פודקאסטים
לפני כמה שנים ביום ההורה המעשיר, הגיעה לכיתתי אמא שבתפקידה היא מנהלת משאבי אנוש בחברת היי-טק נחשבת. היא שאלה את התלמידות והתלמידים: "יש לי משרה אחת, שכולכם הייתם רוצים לזכות בה וכולכם מועמדים ראויים, במי מכם אבחר?"
מה הייתה התשובה שלכן.ם?
התלמידות והתלמידים, כמו אנשי חינוך רבים שהפניתי אליהם את השאלה לאורך השנים, ניסו את כוחם והשיבו בהתייחסות לבעלי ההישגים הלימודיים הגבוהים ביותר; לבעלי הכישורים החברתיים הטובים ביותר; לבעלי מיומנויות הלמידה האיכותיות ביותר; לבעלי יכולות החשיבה היצירתיים ביותר; לבעלי הגמישות ויכולות ההסתגלות המהירות ביותר ועוד.
מנהלת משאבי האנוש ביטלה את התשובות בזו אחת זו והכריזה: "אבחר במי שיוכיחו שיש להם ערך מוסף לארגון – אבחר במי שיש להם added value."
דרישות התפקיד למשרת החלומות: ערך מוסף.
התשובה הזו מהדהדת באוזני מאז שמעתי אותה לראשונה, והיא הדהדה בקול גדול יותר כאשר הפציעה הבינה המלאכותית לחיינו ואיימה לטרוף את הקלפים. היא בעיקר מהדהדת בתקופה האחרונה, בימי מלחמה, ששגרה וחירום משמשים בה בערבוביה:
האם אני יודעת מהו הערך המוסף שלי כאדם? כאשת מקצוע?
האם התלמידות והתלמידים שלי יודעים לומר מהו הערך המוסף שלהם?
וילדי הפרטיים, האם בידם התשובה?
אני מבקשת להציע שלוש פעולות שיסייעו למורות ומורים ביצירת ערך מוסף ייחודי לתהליכי הלמידה ויאפשרו לכל אחת ואחד מהלומדים לזהות ולחדד את הערך המוסף שלה/שלו, כפרט וכחלק מחברה, ערף מוסף שאין – לפחות כרגע – גם לבינה המלאכותית המשוכללת ביותר.
הביאו את עצמכן.ם לכיתה באותנטיות ותנו ביטוי לזהות העצמית-האישית המיוחדת שלכן.ם, זו הנגזרת ממחשבות, ערכים, חלומות, זיכרונות, תכונות ועוד. עודדו את התלמידות והתלמידים להביא לידי ביטוי את זהותן.ם שלהן.ם.
כמורה, התלמידים שלי ידעו לא מעט על מוצאי, על ילדותי, על חלומותיי ועל משפחתי. שזרתי את אלו בתהליך הלמידה באותנטיות (מתוך בחירה, זהירות ואחריות) ומתוך שאיפה מתמדת לחיבורים: סיפרתי על שירותי הצבאי בעזה, סיפורים שהפכו רלוונטיים מתמיד בעת הזו; בחגים שיתפתי והזמנתי את התלמידות והתלמידים לשתף בשולחן החג, במנהגים, בריחות ובטעמים של הבית שלהם; ביום השואה, נהגתי להציג את סיפורו של סבי, שחווה את אירועי ה"פרהוד" בליל השבועות בעיראק, והזמנתי אותם לחקור אודות שורשי משפחתם; כשניתחנו בשיעור ספרות את יצירתה של אפרת דנון, "אחת מאתנו", המתארת פגיעה בנערה בשל משקלה, שיתפתי בחוויות הילדות שלי ויצרנו יחד מערך תמיכה כיתתי ועוד.
התלמידות והתלמידים שלי ידעו כי השיעור המשותף הוא מרחב בטוח להביע את דעתם ולהביא לידי ביטוי את עצמם ואת עולמם הפנימי והמשפחתי – מרחב בטוח עבורם וגם עבורי, מתוך דיאלוג משותף, פורה ומצמיח, מתוך דיאלוג אותנטי של זהות ולא רק של ידע.
כשאתן מלמדות, חשבו והזמינו את התלמידות והתלמידים לחשוב: איפה המידע פוגש אותי? מה דעתי? מה יש לי לומר על הנושא מתוך תפיסת עולמי וחוויות חיי? מהו הערך המוסף שאני יכול.ה להביא לתוך עולם הידע ומחוצה לו ואיך אוכל לתת לו ביטוי?
אותנטיות תתאפשר כאשר תזהו באישיותכן רכיבים בעלי ערך ומשמעות ותוכלו לסייע לאחרות ולאחרים לזהות אותם בעצמם ולשמש להם דוגמה אישית ומודל לחיקוי – אותנטיות תסייע לכן להיות אישיות ואנושיות יותר ולהביא ערך מוסף, ייחודי ואחר.
הבינה המלאכותית יודעת לבנות סיפור, לחלץ אקספוזיציה מרתקת, ולהמציא סיבוך – אבל כדי שסיפור יהיה מעניין וסוחף, מומלץ לשזור בתוכו נרטיב אישי-סובייקטיבי הכולל דוגמאות, תיאור עשיר של רגשות ותחושות, מימיקה, שפת גוף, אינטונציה, הזמנה לחשיבה ביקורתית ויצירת חיבורים אסוציאטיביים, רב תחומיים ובין תחומיים.
אלו סיפורים שרק אתן תוכלו לספר, מתוך הקשרים שרק אתן יכולות ליצור.
בשיעור היסטוריה, לדוגמה, הזמנתי את תלמידיי לחקור אודות תוצאות מלחמת העולם הראשונה ולהציג את ממצאיהן.ם כחורזי חרוזים באמצעות כתיבה מחודשת של הספר "דירה להשכיר". כך בקומה הראשונה גר חייל פצוע, ובקומה השנייה אישה שמעמדה עלה, ובקומה השלישית גר פציפיסט – הסיפור נכתב וסופר מחדש מתוך הקשרים חדשים, עובדתיים ויצירתיים, תוך שילוב חשיבה ביקורתית ותפיסת עולם אישית. והיום – איך תראה הדירה להשכיר שלנו בישראל בתום המלחמה? מי יגורו בכל קומה?
התלמידים ואני, בהקשרים אסוציאטיביים, יצירתיים וסובייקטיביים, לבשנו ופשטנו צורה בתהליך הלמידה, כל פעם מתוך סיפור חדש, בחיבור אחר, כדמויות וכבעלי תפקידים חדשים ובמסגרת סיפורית חדשה, כזו המייצרת עניין, סקרנות, מעורבות, ביטוי אישי בלמידה ובעיקר רלוונטיות ייחודית. פעם היינו חוקרים, פעם ארכיאולוגים, פעם מנחי שעשועונים ועוד. חווינו הצלחות, חווינו כישלונות, וכל אחת ואחד מהמשתתפים למדו עוד על עצמם, על יכולותיהם ועל אישיותם.
חשיבה יצירתית שכזו המזמנת חיבורים שונים ומשונים, מאפשרת לתלמידות ולתלמידים להתמודד, להסתגל למצבים חדשים ולמצוא את הערך המוסף שלהן.ם. תוכלו למצוא דוגמאות נוספות כאן.
"דירה להשכיר" - רלוונטי לא רק בשיעורי ספרות.
כשאתן מלמדות, חשבו בעצמכן והזמינו את התלמידות והתלמידים לחשוב: מה הידע מזכיר לי? איך זה מתחבר לעולם שלי? לניסיון החיים שלי? לתחומי העניין שלי? איך אפשר ללמוד את זה אחרת מתוך מה שמעניין אותי? איך אתן לכל אלו ביטוי חדש?
סטוריטלינג איכותי יסייע בקידום למידה משמעותית, בחשיפה ובתרגול של מיומנויות בין אישיות ואורייניות, ישפר את הזיכרון והשליפה – ובעיקר יחבר את הלומדות והלומדים לעצמם ולנרטיב שהם בונים בעקבות הלמידה. זהו ערך מוסף אנושי וחווייתי, שאפשר יהיה לשכפל את המסגרת שלו, אבל התכנים האישיים, הפרשנויות והחיבורים הייחודיים והיצירתיים יהיו שמורים רק לכן.
עד כאן עסקנו בערך המוסף של למידה משמעותית. ערך מוסף גבוה יותר לטעמי נמצא ביכולת לחולל משמעות – ביכולת לחולל שינוי. אם עסקנו בעוולה חברתית, למדנו על כאבו של אדם או זיהינו מרחב מוזנח ולא מטופל, זה הזמן לפעול – להשתמש בתהליך הלמידה, בידע ובחיבור האישי על מנת ליצור שינוי בעולם.
השינוי יכול להיות שינוי פנימי – כזה הנעשה בתוכנו ומתוך הבנה שאם נהיה אנשים טובים יותר העולם יהיה טוב יותר. השינוי יכול להיות שינוי חיצוני – לאפשר לנו להכיר בחוזקות שלנו ולעורר אותנו לפעולה המקדמת שינוי בקהילה. היה זה האלוף (מיל׳) אליעזר שקדי, מפקד חיל האוויר ה-15, ממנו למדתי כי הדבר היחיד שלא ניתן לקחת מאדם הוא את מה שהעניק לאחרים.
כך, לאחר שקראנו בכיתה את הספר "לראות בגובה העיניים" מאת הסופרת עפרה גלברט-אבני, המספר על נערה בת 12 וחברותה עם נער עיוור, יצאנו לחקר על מוגבלות ושוויון, וחברנו למפגשים עם תלמידי בית ספר חנ"מ "און" בתל אביב. המפגשים היו משמעותיים, מעצימים ופרו-אקטיביים, והפכו את דפי הספר לדף יומן של כל משתתפ.ת בפעילות. הספרות חברה לחיים, והחיים חברו אליה.
למידה מחוללת שינוי: בעצמנו, בקהילה, בעולם.
כתנאי למפגש, הוקדש זמן ללמידת התכנים ולכשירויות הכוללות ידע, מיומנויות וערכים. לצד אלו, הוקדש זמן ללמידה על הטבע האנושי בכלל ועל החוזקות ועל אזורי הצמיחה שלנו כפרטים – למדנו לפתח אינטליגנציה רגשית, להכיר את עצמנו טוב יותר, לטפח אמפתיה עצמית ולאחר, לעורר אכפתיות ורצון לערבות הדדית, על מנת שיהיה באפשרותנו לעשות טוב יותר לאחרים. למעשה, למדנו על הערך המוסף שלנו כפרטים וכקבוצה.
לא מעט בתי ספר עוסקים בעת הזו בהתנדבות ובתרומה קהילה – נסו לחבר את החירום לשגרה, ולשזור אותו בתוך תהליך הלמידה.
כשאתן מלמדות, חשבו בעצמכן והזמינו את התלמידות והתלמידים לחשוב: מה אני יכול.ה לעשות עם הידע שצברתי? מהם הערכים המרכזיים שחשוב לי להטמיע? מה הייתי רוצה לשנות? כיצד אני יכול.ה לחולל את השינוי הזה? מה/מי יוכלו לסייע לי? איך אדע שהצלחתי?
תהליך למידה בעל ערך מוסף, כזה שיש לו גם תכלית מעשית, פנימית או שיתופית, יסייע לנו להיות אנשים טובים יותר בעולם טוב יותר. זהו ערך מוסף אישי ואנושי שאין לו תחליף.
התלמידות והתלמידים לומדים לפעול מתוך ענווה – מתוך היכולת להקשיב, לפעול במרחב של חוסר וודאות, להודות בטעויות, ללמוד מביקורת, לקבל נקודות מבט שונות, לחפש תרומה של אחרים ולקבל את המגבלות של עצמן.ם. לצד הכשירויות, מתפתח החוסן – השותפים מזהים את החוזקות שלהן.ם, את החולשות שלהן.ם ואת טביעת האצבע הייחודית שלהן.ם בעולם.
חשוב לאורך תהליך הלמידה לשיים את הערך המוסף, גם בשיח הכיתתי וגם בשיח האישי, על מנת להגדיר אותו, להנכיח אותו, להיות מודעות ומודעים לו ובכך לאפשר להשתמש בו ברגע המתאים.
מורה המנחה מסע למידה שכזה, המנכיחה את עצמה, את עברה ואת הווייתה, מתווה את הדרך ומחזקת את תחושת השליחות, המסוגלות והמקצועיות בגינן היא פועלת. תלמידות ותלמידים החווים מסע למידה שכזה, ידעו ברגע האמת לומר מהו הערך המוסף שלהן.ם – זהו סיפור מדויק, אישי, אנושי ופנימי, כזה שלא ניתן לייצר באמצעות מכונה מלאכותית, משוכללת ככל שתהיה.
