נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
בואו נעשה ניסוי מחשבתי: נניח שהייתן.ם ניגשים לארבעה אנשים בגילאי 10-60 ושואלים אותם איך לדעתם נראה שיעור מתמטיקה? מה הם היו עונים? מה אתן.ם הייתן.ם עונים? קחו דקה ובאמת תחשבו על זה: מה היה קורה בהתחלה, לאן זה היה ממשיך ואיפה זה היה מסתיים? איפה התלמידות והתלמידים היו יושבים ומה היו עושים?
ברוב גדול של המקרים התשובה הייתה כנראה משהו כזה: המורה מציג.ה את הנושא של השיעור לכיתה של תלמידים שיושבים מול הלוח בכיסאות שלהם, רושמ.ת כמה נוסחאות או דיאגרמות ואז מראה דוגמה בסיסית. חלק מהתלמידים ("החרשנים") היו מעתיקים בדקדקנות, ומיד לאחר מכן המורה נותנ.ת לתלמידים לנסות דוגמא דומה. דנים קצת בדוגמה בכיתה כדי "לוודא" שכולם הבינו, ואז המורה מסביר.ה בצורה מדוקדקת יותר דוגמה מורכבת שלאחריה התלמידות והתלמידים עוברים לתרגול עצמאי. נשמע מוכר? כנראה. האם זה עובד? כנראה לא.
לאחרונה סוחפת את העולם שיטת לימוד חדשה המבוססת של ספרו של פיטר ליידל "כיתות חושבות" (Building Thinking Classrooms) שבאה לנסות לשנות את הפרדיגמה ואת הצורה שבה אנו ניגשות וניגשים להוראת המתמטיקה. הנחת היסוד עליה מבוססת "כיתות חושבות" היא שכדי שתלמידות ותלמידים ילמדו מתמטיקה, וכנראה כל נושא, הם קודם כל צריכים לחשוב! בעוד שבשיטה הקודמת התלמידים עסוקים יותר בפעולות של העתקה וחיקוי, שאחר כך מקשות עליהם להעביר את הידע לפתרון אמיתי של בעיות לא מוכרות, בכיתות חושבות הדגש הוא קודם כל על לייצר חשיבה עצמאית מהרגע הראשון. נשמע קצת אוטופי? מתברר שיש מתכון מפורט ועקרונות שהוכיחו שאפשר ללמד מתמטיקה בצורה אחרת.
איך אתן.ם מדמיינים שיעור מתמטיקה? לא הגיע הזמן לשינוי?
בואו נעשה עוד ניסוי. תחברו לעוד שני אנשים שבסביבה, יכול להיות עוד שני מורים, הילדים שלכם, תלמידים, העיקר שיהיו עוד שני אנשים. רשמו לפניכן.ם על לוח גדול (לפחות A3, עדיף מחיק) את המספרים 1-10 ואת ארבעת הפעולות הבסיסיות: + - ÷ ×. עכשיו רשמו בראש הדף את חמשת מספרי המטרה הבאים: 2,2,3,17,21. תלו את הדף על הקיר ותנסו לשחק את המשחק הבא.
הנה חוקי המשחק:
הצלחתן.ם להגיע לכל חמשת המספרים? אולי, אבל מה שבטוח זה כנראה גרם לכן.ם לחשוב ויכולתן.ם להתחיל לנסות גם אם אתן.ם לא מורות ומורים לחמש יחידות מתמטיקה. בתיאור שנתתי טמונים כמה מהעקרונות הבסיסיים שמובילים את העקרונות של מעבר לכיתות חושבות. הספר סוקר בפירוט 14 עקרונות, ואציג כאן כמה מהם בתקווה שזה יגרום לכן.ם לרצות לשמוע עוד ולחקור בעצמכן.ם.
עיקרון מנחה של שיטת "כיתות חושבות" אומר שעל מנת שתלמידים ילמדו, הם צריכים קודם כל לחשוב. לפיכך, הבעיות שאנו נציג בכיתות חושבות צריכות להיות כאלה שמייצרות חשיבה מהרגע הראשון, בדקות הראשונות של השיעור. בצורת ההוראה "הקלאסית" התלמידים לא נדרשים לחשוב עד בערך מחצית השיעור – וגם אז הם לא ממש חושבים אלא יותר מעתיקים אלגוריתם שניתן להם על מספרים אחרים.
הבעיות שנציג בתחילת השיעור צריכות להיות נגישות, כלומר שכל תלמיד.ה יוכלו להתחיל ממשהו, בדומה למשחק שנתתי, אך גם לייצר מקום בו התלמיד.ה אקטיבי.ת וחושב.ת באופן יצירתי בלי שהתוו לה/לו את הצעדים או המתודה המדויקת לפתרון הבעיה. בקיצור, התלמידות והתלמידים צריכים לחשוב, והם צריכים לעשות את זה בחמש הדקות הראשונות של השיעור.
כדי שזה יקרה, התדריך הראשוני של המורה לכיתה צריך להיות קצר, ענייני וקולע, והתלמידים צריכים להיות בקשב גבוה. פה בא לידי ביטוח עיקרון נוסף: את התדריך מעבירים כאשר כל התלמידות והתלמידים עומדים (כן, קראתן.ם נכון) ומכונסים ליד אחד הלוחות המחיקים שתלויים בכיתה. שעות רבות של מחקר הוכיחו דבר מעניין ובסיסי: "כשהישבן יושב התלמיד לא חושב" – לפחות בכיתה. תלמיד יושב הוא פסיבי ונתון למגוון הסחות דעת, מהסמארטפון ועד כל דבר אחר שאינו המורה. לעומת זאת, כשהתלמידות והתלמידים עומדים נשברות הרבה חומות; הם מרגישים חשופים יותר ורמת הקשב עולה.
תדריך בכיתה חושבת.
כיתות חושבות נראות שונה מכיתה רגילה, איך אין זה אומר שצריך להתחיל לשבור קירות. בבסיס מבנה הכיתה עומדים שני עקרונות: הוצאת המורה והלוח כנקודת העוגן המרכזי של השיעור, וסוג משטח העבודה עליו עובדים תלמידים. מסביב לקירות הכיתה תלויים 10-15 לוחות מחיקים גדולים (בגודל שני דפי A3) ובשפה המקצועית הם נקראים VNS – Vertical, Non-Permanent ,Surfaces. כל חלק מההגדרה הזאת הוא חשוב. ראשית, הלוחות הם ורטיקליים, כלומר תלויים על הקיר, חשופים לכל התלמידים ולמורה. בניגוד למקרה הקלאסי בו רוב עבודת התלמידים נעשית במחברת ורק הם רואים אותה, פה המטרה היא להפוך את החשיבה בכיתה למשהו שהוא ויזואלי וגלוי לכולם.
החלק השני הוא מחיק (Non permanent). מתברר שתלמידים (וגם מורים כנראה) לא אוהבים שרואים שהם עשו טעות. כשמשטח העבודה הוא מחיק, חלק ממחסום הפחד לעשות טעויות נמחק גם ומאפשר יותר תעוזה ושימוש בניסוי וטעייה. המשטח המחיק הופך להיות בסיס לחשיבה דינמית בו תלמידות ותלמידים יכולים לנסות גישות שונות ולמחוק במידה החשיבה לא הגיעה לפתרון. בו בזמן המורה שמסתובב.ת בכיתה יכול.ה לראות בכל רגע נתון אילו גישות התלמידים מנסים ליישם כדי להגיע לפתרון, ולסמן נקודות לדיון ומחשבה להמשך.
במבנה כיתה חושבת, אין לוח מרכזי שהוא חזית הכיתה והכיסאות לא מופנים לכיוון מסוים, כל אחד מהלוחות יכול לשמש לתדרוך הראשוני, לדיון ביניים או לסיכום השיעור. התלמידות והתלמידים נמצאים בעמידה ברוב חלקי השיעור.
אבן יסוד נוספת בשיטה זאת היא שהעבודה על המשטחים המחיקים נעשית בקבוצות של שלושה תלמידים שמשתפים פעולה. גם המספר הזה הוא תוצאה של מחקר רב שכן לגודל הקבוצה משמעות רבה. הקבוצות מחולקות בכל שיעור מחדש באופן אקראי לחלוטין. החלוקה האקראית צריכה להיות ויזואלית לתלמידים כדי שהם יאמינו שזה אכן אקראי ולא מתוכנן מראש על ידי המורה. בבסיס עיקרון זה עומדים ממצאים שפרודוקטיביות של חשיבה בקבוצה בבחירה עצמאית יורדת משמעותית, שכן בגילי נוער הנושאים החברתיים גוברים על האקדמיים.
העובדה שמחלקים את התלמידות והתלמידים מחדש בכל שיעור מייצרת מצד אחד רוטינה אליה התלמידים מתרגלים, בה הם צריכים לעבוד עם אנשים שונים, אך גם מונעת התקבעות של תפקידים בתוך הקבוצה. יש שיטות רבות לביצוע החלוקה הזאת בצורה יעילה, ויזואלית וזריזה: משימוש בחפיסות קלפים, צ'יפים בצבעים ומספרים ועד מחוללים אינטרנטיים למיניהם דוגמת Class Dojo.
אבן יסוד נוספת בשיטה זאת היא שהעבודה על המשטחים המחיקים נעשית בקבוצות של שלושה תלמידים שמשתפים פעולה.
כותב שורות אלו הוא מורה שעובד בכיתה יום יום, לכן הרשו לי להניח שאני יודע בדיוק מה עובר לכן.ם בראש עכשיו: הכול טוב ויפה, אבל עם כל האהבה למשחק הנחמד שלך, אין לי פה מאגר של בעיות שתלמידים באמת ירגישו מאותגרים ויתעניינו מהרגע הראשון, ושלא נדבר על תוכנית הלימוד שצריך להעביר.
ואולם, כשיוצאים רגע מהתבנית הקשיחה של תוכנית הלימוד ניתן למצוא בעיות רבות שתלמידים מתחברים אליהן בקלות ומגלים בהן עניין גדול בהרבה מאלו שאנו עוסקים בהן בדרך כלל. ניתן למצוא אותם באתרי אינטרנט כדוגמת nrich.maths.org ובקבוצות פייסבוק של לימוד מתמטיקה כדוגמת “Low floor high celling” וגם בקבוצה הרשמית של "Building thinking classrooms".
אפשר להתחיל מהבעיות שנמצאות באינטרנט, שיש בהן יותר עניין ונגישות לתלמידות ולתלמידים, כדי לבנות רוטינה כיתתית. לאחר שהתלמידים כבר ראו את היתרונות של שיטת העבודה החדשה, ניתן ליישם את אותם עקרונות גם על מגוון הנושאים מתוכנית הלימוד. הרעיון הכללי הוא לקחת את הנושאים ולחתוך אותם לבעיות קטנות שעולות בדרגת הקושי בהדרגה מתונה. רוב ספרי הלימוד כבר עשו את העבודה הזאת.
אלפי תצפיות של כיתות שעבדו בשיטת "כיתות חושבות" הראו שההספק של התלמידות והתלמידים גדל משמעותית, ואותן כיתות מגיעות למגוון רחב יותר של בעיות בהן התלמידים הם אלו שעושים את מרבית החשיבה. במידה ותפסתי את העניין שלכן.ם, אני ממליץ בחום על ההרצאה של כל כותב הספר ב-YouTube, וכמובן שאפשר להצטרף לקבוצת הפייסבוק בה מורות ומורים מכל העולם משתפים על ההטמעה בכיתות הלימוד שלהם. שתהיה חשיבה נעימה.
