"יותר שיעורי אזרחות וחינוך, דיונים ערכיים על החיים שלנו ממש כאן ועכשיו."

עדית רובין, הממונה על הפיתוח המקצועי של כלל הסגל הפדגוגי, נקראה לדגל כדי לבסס את פעילותם החינוכית של מפוני שדרות, יכיני וקריית שמונה. מה כולל יומה של אחת הנשים העסוקות ביותר במערכת החינוך בימים אלו? נפגשנו איתה לשיחה כדי להבין.

ספרי על העשייה שלך בימים אלו?

"בימים כתיקונם אני עובדת במזכירות הפדגוגית במטה משרד החינוך. אני ממונה על הפיתוח המקצועי של כלל הסגל הפדגוגי ועל הובלה של מהלכים פדגוגיים בכלל תחומי הדעת. לפני שבועיים 'גוייסתי' כאחראית על כלל הפעילות החינוכית מגילי לידה עד 18 של שלושה בתי ספר של מפוני שדרות, יכיני וקריית שמונה בשלושה מלונות בירושלים. בתי הספר הוקמו בימי הלחימה הראשונים על ידי ארגוני מתנדבים שעשו עבודה נהדרת. משרד החינוך ועיריית שדרות נכנסו בשבוע השני כדי לתת עוד כוח ומשאבים להובלת בתי הספר לכיוון של למידה.

"אני פועלת עם כל הגורמים בשטח על מנת למסד את העבודה ולסדר אותה. קיימנו אספות הורים כדי ללמוד על הצרכים השונים, מיפינו את התלמידים ושיבצנו מורות, מורים, גננות, מנהלים בתפקידיהם – רק בלוקיישן אחר – ואנו עמלים על ארגון מיטבי של המערכת כך שבכל מלון יינתנו מענים לפי צרכי המשפחות: פעוטון (לידה עד גיל 3) וגן ילדים (3-6) בפיקוח וניהול מקצועי. כמו כן, ימשיכו שניים מתוך שלושת בתי הספר – אחד ממלכתי והשני ממ"ד-תורני, ויינתן מענה לתלמידי העל-יסודי בבתי ספר ברחבי העיר. כל זאת תוך יישום עיקרון חשוב של עבודה משותפת (במודל של co) של מנהל.ת מירושלים ומנהלת משדרות." 

מה התפקיד של מערכת החינוך בזמן הזה ואילו התאמות היא תצטרך לעשות כדי למלא את תפקידה כראוי?

"תפקידה של מערכת החינוך הוא לתת מענה לימודי לאורך כל השנה, בשגרה ובחירום. המערכת התעכבה בנתינת המענים בזמן המלחמה משום שלא הייתה לה תוכנית לימודים ברורה לעת הזו. הגיוס ההמוני והמיטבי שנעשה הוביל לעשייה מרובה אך לא תמיד מסודרת ומובנית. המשרד צריך לפתח מודלים ברורים למענים חינוכיים בחירום ובזמן של 'טראומת המונים' ולאמן את האנשים שלו בשגרה על מנת שידעו כיצד לפעול בחירום."

עדית רובין: "תפקידה של מערכת החינוך הוא לתת מענה לימודי לאורך כל השנה, בשגרה ובחירום."

מה המסר שלך להורים, מורים ותלמידים בשעה קשה זו?

"הקושי בשעה זו משותף לכולנו. כולנו חווים מצוקות וקשיים שמערערים את החוסן ואת היציבות והרווחה הנפשית. אבל גם בעת הזו חשוב מאוד שנשמור על המעורבות ההורית שלנו ונדבר עם הילדים על הקשיים והפחדים שלהם, ניתן להם הזדמנויות מגוונות להביע את מה שהם מרגישים, ונספק להם כלים להתמודדות. ראיתי ילדים בגן שציירו פה את הטילים שפוגעים בבית שלהם, ילדי בית ספר שיצרו לעצמם גלימות של 'כוח על' שיגן עליהם ויתן להם כוחות להתמודד, ילדים בוגרים שקראו ביחד תהילים. כל אחת ואחד מצאו את הדרך שלהן.ם להביע את מה שהוא והיא מרגישים.

"המקום הבית ספרי, אפילו שאינו מקום טבעי אלא זמני ומאולתר, מעניק לילדים את המרחב הזה. לכן כל כך חשוב להתמיד בהגעה היומיומית לבית הספר – לא כדי להספיק חומר למידה, אלא בשביל לחזק את השריר של מיומנויות הלמידה שמאפשר לנו להיות יציבים וחזקים ולשחרר את הרגשות שלנו בצורה טובה יותר."

איזה מקצוע היית מוסיפה למערכת השעות של למידה בימי המלחמה?

"לתלמידי היסודי הייתי מוסיפה הרבה שיעורי אומנות וגוף-נפש, היות שהם נותנים מקום וזמן להביע רגשות בלי הצורך להתנסח במילים. לתלמידי העל-יסודי הייתי מוסיפה הרבה שיעורי אזרחות – שזה תחום הדעת שלי – וחינוך, ופותחת אותם למרחבים של דיונים ערכיים על החיים שלנו ממש כאן ועכשיו. כמו כן, הייתי מוסיפה שיעורי הסברה וסינון מידע: אלו תלמידים שמצויים הרבה ברשתות החברתיות האינטרנטיות, מה שהופך אותם הן לצרכנים והן לסוכני הסברה ומאפשר להם לקחת חלק פעיל בלחימה ההסברתית ולהביע את מה שהם מרגישים וחושבים. הייתי מוסיפה ללמידה הנחיה וכלים כיצד להביע את המחשבות והרגשות בדרכי הסברה מקצועיות, מילוליות וויזואליות, ובעיקר כיצד להימנע מצפייה בסרטונים ותמונות קשות שמהווים מוקד להסתה ולטראומה נפשית."