להיות מורה - מחשבות על שליחותם ובדידותם של אנשי ההוראה

7718
להיות מורה - מחשבות על שליחותם ובדידותם של אנשי ההוראה

להיות מורה זו משימה לא פשוטה. הקשיים, הבדידות, הנשיאה באחריות, המחשבה על דור ההמשך, ההתמודדות המתמדת עם מערכת מסורבלת, ההסתגלות לחילופי התלמידים, הפרידה מבוגרים שטיפחת - כל אלה מייצרים תערובת של סיפוק, תסכול, שמחה ועצב. כמרצה וכמחנך פרחי הוראה יצא לי לא מעט להרהר על הנושא, ובהיותי משורר ברגעי הפנאי, ניסחתי את המחשבה הבאה שנקראת להיות מורה:  

להיות מורה זה להיות הורה במשפחה גדולה. יש לך הרבה ילדים שעליהם אתה אחראי. לכל אחד תכונותיו הייחודיות, לכל אחד צרכים משלו. האחד צריך רכות, השני קשיחות, האחד צריך קשב, האחר זקוק לחופש, האחד מצפה שייקחו אותו ביד, האחר מסתפק בגירוי ומרחב, האחד מתעודד ממבט, האחר צריך טפיחה על השכם. להיות מורה זה להיות הורה, וזה לא פשוט.

להיות מורה זה להיות התלמיד הכי בוגר בכיתה. אתה מכיר את החומר, אבל זה לא מספיק לך. אתה רוצה ללמוד עוד ולמשוך איתך אחרים אל מחוזות הידע. אתה דוחף קדימה, מלהיב, מושך, מחבר את הקצוות, סוחף, צעד אחורה, שניים קדימה. זה לוקח זמן. לפעמים על חשבון שעות שינה, לפעמים על חשבון משחקים, אבל אתה נהנה, ולכן אתה ממשיך. להיות מורה זה להיות תלמיד, וזה לא פשוט.

להיות מורה זה להיות מאמן קבוצת כדורגל. הקבוצה רוצה להגיע אל הגמר, ואתה אחראי על השיבוץ: זה יהיה בשער, ההוא יהיה חלוץ, שניים בקישור, שלושה בהגנה. לפעמים כועסים עליך: איזה מן הרכב, איזו החלטה אומללה. אתה לא מוותר ובעיני רוחך אתה רואה את הקבוצה מתגבשת ומצליחה. כשמבקיעים אתה שמח, אבל ממשיך להתחבט, כי החלוץ שכח שהוא חלק מהקבוצה. כשסופגים מפלה אתה עצוב, לא בגלל ההפסד אלא בשל האחריות והבדידות שהיא נושאת בחובה. להיות מורה זה להיות מאמן קבוצת כדורגל, וזה לא פשוט.

להיות מורה זה להיות מדען במעבדה דלת תקציב. שנים אתה מערבב תרכובות, עוקב בסבלנות אחר שינויים. לעתים נשברת מבחנה, ואתה מזמין אחרת. עד שהיא תגיע אתה צריך לאלתר. אי אפשר להפסיק את הניסוי, כי מסקנותיו חשובות. האסיסטנט שלך אומר שאתה חורג מהנהלים, אבל אתה מסביר לו שזה בסדר. בשל מחסור במבחנות אתה עובר לעבוד עם כוסות, וכשאלה נגמרות, ונשארה אחת אחרונה, אתה מוציא מהארון בקבוק של יין, מרוקן לתוכך ומשתמש בו כמבחנה נוספת. להיות מורה זה להיות מדען וזה לא פשוט.

להיות מורה זה להיות מנהיג של מדינה קטנה. נתיניך תובעים שינוי. לפחות חציים. הם תובעים שבירת חוקים. לפחות שליש מהם. הם תובעים שתסביר את מדיניותך. הם רוצים כלכלה יותר טובה, הקלה במיסים, יותר חגים, יותר הטבות למעמד הפועלים, יותר. אתה מצביע רחוק, מנסה להסביר את האופק, אבל הם, לפחות רובם, דורשים עכשיו וכאן. אתה סוגר את החלון במגדל השלטון, פונה אל תיבת האוצר הריקה, מניח אותה על השולחן לצד ספר החוקים המקושקש, מתיישב בכיסא וחושב. מהתקרה גולש עכביש שיודע היטב: להיות מורה זה להיות מנהיג של מדינה, וזה לא פשוט.

להיות מורה זה לדעת שאף פעם לא תוכל להגיע אל הארץ המובטחת. אתה עומד על הר נבו, משלח את העם. חלקו כועס עליך, חלקו פוחד ממך, חלקו מעריץ אותך, חלקו מאשימך בכאביו. אתה עומד על פסגת ההר ויודע שעם הזמן יהפכו שליחיך למורים בעצמם, הם יצמיחו תובנות חדשות, ויסללו דרכים למחוזות חדשים. אתה יורד מההר בשביל צר, נכנס לכיתה ומחייך.

הדפסת סיפור זה
eranshefi

מרצה במכללה להוראה, יזם, אמן, משורר.

שמח תמיד למפגש עם מורים ותלמידים.

מעביר מפגשים בנושאי העברת מסרים באמצעות ציורים, היצירתיות כדרך חיים ומפגש משורר עם ילדים ומורים.