ישראל במלחמה
יש מי שיגידו שכל מה שצריך בשביל להיות מורה טוב זה ידע בסיסי, אהבה לילדים והרבה סבלנות. אחרים יטענו שמורים איכותיים הם מיוחדים, מוכשרים וכריזמטיים, שזו יכולת שנולדים אתה ואי אפשר ללמד. אבל האמת היא ששתי התפיסות הללו רחוקות מהמציאות.
נסו לדמיין לעצמכם מה היה קורה אם היינו חושבים את אותו הדבר על רופאים או על טייסים; כל מה שרופא טוב צריך הוא כישרון, כל מה שטייס איכותי צריך הוא אהבה לטייס, "אי אפשר באמת ללמד את זה, רפואה באה טבעי לאנשים". הייתם עושים ניתוח אצל רופא מוכשר שלא עשה התמחות? או טסים במטוס שמטיס טייס שאוהב מאוד טייס אבל לא למד בדיוק איך המטוס עובד ומה עליו לעשות בכל סיטואציה?
כמובן שלא.
אז אם לא היינו מסכימים שינתח את הילד שלנו רופא שלא עשה התמחות, למה אנחנו אדישים לגמרי לרעיון שבמשך שתים עשרה שנים הוא ילמד אצל מורים שלא ביצעו התמחות בהוראה?
לפי מחקר חדש שפרסמו דבורה לוונברג בול ופרנצ'סקה מ' פורצאני (שאפשר לקרוא כאן), הסיבה לכך, היא שרובנו מאמינים שהכישורים הנדרשים להוראה איכותית הם כישורים שמגיעים "באופן טבעי"; שהם תוצר של כישרון, אהבה וניסיון. אבל החוקרות מצאו שהתפיסה הזאת רחוקה מאוד מהמציאות בה אנחנו חיים היום.
המורים שמלמדים היום בבתי הספר נדרשים להביא את תלמידיהם לעמוד ביעדים גבוהים ולרכוש יכולות וידע מגוונים בהרבה ממה שנדרשו בעבר. יתרה מזאת, בניגוד לעבר בו הייתה לגיטימציה מלאה לכך שרק חלק מהתלמידים יצליחו לרכוש ידע ומיומנויות, היום הציפייה המפורשת מהמורים היא לגרום לכל התלמידים להצליח לרכוש השכלה רחבה ומיומנויות רבות.
כך נוצר מצב בו למרות שהוראה היא אחת הפעילויות האנושיות הנפוצות ביותר, היא דורשת יכולות מורכבות מאוד. הכישורים המעורבים בהוראה איכותית, הדרושים למורה היום, אינם מגיעים באופן טבעי והם ממש לא "מתת אל" או כישרון. למעשה, החוקרות מצאו שלושה כישורים חשובים שעושים את ההבדל בין מורה איכותי, לאדם רגיל שמנסה להסביר נושא כלשהו. הן גם גילו שהכישורים הללו אינם תוצר של כישרון או יכולת טבעית, אלא של למידה והתנסות בהם.
אז מה הם שלושת הכישורים הללו, שמבדילים בין המורים שהוכשרו באופן המיטבי לאלו שלא?
1. מומחיות בפירוק והנגשה של מידע
בבסיס של פעולת ההוראה נמצאת היכולת לקחת חומר אותו המורה מבין היטב ולהעביר אותו לתלמידים. נשמע פשוט? אז זהו, שלא. נסו לדמיין את עצמכם מנסים ללמד מישהו עברית. אתם הרי מדברים וקוראים עברית על בוריה. אבל כדי ללמד מישהו עברית כמו שצריך עליכם להתמצא בכל חוקי הדקדוק, התחביר והסמנטיקה. ולא רק זה – תצטרכו גם לדעת להעביר אותם בצורה שהתלמיד יבין אותם ויזכור.
כלומר, מסתבר שלא רק שהבנת החומר אינה מספיקה (הרי כולנו מבינים עברית היטב), אלא שצריך יותר ממומחיות בו. מורה איכותי צריך להיות מומחה בתחום אותו הוא מלמד, אבל גם להיות מיומן בפירוק החומר לגורמים ולהיות מסוגל להסביר אותם בצורה מובנת לאחרים.
אם זה נשמע לכם לא כל כך מסובך, אולי תופתעו לדעת שלמעשה היכולת הזאת מכילה בתוכה סתירה פנימית משמעותית. חוקרי קוגניציה מצאו כי בשביל להיות מומחה בתחום, אדם צריך להיות מסוגל להשתמש בחלקים הבסיסיים של הידע או הפרקטיקה באופן אוטומטי. כלומר – רוב המומחים לא מודעים לבסיס הידע והמיומנות שלהם ברוב הזמן, ונדמה להם שהוא פשוט "תמיד היה שם".
כך למשל, אם פסנתרן מומחה יחשוב איזה תו באיזו אוקטבה כל קליד מפיק, ולאיזה סמל של תו בספר התווים הקליד מתאים, הוא לעולם לא היה מצליח לנגן יצירות מורכבות, ובטח שלא לזכור אותן בעל פה. אך מורה לפסנתר חייב לדעת לעשות זאת. כך, הוראה איכותית דורשת דבר והיפוכו – להיות מומחה בתחום, אך גם לדעת לפרק אותו למרכיביו הקטנים ביותר, גם אלו שאנחנו לא חושבים עליהם בשגרה, ולהעביר אותם לאחרים.
מורה איכותי הוא מומחה בתחומו, אבל גם יודע לפרק את התוכן למרכיבים הקטנים ביותר, ולהנגיש אותו לתלמידיו
2. מומחיות באימוץ נקודות מבט רבות ושונות
מסתבר שכל אדם חושב בצורה קצת שונה ולומד בצורה אחרת. הוראה איכותית לוקחת את זה בחשבון. מורים איכותיים צריכים להבין איך התלמידים שלהם חושבים, מה מרתק אותם, במה הם מתקשים, מהו הידע הקודם שלהם, מה יעזור להם להבין ולזכור את החומר הנלמד ומהן הטעויות הנפוצות שהתלמידים עלולים לעשות במהלך הלמידה. כך למשל, מורה יכולה לזכור היטב מה עזר לה להבין מהו אטום, או לפתור משוואות ליניאריות, אבל אותן השיטות לא בהכרח יעזרו לתלמידים שלה...
למעשה, היכולת לאמץ נקודות מבט שונות, ומתוכן ללמד, היא כה חשובה, שהחוקרות מציעות שהניסיון ללמד מבלי לקחת בחשבון את נקודת המבט של התלמיד, דומה ללקלוע לסל בעיניים מכוסות או להטיס מטוס בערפל ללא מכ"ם.
אתגר משמעותי ליכולת הזאת, מהווים פערים בין התלמידים למורה. פערים כמו הבדלי תרבות או שפה, וכן פער גדול מאוד בתחומי העניין והידע, גורמים לכך שהמורים צריכים להיות מסוגלים ליכולת הזאת ברמה הרבה יותר גבוהה.
3. מומחיות בעבודה במקביל עם תלמידים שונים
מורים צריכים לעשות את כל מה שתואר לעיל, אבל לכיתה שלמה, בו זמנית (ואחר כך גם להיכנס לכיתה המקבילה ושוב, לעשות את אותו הדבר). רופא מטפל בחוליו אחד בכל פעם, וגם מטייסים אנחנו לא מצפים שיטיסו שני מטוסים בו זמנית. אבל מורים צריכים ללמד עשרות תלמידים בו זמנית: לדעת להבין אותם, לראות את הדברים מנקודת המבט שלהם, להצליח להנגיש לכל אחד את החומר בצורה שמתאימה לו וכך להצליח ליצור אקלים בו כל אחד יכול להצליח.
חלק מהתלמידים בכיתה יציירו במחברת משעמום וחלק יציירו דווקא כי זה עוזר להם להתרכז. תלמידים מסוימים זקוקים להדרכה והכוונה צמודה, ואחרים יצמחו ויבינו טוב יותר אם יתנו להם להתעמק בחומר בעצמם. ייתכן שרוב התלמידים יענו נכון על למה 0.6 גדול מ0.45, אבל ככל הנראה שחלק ינמקו את תשובתם באופן נכון, וחלק יתנו נימוק שדווקא יכשיל אותם אם המספרים יהיו מורכבים יותר...
כלומר – המורים צריכים לדעת לשים לב לתלמידים באופן פרטני ולהתאים את עצמם בכל רגע לכמה וכמה תלמידים.
שלושת הכישורים שמבדילים בין מורה איכותי, לאדם שמנסה להסביר נושאמורה כתב לנו לאחרונה כי הוא מלמד ב11 כיתות שונות, כמעט 400 תלמידים. הוא נותן את כל מה שהוא יכול על מנת להצליח ללמד את התלמידים באופן מייטבי, אבל איך אפשר לצפות ממנו להתאים את עצמו לכל אחד מ400 התלמידים שלו?!
נשמע לכם שאפתני? בלתי אפשרי? מטורף לצפות את זה ממישהו?
אתם צודקים. זה באמת מטורף לצפות את זה ממורים בלי לתת להם את ההכשרה הנכונה. המיומנויות והידע שהוראה איכותית דורשת הם רבים, ורוב האנשים אינם מחזיקים בהם באופן טבעי. למעשה, הוראה אפקטיבית דורשת מערכת יכולות מורכבת שפועלת נגד האינטואיציה של רוב האנשים.
החדשות הטובות הן שאלו מיומנויות שניתן ללמוד. הוראה אפקטיבית ניתנת ללמידה ועלינו להבטיח שכל מי שמלמד את ילדינו יקבל הזדמנויות נאותות לפתח את המיומנויות והידע הדרושים לכך.
החדשות העוד יותר טובות הן שיש כבר היום בישראל כמה תוכניות שמיועדות לעשות בדיוק את זה. כך למשל אתם מוזמנים לקרוא על "החממה הפדגוגית", על "קהילות פיזיקה" ועל תוכניות הכשרה קליניות למורים.
לקריאת המאמר המלא על החשיבות של למידת הוראה מיומנת אתם מוזמנים ללחוץ כאן.
בנוסף נשמח לשמוע מכם איך לדעתכם כדאי ללמד את המיומנויות הללו, ומה עזר לכם בדרך שלכם על מנת להתמחות בהן.
