נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
חשבו על ההבדל בין המונח "כיתה", שמתייחס לקבוצת הלמידה (CLASS), לעומת המונח "חדר כיתה", המתייחס למבנה הפיזי (CLASSROOM). האם כיום יש צורך בשניהם? במאמר האחרון שכתבתי, קראתי לשינוי תפיסת הלמידה בבתי הספר ועיצוב מחדש של תפקיד הפדגוג.ית בעידן הבינה המלאכותית. כעת נבחן אם למידה בכיתות היא אכן הדרך הרלוונטית והמותאמת ביותר ללמידה במאה העשרים ואחת.
בראשית המצאת הכיתה עמד רצון להפוך את החינוך ליעיל ונגיש יותר. לפני המצאת הכיתה, החינוך נעשה בדרך כלל על בסיס אישי. הורים או מורים לימדו את ילדיהם, או שילדים היו מתלמדים כשוליות אצל בעלי מלאכה. לדרך לימוד זו היו חסרונות רבים. ריכוז קבוצת ילדים ללימוד על ידי מורה יחיד.ה הפכה את החינוך לזול ונגיש יותר. הדבר גם אפשר תוכנית לימודים יותר סטנדרטית, שהבטיחה שכל התלמידות והתלמידים ילמדו את אותם מיומנויות וידע בסיסיים.
אחת ממערכות החינוך המוקדמות ביותר הוקמה בסין כ-2,000 שנה לפנה"ס. שם בתי הספר נועדו לחינוך אריסטוקרטי ללמידת טקסים וידע. הכיתות ביוון העתיקה וברומא היו בדרך כלל קטנות ואינטימיות, עם לא יותר מתריסר תלמידים. תפיסת הכיתה המשיכה להתפתח לאורך ימי הביניים והרנסנס, והכיתות הפכו גדולות וצפופות יותר לצד התרחבות תוכנית הלימודים למגוון רחב יותר של מקצועות.
במאה ה-19 עברה הכיתה מהפך גדול על בסיס מספר רפורמות שהפכו את הכיתות ליעילות יותר. רפורמות אלו כללו שולחנות וכיסאות סטנדרטיים, מטלות מדורגות והתמקדות בהוראת מיומנויות בסיסיות כגון קריאה, כתיבה וחשבון. כיום הכיתה היא עדיין המסגרת העיקרית לחינוך ברוב חלקי העולם.
היווצרה של קבוצת הלמידה = "הכיתה" הובילה לצורך בייסוד ומיסוד מבנה הלמידה = "חדר הכיתה", מה שהשפיע על עיצוב בית הספר. הלכה למעשה, "חדר הכיתה" הפך לאבן היסוד ביציאה לתכנון כל מבנה חינוכי על ידי המדינה. ניתן לראות זאת בהסתכלות על הדרך בה מתכנן משרד החינוך מבני חינוך: "הפרוגרמה" – המסמך שעל פיו יש להכין את התוכניות האדריכליות של המוסד.
הפרוגרמה מורכבת משני חלקים: הראשון, פרוגרמה חינוכית – מגדירה את אופי המוסד ואת גודלו המתוכנן (סוג המוסד, טווח הכיתות ומספר הכיתות והתלמידים). השני, פרוגרמה פיזית – מגדירה ומאפיינת את הפונקציות וגודל השטחים הבנויים הדרושים למוסד החינוך המתוכנן.
אותה תפיסת סטנדרטיזציה שנזכרה לעיל כרפורמה חדשנית ויעילה במאה ה-19 קיימת גם כיום בחוזר מנכ"ל משרד החינוך בנוגע להנחיות תכנון בתי ספר. כך לדוגמה, בפרוגרמה של בתי ספר מסוג חטיבת ביניים, ניתן לראות את פירוט מידות הלוח, השולחן, המרחק בין הספסלים, גודל חדר הלימוד וחדרים ייעודיים נוספים. כל אלה מעידים על המרכזיות שמיוחסת ל"חדר הכיתה" כך שהאמצעי הפך להיות המכוון והמגביל לבניית המוסד החינוכי – ויותר מכך אף למכוון ומגביל את דרך הלמידה.
התבוננות על עולם העבודה העכשווי וחיפוש אחר חדרי כיתות להכשרת עובדים חדשים מגלה תופעה מרעננת לפיה אין צורך יותר בחדרי כיתות לימוד מוגדרים. לכו לבקר במשרדי גוגל או במשרדי מיקרוסופט בישראל ותגלו כי מושג "חדר הכיתה" לא קיים. למידת התפקיד והתכנים הנדרשים לביצועו מתבצעת בעיקרה מול המחשב על בסיס מערכת הדרכה המותאמת אישית לכל עובד ועובדת.
בעולם החינוך שבו תלך ותשתלב הבינה המלאכותית הגנרטיבית, שאת השפעותיה עוד בלתי ניתן להעריך, ניתן לומר די בוודאות שלמידה מותאמת אישית תיתכן באופן נרחב יותר מאשר היה ניתן לממש בעולם של הוראה וחניכה אנושית בלבד. שני אלה גם יחד מצביעים על היתכנות גבוהה בצורך לבחון את דילולם – אם לא ביטולם – של "חדרי הכיתות" המגבילים במרחב החינוך העתידי.
בית ספר ללא חדרי כיתות הוא אינו נטול פורום הלמידה הקבוצתי – הכיתה עצמה. יש להכשיר את הלומדים הצעירים ללמידה ללא "חדר כיתה" באופן מדורג, כשהדילול של חדרי הכיתות יבוצע בכיתות הגבוהות של התיכון.
לביטול חדרי הכיתות עלולים להיות חסרונות מסוימים:
ואולם, קיימים גם יתרונות שישפיעו על האופן שבו תלמידים לומדים ומורים מלמדים:
בראייתי, בית ספר ללא חדרי כיתות יתנהל באופן שונה מבית ספר מסורתי בארבעה היבטים מרכזיים:
במאמר הבא נדון כיצד יכולה בינה מלאכותית גנרטיבית להשתלב ולתרום לבית ספר ללא כיתות.
