נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
כמחנכת למיניות בריאה לבני ובנות נוער, וכמי שמלווה צוותים חינוכיים, אני רואה חשיבות ראשונה במעלה לעיסוק בתחום המיניות הבריאה במסגרת הפורמלית בבתי הספר ואף בגנים.
אני מאמינה שיש לעסוק בחינוך מיני במערכת החינוך הפורמלית באופן קבוע וסדור. לדעתי, כל תלמיד ותלמידה בישראל צריכיםות לפגוש את הנושא, להכיר וללמוד אותו החל מגיל הגן ועד שנת סיום התיכון. חינוך מיני ראוי שיהיה חלק אינטגרלי ממערכת השעות הכיתתית של כל תלמיד ותלמידה, וזאת כדי ליצור רצף ותהליך למידה מתמשך, מותאם גיל ושלב התפתחותי, שבבסיסו יונחו מידע אמין וערכים.
פעמים רבות בתי ספר מנהלים שיעורי חינוך מיני בעיקר בתגובה נקודתית לתופעות חריגות, ולא בדרך יזומה, מוסדרת ומקיפה. אולם חינוך למיניות טומן בחובו כל כך הרבה מיומנויות וכישורים שהם מעבר לחינוך מיני גרידא. מצטרפות אליו מיומנויות SEL (כלומר, Social Emotional Learning) שבהכרח באות לידי ביטוי בשיח על מיניות. בחלק לא מבוטל מהמקרים מדובר בלמידה רגשית חברתית. שכן, היכרות הפרט עם עצמו, פיתוח תקשורת, פיתוח אמפתיה, חשיבה ביקורתית ועוד שאר נושאים ומיומנויות אשר ישרתו את הלומדיםות בכל תחומי חייהם בעתיד: בעולם התעסוקה, בעולם האקדמיה, בחיים החברתיים וכן, גם בפיתוח מערכות יחסים רומנטיות אם הםן יבחרו בכך.
כשיתקיים שיח סדור בתוך מערכת הלימודים הקבועה, מי ירוויחו מזה? כמובן שהתלמידיםות, שהםן עצמםן מעידים על כך שהיו רוציםות שיעורי חינוך מיני קבועים לצד שאר לימודי כישורים ומיומנויות שיסייעו להם בחייהם הבוגרים ויהיו רלוונטיים עבורם. מי עוד ירויחו? הצוות החינוכי, ההורים ואנחנו כחברה הוליסטית ושלמה.
יצירת שינוי והטמעת תחום לימוד חדש בבתי הספר אינו פשוט כלל ועיקר. כמורה בחינוך המיוחד, יש בידי את הפריווילגיה לעסוק בנושא מיניות בכיתות בהן אני מלמדת. חינוך מיני חברתי הוא נושא אחד מתוך עשרה תחומי חיים אותם תלמידי החינוך המיוחד מחוייבים ללמוד במסגרת שיעורי חיים בכיתה.
במהלך עבודת ההוראה ובאינטראקציה עם תלמידים ותלמידות, פעמים רבות מורות ומורים נתקלים בסוגיות, שאלות, לבטים, דילמות ואירועים הקשורים במיניות (בין אם ירצו בכך או בין אם לאו). אף על פי שהם מבינים את הצורך בתגובה ובהתייחסות, ולמרות רצון ונכונות, הם מדווחים שהם לא תמיד יודעים איך להתייחס, מה נכון להגיד וכיצד להגיב. אני מאמינה שמתוקף תפקידנו כא.נשי חינוך כדאי להיות במודעות לסיטואציות שאנחנו עלולים לפגוש בהן בכיתה ובמרחבים החינוכיים. זאת, כדי שנכיר דרכי התמודדות ותגובה שיספקו מענה הולם, מותאם והוגן.
פעמים רבות מורות ומורים נתקלים בסוגיות, שאלות, לבטים, דילמות ואירועים הקשורים במיניות.
במאמר זה ארצה להציע דרכים להנגיש מיניות בריאה באופן יזום מול התלמידיםות. זאת על אף שנושא זה אינו מוטמע במערכת השעות הקבועה, ותוך ניסיון להתמודד עם קשיים וחסמים שעשויים להוות גורמים מעכבים.
עלתה סוגיה/שאלה מביכה במיוחד או שאת לא יודעת לענות עליה? את לא בטוחה שהתשובה תיטיב עם התלמיד.ה? זה ממש בסדר להחזיר תשובה במועד מאוחר יותר אחרי בדיקה או להפנות למורה אחרת/ליועצת/כל גורם חינוכי אחר שיוכל לספק מענה הולם.
בשיעור אזרחות למשל, הבחירות לרשויות המקומיות שהתקיימו בשבוע שעבר הן הזדמנות פז לדבר על חשיבות הייצוג הנשי בשלטון המקומי ובפוליטיקה בכלל. מתבקש בעיניי לשאול את התלמידיםות מה הם יודעים על ייצוג נשים בשלטון המקומי (גם בכנסת, בממשלה ובמוקדי קבלת החלטות). מה כמות הנשים שהתמודדו על רשויות ערים בישראל? האם זה חשוב שתהיה נציגות נשית ברשות המקומית ומדוע? אם לא יהיה ייצוג נשי, האם יהיו לכך השלכות? האם יהיו כאלו שיינזקו מהיעדר הייצוג הנשי? ובאופן כללי, מה מקומן של נשים במרחב הציבורי? איך זה קשור לשיוויון או אי-שיוויון? האם יש צורך לשנות את המצב הקיים או שמא המצב הנוכחי תקין ולא נדרש שינוי? ובתוך כך, ראוי יהיה לשאול מה בכוחםן של בני ובנות נוער לעשות על מנת לשנות את המציאות.
בשיעור ספרות, כשלימדתי את הסיפור "פראדל" מאת דבורה בארון, לא יכולתי להתעלם מהאופן שבו מתוארת מערכת היחסים בין הדמות הראשית לבין בן זוגה: ניכרים בה ניכור, קור רגשי, חוסר תקשורת בסיסית, היעדר ביטוי רגשות. הרגשתי צורך לשאול את התלמידיםות את דעתם על מערכת היחסים הזו. ומכאן דיברנו על מערכת זוגית בריאה ושאינה בריאה, מהם השיקולים בבחירת בן.בת זוג? איך נדע במערכת זוגית על מה לוותר ועל מה להתפשר? ועוד שאלות שהובילו לדיון ושיח רלוונטיים לחיים של התלמידיםות. הסיפור הזה היווה עבורי תשתית מצוינת לשיח על זוגיות.
כשמורה מנכיחה מגדר ומיניות, שואלת באופן אותנטי, מסתקרנת בדעות ובתפיסות של תלמידיה ותלמידותיה, מקיימת שיח חיובי על מיניות, היא מסמנת להםן באופן לא מילולי "אפשר לדבר איתי, להתייעץ איתי. אני פה בשבילכםן. אני כתובת לשאלות והתחבטויות." והם פונים, שואלים ומתייעצים.
זאת ועוד, המציאות הישראלית מורכבת מאוד ממילא, בייחוד לנוכח האירועים הקשים של פגיעות מיניות אליהם נחשפו ילדיםות ונעריםות רבים. החשיפה המוגברת לתכנים קשים אלה – בין אם באמצעות עדויות, תמונות, סרטונים במדיה, ובין אם באמצעות היכרות אישית או רחוקה עם מי שחוו פגיעות כאלה – עשויה להזיק למי שנחשפו וליצור טריגרים, מחשבות ותגובות שאינן רצויות ואינן מותאמות. אני רוצה לטעון שדווקא בעת הזו, הנוער שלנו צריך מקום ומרחב בטוח כדי לדבר על הדברים, להנכיח ולשתף את המחשבות והרגשות שלהם.
חינוך מיני הוא חשוב בעיניי בכל עת, ובזמן הנוכחי אף יותר. החוויות והאירועים הקשים של חלק מהנוער עלולות להביא אותם למצבי לחץ, חרדה וחוסר איזון. לנו, כדמויות מעצבות ומשפיעות, יש תפקיד חשוב ביצירת שיח מיטבי, כזה שמפחית חרדה, ששואף לאיזון, מווסת ועוזר להם להתארגן מחדש נוכח האירועים והחוויות הקשות.
לצד השיח שנוגע לתכנים פוגעניים אלה, אל לנו לשכוח שהמיניות שלהםן ממשיכה להתפתח מבחינה פיזיולוגית, רגשית, חברתית. לכן נזכור לקיים גם את השיח הבריא והמיטבי סביב מיניות. בוודאי לתת מקום ומרחב לחוויות אליהם נחשפו התלמידיםות ועיבודן, אך עדיין להניח במוקד ובמרכז את השיח הבריא, החיובי והמיטיב בנושא מיניות.
