנות שיעזרו בביצוע עצמו, אבל תוך כדי הביצוע עצמו תפתרו את השאלות והקשיים שיעלו, ובהמשך תשתכללו במהירות בעבודת ההכנה.

ועוד תובנה שקשורה לסגנון עבודה כזה: אפשר ללמוד הרבה מתובנות של בעלי ניסיון, אפשר לקבל פרוטוקולים מסודרים ומבוססי התנסות בשטח, אבל כל אלה אינם מחליפים את ההתנסות העצמית, בשדה המקצועי שלנו. לכן, חשוב להתנסות יותר מפעם אחת, ולא לחתוך ולקבוע "זה לא אפשרי" אחרי ההתנסות הראשונה.

מן הסתם, זה עדיין לא סוף הדרך. מצפים לנו שלבים מאתגרים בהמשך, והם יפורטו ויוסברו למעוניינים (כי כאן לא יספיק המקום).

 

אילו בעיות התלמידים מעלים?
בקהילת המורים שמיישמים את התכנית "למידה תוך פתרון בעיות" בגליל, אספנו כ-300 בעיות אותנטיות שתלמידים בחרו בעצמם לחקור. יש כאלה שעולות מתוך חיי היומיום של התלמידים, ואחרות, שמקורן בעירנות של התלמידים למתרחש בסביבה הכללית יותר. 

הנה מספר דוגמאות, שמובאות כאן בניסוח האותנטי של התלמידים:

  • "הייתה לנו בעיה בשיעורי ספורט שכאשר אנו עושות פעילות גופנית יש עיגולי זיעה סביב בית השחי, בעיה זו דיברה אלינו מאוד מכיוון שאנחנו חוות אותה בחיינו ביום יום."
  • "תמיד כשהמשפחה שלי נוסעת, אמא שלי שואלת את אבא שלי אם הוא סגר את האוטו, ולפעמים הוא לא זוכר, ואמא שלי מתחילה להילחץ ואז אבא שלי חוזר את כל הדרך חזרה בשביל בדיקה פשוטה."
  • "הבעיה אותה חקרנו היא בעיית ההתחממות הגלובלית. המצב המצוי: הטמפרטורה של האוויר מסביב לכדור הארץ הולכת ועולה בגלל אפקט החממה, שנוצר בגלל עלייה בגזי חממה שנפלטים מפעילות בני האדם. המצב הרצוי: שיפלטו פחות גזי חממה ואפקט החממה יצטמצם. הבעיה הזו היא גם אישית שלנו, כי אנחנו חלק מאוכלוסיית בני האדם בכדור הארץ."
  • "אנחנו חקרנו בעיה שנגרמת לעולם - זיהום אוויר ובזבוז אנרגיה - בחיי היום יום אנשים נוהגים לנסוע ברכבים המונעים על דלק. מצב זה גורם לזיהום אוויר - באוויר יש כימיקלים לא טובים המסוכנים לנו ובכל זאת אנו נושמים אותם".

 

מבחר הבעיות המצומצם שמובא כאן מייצג את המגוון הגדול, ובעיקר ממחיש את העובדה שתלמידינו ערים גם למתרחש בסביבתם, ומסוגלים, כשמאפשרים להם, להביא את חייהם אל תוך בית הספר, וללמוד תכנים רלוונטיים מתוך העיסוק בבעיות שהם מגדירים.

 

מה תרוויחו מאימוץ הגישה של "Outside-in"?
לבחירה העצמית של התלמידים במה לעסוק ומה ללמוד, מתוך עולמם האמיתי, יש משמעות פדגוגית בסיסית עבורם. בשני מחקרים שנערכו, מצאנו שהתלמידים מזהים את עצם "זכות הבחירה" כמנוע רצוי להנעה פנימית וללמידה משמעותית. לילך, מורה מנוסה בקהילת "למידה תוך פתרון בעיות", מספרת על כך במפגש של מורי הקהילה – ראו בסרטון הבא:

 

זה המקום לציין, שהגישה של "Outside-in", כמו גם התכנית "למידה תוך פתרון בעיות", נותנת מענה מצויין גם  למייקריות, לפרסונליזציה ולעוד הרבה כוונות חינוכיות טובות ורצויות שמתקיימות היום בחזית החדשנות הפדגוגית - ראו, לדוגמה, בכתבה של מירב זרביב, מנהלת אגף מו״פ, ניסויים ויוזמות במנהל הפדגוגי משרד החינוך "השפעה מחוללת שינוי". 

כל אחת ואחד יכול/ה ליישם את מודל הסושי באופן שמתאים לו או לה, למורים העמיתים ולתלמידים. יש דרכים רבות ליישם את הרעיון ולעודד את התלמידים להביא את הבעיות והנושאים הנמצאים בראש מעייניהם לכיתה, וללמוד דרכם. אם אתם מעוניינים ללמוד עוד את הדרך הייחודית שלנו, אני מזמינה אתכם להגיע לבתי הספר ולצפות בלמידה זו. במידה ואתם מעוניינים, כתבו בתגובות את כתובת המייל שלכם ואנו נחזור אליכם עם מידע נוסף ותיאום ביקור.

 

 

הדפסת סיפור זה
ד

מכורה לחדשנות בחינוך, מקיימת את קהילת המורים של "למידה תוך פתרון בעיות"

סיפורים נוספים של ד"ר טלי בארי