נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
המלחמה נכנסת לכל סדק, ואין פינה שלא מושפעת ממנה. במציאות החריגה הזו, כל התלמידות והתלמידים נמצאים על ספקטרום הסיכון. על כן, נראה שכדאי ללמוד ממסגרות השגרה של נוער בסיכון.
נוער בסיכון הוא הגדרה רחבה שניתנת לפרשנויות שונות. מסגרות השגרה של ילדים ונוער בסיכון נעות בין יחידות קידום הנוער השונות, דרך בתי ספר אתגריים הנחשבים למח"טים (מרכזי חינוך טכנולוגי) אף שפעמים רבות פועלים כבית ספר עיוני לכל דבר ועניין, כפרי הנוער והפנימיות, וכן כיתות ייעודיות בתוך מסגרות על-יסודיות רגילות, כיתות אשר מעניקות הזדמנות לתלמידות ותלמידים שנמצאים בסיכון לנשירה וזקוקים לתגבור לימודי, רגשי, חברתי או אחר (כיתות אתגר, אמ"ץ, תל"ם ומב"ר).
צוותי חינוך רחבים ומגוונים יכולים ליצור "יש מיש" בהתאמה למקום ולצורך על בסיס תועפות ידע, מבנים וניסיון קיימים שעובדים בעולמות הנוער בסיכון. הקושי כאן. לא נוכל למחוק אותו. אבל מתוכו נוכל לבנות ולהיבנות. לצמוח ולהצמיח, לחדד ערכים ולפתח מערכות יחסים בעלות ערך.
להלן 7 קווים מנחים בעבודה עם נוער בסיכון שרצוי להביא אל כלל מערכת החינוך בתקופת מלחמה:
עבודת החיזור החינוכית מוכרת היטב למורים וצוותי חינוך שעובדים עם אוכלוסיות בסיכון והדרה. כחלק מהשגרה הם פועלים ללא לאות ליצור קשר עם תלמידים שחוו כישלונות ומשברי אמון ולכן נוהגים בחשדנות, ריחוק, בדיקת גבולות וכדומה. מורים בתיכוני הזדמנות שנייה ובמסגרות קידום נוער למיניהן מכירים היטב את המיומנות הזו ומומחים בה. כדאי ללמוד מאותם צוותי חינוך, שיצירת מערכות יחסים עם תלמידים לא נוכחים במסגרת היא לחם חוקם. הם המומחים החינוכיים של ימינו.
צעדים מעשיים לחיזור חינוכי אפשר למצוא במאמר הבא.
מי שפעלו בשדה החינוך יודעים שהמפגש האנושי הוא הכלי הפדגוגי המשמעותי ביותר. בעבודה עם נוער בסיכון מהווה העיקרון הזה מפתח בקנה מידה מהדהד, ונראה שבימים האלה כדאי לשאת מבט לצוותים המנוסים בכך וללמוד מהם.
קשר אישי משמעותי יבוא לידי ביטוי בעצם הקשר עצמו, מרחוק ומקרוב – דבר לא מובן מאליו במציאות מפוזרת ומפוצלת מאוד בחלק מהמקומות. האם שוחחתי עם כל אחת ואחד מתלמידיי ועם הוריהם, גם אלה הרחוקים פיזית? מעבר כך, ביצירת הזדמנויות חדשות לשיח דרך ימי שיחות והאטה בלמידה לשם הקשבה ויצירת קשר, בביקור אישי וקשר מעבר לגבולות בית הספר, בתשומת לב למצב המשפחתי ותגובה ממשית אליו, בהושטת יד עיקשת ובהנחת יד רגישה על פי הצורך.
לצד הרחבה רבה של המסירות והעמקת הקשר, הניסיון דורש להקפיד על התבוננות בגבולות, חשיבה עליהם, בחינת הצרכים הנפרדים שלי כאשת חינוך ושלו כתלמיד. בתקופה החריגה הזו, האהבה והאמונה שהתלמידות והתלמידים חשים מקבלים חשיבות מיוחדת.
בעבודה עם נוער בסיכון, אל מול התלמידים הנדחקים לשוליים – בוחרים הצוותים אחרת. לא מתכחשים למציאות הקשה ולנקודת הפתיחה הנמוכה, אך בטוחים שהם יכולים להגיע רחוק וגבוה, כמו כל בני גילם. כך גם בעת משבר ומלחמה שהשלכותיה נוגעות בכולם. במקום לרדת מהרף הנורמטיבי הגבוה לעבר התלמידים המתקשים, חשוב לשמור על דרישות גבוהות. הדרישה המתמדת מהתלמידות ומהתלמידים מייצרת עבורם חוויות חוזרות, בהן הם מגלים כוחות שאולי לא חשבו כעת כי קיימים בהם. בדרך זו הם צומחים, גם אם מתוך רגרסיה שעשויה לקרות בתקופה הזו, והופכים לאנשים חזקים ובטוחים יותר בעולם.
דרישות גבוהות צריכות להתאים למציאות ולאדם שמולנו, לנבוע מתוך אמונה ואהבה, ולהיות רכות, גמישות ומחבקות. דרישות כאלה יכולות להיות סביב עמידה בזמנים, סביב עוד מאמץ לסיים יעד לימודי מסוים, סביב התנהלות, שפה וויסות, סביב התגייסות ונתינה לאחרים.
צוותי חינוך שעובדים עם נוער בסיכון פועלים על קרקע של חוויות כישלון איומות מהעבר של תלמידיהם. אם לתרגם לתקופה הנוכחית, חוויית הכישלון והמחדל היא חוויה קולקטיבית במידה רבה, ללא קשר להיבט החינוכי או האישי. בתוך האקלים המורכב הזה וכדי לחזק בתלמידים (או אף ממש להשיב להם) מוטיבציה וכוחות חיים – עלינו לייצר עבורם הצלחות וחיזוקים חיוביים במסה משמעותית. להפנות את אלומת האור אל החיובי והיפה שבהם. 'לבלבל' את התקופה. לא להתעלם – לשמוע ולראות גם את הקשה, החלש והרע שסביבנו, אבל להתעקש להמטיר הצלחה.
אפשר ליצור חוויות הצלחה בדרכים פדגוגיות יזומות שונות כגון עבודה לפי יעדים אישיים מוגדרים; מרחבים חינוכיים מגוונים ב'שפות' שונות כמו אומנות, פעילות גופנית, תקשורת, גינון ועוד; פעילות מחוץ לביה"ס שמאפשרת להביא לידי ביטוי מיומנויות והצלחות מסוגים אחרים; ומתן במה ראויה לתוצרים שהם לאו דווקא תוצרים סופיים, אלא שיקוף של תהליכים והצלחות בדרך באמצעות הצגת חלקים מיומני למידה, תמונות של תהליכי הלמידה והיצירה, עדויות ורפלקציות ועוד.
חשוב לייצר לתלמידים חוויות הצלחה להגברת המוטיבציה.
בעבודה עם נוער בסיכון, כלי העבודה המרכזי, שמהווה הרבה מעבר לאמצעי עבודה, הוא השיח המתמיד. אין תחליף לדיאלוג, לשיחה, לתקשורת מילולית, ולכן צוותי חינוך של נוער בסיכון מקפידים על שיח כן ופתוח בכל עניין ודבר, שיקופים בגובה העיניים, הקשבה מתמדת ולמידה הדדית. זוהי דרך משותפת שמורים ותלמידים נעים בה יחדיו גם כשמואר וגם כשחשוך ומפותל. לב התרבות הבית ספרית בעולמות הנוער בסיכון הוא השיח הקרוב, המתמיד והעיקש, מתוך אמונה שזוהי הדרך הנכונה, ערכית ומעשית, לחיות ולחנך.
בימים אלה זו הזדמנות וכורח לעבוד על מיומנות הדיאלוג עם תלמידים. שיחה עם תלמיד.ה היא לא ההסבר שלי אליו/אליה, היא הקשבה שלי לא פחות. כדאי להעשיר ביתר שאת את סל הכלים הכולל שיחות מסוגים שונים, כאשר הדגש הוא על איכות השיחות, על ה"מוזיקה" שלהן. מוזיקה של סובייקטים שמדברים ולא של מבוגר מדבר וילד מהנהן או בוהה או מרצה.
בעבודה עם נוער בסיכון מלמדים את התלמידים להתבונן בחיים כאוסף של בחירות שנמצאות בשליטתם, דבר שאינו מובן להם מאליו בדפוסי החשיבה שפיתחו אל מול המציאות. מילות המפתח בעבודה הן 'בחירה' ו'אחריות', והמבוגרים מחזיקים עם התלמידות והתלמידים את ההחלטות והבחירות שלהם, קטנות כגדולות – את המחיר והוויתור שבכל בחירה ואת הרווח שבצידה השני. בעת הזו, עת מלחמה טראומטית, כדרך לבניית חוסן אישי וכדרך לשיקום וריפוי כללי, יש ערך רב לבחירה, ללגיטימציה לקבל החלטות, לחוש את כוחי ולחוות חוויית רשות למי ולמה שאני.
הדגש על בחירה יכול לבוא לידי ביטוי בזירת הלימודים (בחירת יעדים, בחירת מקצועות) כמו בזירת ההתנהלות האישית (בחירת 'משמרת' למידה אם יש אופציה כזו, בחירת יעד אישי עיקרי להתמקד בו), החברתית (בחירת תפקיד חברתי, בחירת קבוצות השתייכות בלמידה/בעשיה, בחירת פרויקטים חברתיים) ועוד. כמבוגרים, לפעמים קשה לנו לקבל בחירה שונה מזו שאנו מאמינים שמיטיבה ונכונה. כדי שבאמת תהיה בחירה לתלמידים בנקודות מסוימות – נדרש מאיתנו לשחרר ולהבין שחלק מהדרך היא גם ההתמודדות עם ההשלכות של בחירה כזו או אחרת. אנחנו שם להחזיק, לשמור, להגן. אבל במבט מספיק רחב ובוטח.
ידוע ומוכר: ילד שלא פנוי רגשית ללמידה לא יצליח. בתקופה הזו, הפניות הרגשית של כל אחת ואחד מאותגרת באופנים שונים. הטראומה הקולקטיבית נוגעת בכולם והפריזמה הרגשית, שהיא הלחם והמים של מסגרות נוער בסיכון, היא גם נחלת הכלל. כחלק מכך, כדאי לשלב כלים לפיתוח יכולתם להתמודד ברמה הרגשית – לזהות רגשות, להבין מה מפעיל אותם ועוד. השיח הרגשי הוא חלק משפה כללית. נסו להקשיב למנגינה של השפה הכיתתית או הבית ספרית – האם יש בה מקום לרגשות החיוביים כמו השליליים? עד כמה מערכת השעות כוללת גם סוגים שונים של מטפלים כחלק מהמענה הבית ספרי? מה מקומה של היועצת בדרכי לתמוך בתלמידים שלי?
בעבודה עם נוער בסיכון מעבירים לתלמידים מסר מורכב באופן יומיומי – כולכם שווים, אינכם טובים פחות מאף אחד אחר. ולצד זה, כל אחת היא שונה, לכל אחד קשיים, כוחות וצרכים אחרים. התפיסה הזו מתבטאת לא פעם בחינוך הפרטני. הפרטנות היא תפיסת עומק, הרבה מעבר לכלי עבודה, והיא ממומשת בחליפה האישית הנתפרת לכל תלמיד.ה בהיבט הפדגוגי, הרגשי והאישי-חברתי.
בתקופה הזו, בה המציאות טולטלה והצרכים נעים ונדים בכל היבט, כדאי ללמוד מצוותי החינוך של נוער בסיכון ולשלב עבודה מותאמת אישית, בניית חליפות אישיות במידה האפשרית. בתוך הרבה אהבה ואמונה, בתוך התמודדות חריגה וקשה של כולם וכולן, העבודה הקשה של צוותי החינוך במסגרות נוער בסיכון תוכל לחזק ולדייק, תעזור לא לוותר, על עצמנו ועל אחרים.
