לחלום בגדול
"אבא, למה באנגלית קוראים להודים ולאינדיאנים באותו שם - Indians?", שאלה אותי בתי.
לך תסביר לילדה בת 9 ששתי קבוצות לאומיות בשתי יבשות שונות חולקות עד היום אותו שם, בשפה הגלובלית ביותר שידע המין האנושי, בגלל יורד ים פורטוגלי מלפני 500 שנה. "זו לא התחלה של בדיחה, אלא טעות בניווט", רציתי להשיב ותכננתי כבר ללמד אותה על היומרה הבלתי מוגשמת של כריסטופר קולומבוס, אך אז הבנתי שבמקום לדבר על טעויותיו של מגלה הארצות, כדאי להאיר את מורשתו ומפעלו האדיר.
מביטים אל הלא נודע
אחד הדברים שהרשימו אותי כילד באותם פורצי גבולות ומרחיבי הגלובוס היתה היכולת להגדיר מטרה ולעשות הכל כדי להשיגה. זה היה נכון למרקו פולו, אמריגו וספוצ'י, כריסטופר קולומבוס, פרדיננד מגלן, בנימין מטודלה וגם לארנסט שקלטון בן המאה ה-20, שניסה לחצות את אנטרקטיקה כ"אחרון מגלי הארצות". אני זוכר שריתקה אותי היכולת לרקום חזון, להדביק חסידים בהתלהבות, לרתום את מלכי פורטוגל, לגייס סכומי עתק מבעלי הון או לפרסם מודעה שתזמין אנשים למשימה שהחזרה ממנה אינה מובטחת.
יכולתי לדמיין ילד בן גילי עומד על רציף הנמל, מביט בספינות העושות דרכן אל הלא נודע במטרה להפוך אותו למוכר ורלוונטי, ויודע לסמן לעצמו את עתידו.
השאלות שמשרד החינוך מציב לעצמו בימים אלה, בפתח העשור השלישי של המאה ה-21, מזכירות מאוד את עולמם של מגלי הארצות. שתי שאלות מעניינות אותנו, אך אחת, הנובעת מהן, היא לִבּת האחריות שלנו.
שאלות אלה הן שאלת "הבית" ושאלת "הסביבה": מהו הרציף שעליו עומדים ילדי ישראל וממנו הם נושאים מבטם אל האופק ומהם האופקים הנשקפים להם משם? השאלה המתבקשת משאלות אלה היא אילו כלים צריכים תלמידינו לרכוש במהלך שנות הרציף שלהם, כדי לצאת להפלגות חייהם וגם להגיע אל היעד? או בניסוח של מערכת החינוך: מהי תפיסת הלמידה שצריכה להנחות את מערכת החינוך הישראלית?
לאן אנחנו מכוונים את הספינה?
מערכות חינוך בעולם מגדירות לעצמן מטרות שונות. האחת מדגישה את הצורך להפוך את תלמידיה לאזרחים טובים, השנייה שמה דגש על מחויבותם לקהילה ולמשפחה והשלישית מתרכזת בהכנה לשוק התעסוקה כאינדיבידואלים.
מערכת החינוך הישראלית, כפי שניתן ללמוד מחוק החינוך הממלכתי ומהמטרות המוצהרות של משרד החינוך בשנים האחרונות, רואה חשיבות בכל המטרות הללו ובנוספות, כמו מעורבות חברתית, שוויון הזדמנויות, הכנה לשירות משמעותי ועוד.
עם זאת, מערכת החינוך שלנו ייחודית גם במאפיינים נוספים: היזמות הישראלית מחלחלת לכל פינה, החדשנות במקומותינו כפטריות לאחר הגשם, ההורים מעורבים בעשיה הבית ספרית, מקצועות ודיסציפלינות מתווספים למערכת כל העת וכל זאת עוד לפני שהזכרנו את הקהילות השונות שמגדירות את מערכת החינוך.
עם כל ריבוי המטרות הזה, יבוא מגלה הארצות וישאל אותנו, בצדק, שאלה פשוטה: אבל לאן בעצם אתם מכוונים? בשלב זה יומטרו על המבקר התמים תשובותיהם המלומדות של אנשי חינוך מחויבים ובעלי דעה ודעת, אך הוא ייצא מבולבל ומעורער. לאחר התלבטות קלה הוא ישתף אותנו במסקנתו, לפיה אם ננווט את ספינותינו למקומות כה שונים, ודאי שחלקן תגענה למקומות כלשהם, אך זו אינה הדרך להתקדם ולמצות את המשאבים העומדים לרשותנו.
וזו אכן בעיה מערכתית המושתתת במערכת החינוך הישראלית מאז היווסדה: מעולם לא הסכמנו על יעדים משותפים. העובדה המפתיעה היא שאנו ממשיכים להלין על כך שאיננו מגיעים לאותו יעד משותף, שמעולם לא הסכמנו עליו.
המצפן לכיוון 2030: איזו מציאות ממתינה להם?
אין צורך להכביר מילים במאמר קצר זה על העולם הסבוך העומד בפני תלמידינו. באנגלית זה נקרא VUCA (Volatility, Uncertainty, Complexity and Ambiguity), ומשמע שאנחנו לא באמת יודעים איזה עתיד מקצועי צופנת לתלמידינו המציאות המתעצבת. הוריהם מבינים עד כמה הערפל סמיך ולכן מנסים להכשיר אותם לכיוונים שונים ומערכת עמומה זו מהווה כר פורה ליוזמות חדשניות, אך גם לסיסמאות וקלישאות.
בתוך הסבך הזה, מערכת החינוך נמצאת במבוכה מובנת: מצופה ממנה להכין את התלמיד לכל מה שעשוי לצפון עתידו וכמובן שהדבר בלתי אפשרי. זו הסיבה שהניעה אותנו להנעת מהלך שינוי מערכתי רחב: "תפישת הלמידה 2030". מהלך זה, שעוצב לאחר עבודת ניתוח האתגרים האסטרטגיים הצפויים למערכת בעוד עשור, נמצא כעת בחיתוליו. מטרתו לייצר שפה משותפת ומטרות מוגדרות ומוסכמות למערכת החינוך.
מערכת החינוך תגדיר את היעדים, תפרוט את הידע, המיומנויות והערכים הנדרשים לכל תלמיד ולמעשה, תניח על שולחן השרטוטים את האביזר החשוב מכולם: המצפן.
הדיונים החשובים בדבר דרכי הלמידה, פרקטיקות ההוראה, אופני המדידה ושאר האמצעים לקידומה של הספינה לעבר היעד ימשיכו להימצא בתווך הבריא של הוויכוח, אך הכיוון אליו נרצה להביא את תלמידינו יוכרע. זוהי חובתנו כלפי תלמידי המערכת, בעיקר כשהם עומדים בפני העולם הסבוך שמתהווה כעת.
מיהו הבוגר, מהי התוכנית ואיך משנים מדיניות?
"תפישת הלמידה 2030" תהווה את חוד החנית של מערכת החינוך בעשור הבא ותהווה כאמור מצפן שיאלץ את חסידי הידע להשקיע גם במיומנויות רגשיות, את תומכי טיפוח הערכים להשקיע גם במיומנויות קוגניטיביות ואת אוהדי פיתוח חלומות הילד להשקיע גם בעוגני ידע. כולם רצויים וכולם נדרשים. המהלך כולו יכלול ארבעה ראשי חץ:
1. בוגר מערכת החינוך
ניתן הגדרה אחידה לדמות הבוגר, שתבהיר מהן הציפיות מתלמיד בוגר מערכת החינוך הישראלית ולאן המערכת צריכה לכוונו בשלבי הגיל השונים: בקדם יסודי, ביסודי, בחטיבה ובתיכון. הידע, המיומנויות והערכים בדמות הבוגר ישקפו את צרכי הילד, את מורכבויות שוק העבודה הגלובאלי וזאת מבלי לזנוח את צרכיה הייחודיים של המערכת. כל מגזר וקבוצה יוכלו להוסיף על רכיבים אלה, אך יהיו הגדרות של המשותף וההכרחי לכולם.
2. תוכנית הלימודים
נעצב מחדש את תוכניות הלימודים באופן שיבטא את הציפיות החדשות של דמות הבוגר מהמורים והתלמידים, בתחומי הידע וגם בפיתוח של מיומנויות וערכים. חלק ממקצועות הלימוד יעברו התאמות נדרשות והלמידה של תחומי הדעת עצמם תעוצב בצורות שונות: בנוסף ללמידה הדיסציפלינארית, תתווסף למידה בין-תחומית ועל-תחומית, שתשקף את המורכבות של המציאות שהתלמידים פועלים בה ושלתוכה יגדלו. במקביל, השינוי יסיט את המערכת לכלול גם למידה עצמאית וקבוצתית, לצד הלמידה המסורתית בהובלת מורים, כחלק מתכנית הלימודים הבסיסית המחייבת את כולם.
3. יחידות הוראה שייבנו בשיתוף
ניזום מהלך פיתוח שיתופי של יחידות הוראה ומערכי שיעור דיגיטאליים עם אלפי מורים מצטיינים. החומרים הפדגוגיים הללו יחברו את שינוי הכיוון הפדגוגי המערכתי לפרקטיקה הכיתתית והבית ספרית. הנחת העבודה היא ששינוי מדיניות הוא חסר תוחלת ואף הרסני, מבלי שציבור רחב של אנשי חינוך מעורבים בעיצובו ומזדהים עם תפיסותיו.
4. הכשרות מורים וחקר דרכי הוראה
בשלב הבא, נוביל שינוי בתכני הכשרות המורים והפיתוח המקצועי, באופן שיאפשר לאנשי החינוך להגיע מוכנים יותר לאופני ההוראה, הלמידה וההערכה החדשים. במקביל, נמשיך לקיים תהליכי מחקר ופיתוח שיקדמו את ההוראה ויאפשרו לכל בית ספר למצוא את דרכו במדיניות הפדגוגית החדשה.
המערכת לא תהפוך להיות הומוגנית. להיפך – הדבר יאפשר מגוון אדיר של אופנים לארגון הלמידה ופרקטיקות פדגוגיות, המכוונים להגשמת מטרות לימודיות משותפות.
מערכת החינוך הישראלית שואפת לטפח מגלי ארצות במובן העמוק של המילה, כאלה שטובת האנושות עומדת בפניהם, המייצגים את אומתם בצורה מכובדת, עושים שימוש בעבר ומתמחים בהווה כדי לפתח את העתיד.
כשיוצאים אכן מגיעים למקומות מופלאים, כמאמרו האלמותי של ד"ר סוס ונאחל להם שכשיכוונו לפרוץ נתיבים חדשים להודו, יגלו לפחות את אמריקה.
