מישהו רואה אותי? שומע אותי?

3396
מישהו רואה אותי? שומע אותי?

מאת: הדס ברודי-שרודר

'המבוגרים אוהבים מספרים. אם תגיד להם שיש לך חבר חדש, לעולם לא ישאלו אותך שאלות חשובות. איש לא ישאל: "איזה צליל יש לקול שלו? במה הוא אוהב לשחק? האם הוא אוסף פרפרים?" לא, הם שואלים: "בן כמה הוא? כמה אחים יש לו? כמה הוא שוקל? כמה משתכר אביו?" רק אז נדמה להם שהם מכירים אותו. אם תגיד למבוגרים: "ראיתי בית יפה בנוי לבנים אדמדמות ובחלונותיו פורח גרניום ועל הגג עומדות יונים..." לא יוכלו כלל לדמות להם את הבית. עליך להגיד להם: "ראיתי בית שעולה מאה אלף פרנקים". ואז יקראו: "איזה יופי"!!!' (מתוך הנסיך הקטן).

***

בואו נדמיין ביחד בית ספר ברוח הנסיך הקטן. בית ספר שהוא מקום שבו אנחנו מרגישים נאהבים, מקום שבו מקבלים אותנו כמו שאנחנו, שרוצים בטובתנו, בהצלחתנו, בהתפתחותנו. מקום שבו לא שופטים אותנו, לא צריכים לבחון אותנו עם מספר על כל דבר- כי מכירים אותנו, רואים אותנו ויודעים בדיוק במה אנחנו חזקים ובמה אנחנו צריכים להתחזק. מקום שבו מטרת ההערכה והמדידה היא לעזור לנו להיות טובים יותר. מקום שבו מאפשרים לנו לנסות ולטעות ומסתכלים על טעויות כאמצעי למידה ולא כמדד לכישלון. מקום שבו יודעים להעריך לא רק את הידע שלנו אלא גם את יכולת עבודת הצוות שלנו, את היצירתיות ויכולת ההמצאה שלנו, את הערכים והתכלית שלנו, את הדיוק והביצוע, התקשורת והיכולת לקבל ולתת ועוד ועוד. בית ספר שבו רואים אותנו. שומעים אותנו, מקשיבים לנו; לכל אחד ואחת מאתנו.

בונים בית ספר ברוח הנסיך הקטן

בגישה זו פועלת ההערכה בחממה הפדגוגית. בכתבה הקודמת מורים מוכשרים אחרת, סיפרנו לכם על החממה הפדגוגית, שבה מתרחשת למידה של מורים ותלמידים יחדיו. החממה מנסה להנכיח חמישה ממדים של צמיחה:

1. אקלים אקולוגי לימודי: אי שיפוטיות במרחב בטוח המאפשר טעויות והתנסויות.

2. יצירה ומקוריות: עידוד יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסה.

3. רגש ותקשורת: התחברות לרגש, אהבה ואכפתיות. 

4. ידע פדגוגי ותפיסות: המשגה, יצירת שפה פדגוגית, קישוריות ועיבוד מידע.

5. ביצוע: הלמידה מבוססת על אימון והתנסות.

בהתאם לחמשת המדדים הללו, הוערכה התפתחות המורים בשנה הראשונה של תקופת ההכשרה (מתחילת השנה ועד לסוף שנת הלימודים). מטרת ההערכה הייתה להבין כיצד מתפתחים מורים כלומדים במהלך הכשרה הדוגלת בחמשת המדדים הללו. לאחר שנתיים של תצפיות, ראיונות ושאלונים למורים, לתלמידים ולמנהלי בתי הספר, התגלו ממצאים ותובנות מעניינים.

הנה כמה טעימות מהדו"ח, דרכן יומחש הרעיון של ממדי הערכה מגוונים, והאופנים השונים של התפתחות מקצועית של מורים.

 

מימד האקלים האקולוגי הלימודי

בתחילת השנה מורים שפטו מהר כל תלמיד ומורה, לא היו סבלניים לטעויות, לא ראו בתחושת ביטחון בכיתה כערך חשוב, ובהתאם לא נתנו ולא חשו בטחון בכיתה. אך הם השתנו מאוד תוך כדי ההכשרה; בסוף השנה הם הפכו להיות מורים שמסוגלים להשהות שיפוט ומכירים בחשיבות אי השיפוטיות. כפועל יוצא מכך הם החלו ליצור ולעודד אקלים בו טעויות נתפסות כמרכיב חשוב ואף נחוץ לתהליך למידה. 

אחת המורות אמרה: "יש תחושה של תמיכה, שרוצים בטובתי, שלא שופטים אותי, שאף אחד לא יצחק על מה שאני אומרת, שהכול אפשרי.. שמכבדים אותי".

ואחד התלמידים: "אהבתי מאוד את הפתיחות של המורים כלפי התלמידים והחופשיות שיש בשיעור. שאתה לא צריך לפחד שיצחקו ..."

 

מימד הרגש והתקשורת

בתחילת השנה המורים היו קומץ אנשים משני בתי ספר שונים ללא קשר ושייכות, שאינם מתעניינים אחד בשני ואינם משתפים ברגשותיהם. הם לא התעניינו בהכשרה, בהיכרות ובשיתוף עם קולגות והתנגדו ללמידה משותפת. בסוף השנה התמונה התהפכה לגמרי. המורים הפכו להיות קבוצה מגובשת, משתפת, פתוחה, רגישה, אוהבת ומכילה. הם ציפו לכל מפגש ושמחו להיפגש בכל שבוע, כך שלא פספסו אף מפגש. כך נוצרה במשך השנה קהילת מורים שעוסקת, נושמת, מרגישה ומדברת פדגוגיה. קהילה שהמורים בה מרגישים שייכים ומרגישים חלק ממשהו גדול.

זאת ועוד, המורים הפכו להיות אנשים שמכניסים רגשות להוראה שלהם ומכירים בחשיבות חיבור רגשי לכל נושא ותחום דעת. 

אחת המורות בחממה: "אני מחכה למפגש. אני מרגישה שייכת לקבוצה. למדתי פה על קירבה. למדתי להתקרב לתלמידים. קירבה היא משהו חדש עבורי. אני מבינה כמה זה חשוב להיות קרובים לתלמידים".

אחת התלמידות מתארת שיעור: "המורה (מהחממה) הכניסה המון רגש לנושא שיכול להיות מאוד יבש. זה חדש אצלה. היא הראתה לנו סרטון על מחלה תורשתית והתרגשה מאוד. כולנו התרגשנו ביחד איתה".

"אני מבינה כמה זה חשוב להיות קרובה לתלמידים"

מימד הביצוע

במימד זה צף הקושי בשינוי הרגלי ההוראה. כמו כן, ניתן דגש על התהליך הארוך הדרוש למורים במעבר מהתיאוריה לפרקטיקה. יחד עם זאת, ניכר שינוי בסגנון ההוראה. מורים שבתחילת התהליך נטו לעמוד ליד הלוח, השתמשו בעיקר בהוראה פרונטאלית והאמינו כי על המורה להיות מקור הידע והכוח המרכזי בכיתה, סיגלו לעצמם סגנון הוראה המאפשר למידה עצמאית של הלומדים, חקירה, שאילת שאלות והתנסות עצמית מרובה.

דוגמה לכך הינה מורה שבתחילת השנה לימדה את משפט פיתגורס בדרך המסורתית של משוואה והצבת מספרים בה. אחרי כחצי שנה בחממה היא לימדה את אותו הנושא בדרך אחרת לגמרי. היא נתנה לכל תלמיד ערכה של משולשים ומרובעים וביקשה מהם להוכיח את המשפט בעצמם בעזרת הצורות.

 

מימד הידע הפדגוגי והתפיסות

בתחילת השנה מורים לא ידעו להמשיג את מעשה ההוראה שלהם, לא ידעו להגדיר מהי פדגוגיה טובה בעינייהם ואף לא העלו בדעתם לעסוק בשאלות אלו; בתום שנת הכשרה הראשונה, המורים השתמשו בשפה פדגוגית עשירה והצליחו להגדיר מהי הוראה טובה בעיניהם ומהם העקרונות המרכזיים בה.

מנהלת של אחד מבתי הספר המשתתפים בתוכנית אמרה: "אני רואה את המורים בחממה, אלה אנשים שנוצרה להם שפה פדגוגית שעוזרת להם להמשיג את ההוראה ולהתעמק בה. יש להם מערכת מושגית פדגוגית שתומכת ומכוונת אותם בכיתה."

 

מימד היצירה והמקוריות

ההתפתחות במימד זה כרוכה בתהליך מורכב יותר משאר המימדים. ניכר היה כי עצם ההכרה והחשיפה לסקרנות, יצירת העניין, מקוריות והמצאה בהוראה, איננה מובנת מאליה. אמנם מורים מכירים בחשיבות המרכיבים הללו, אך בשלב בו הם מתבקשים לייצר בעצמם הוראה מעוררת סקרנות ויצירתיות, הם זקוקים לזמן, ליווי והנחייה. יחד עם זאת, כבר בסוף השנה נצפו מורים שהחלו לכתוב בעצמם חומרי לימוד חדשים. מורים החלו לחשוב כיצד בכל שיעור הם יכולים להפוך נושא משעמם למעורר עניין. בשאלוני סיכום השנה הגדירו מחדש המורים פדגוגיה טובה ככזו המסוגלת "לעורר סקרנות ועניין אצל התלמידים. שהם ירצו לדעת עוד על הכול."

אחד השיעורים שהתמקדו במימד היצירתיות עסק בפרבולות. תלמידים נתבקשו להמציא מכשיר חדש שמושתת על לפחות אחת מתכונות הפרבולה. התלמידים עבדו בקבוצות והמציאו מכשירים מתחומים שונים כמו פרבולת לשיזוף מקומי ספציפי ודיסקוטק הבנוי מפרבולות שמאפשר הפרדה בין איזור רעש לאזור שקט.

מתוך תיעוד תצפית השיעור: "התלמידים עבדו בשקיקה. כל קבוצה חשבה על רעיון אחר ושרטטה, שרבטה, חשבה. המורים נדהמו מרמת היצירתיות ונסחפו גם הם לחדוות הלמידה והיצירה.."

תלמיד שהיה שותף פעיל בחממה סיכם את השנה במילים הבאות:

"בחממה מכבדים את הדעות השונות גם אם לא מסכימים. המורים מעבירים פה שיעורים שגורמים לנו לחשוב, להשתמש בדמיון, לשהות בחוסר ודאות. הלמידה פה טובה כי ההוראה טובה. מקשיבים לכל אחד פה. לכל אחד יש מה להגיד... יש מישהו ששומע אותי. יש מישהו שמקשיב לי."

הכותבת היא מעריכה וחוקרת זו השנה השלישית את תוכנית "החממה הפדגוגית" שפותחה במכון ברנקו וייס; במסגרת הפרויקט פיתחה הדס מתודולוגית הערכה רב-ממדית. היא מרצה בחוג לחינוך במכללת אורנים וכמו כן חוקרת במרכז המחקר והערכה של המכללה.

הדפסת סיפור זה
החממה הפדגוגית

צוות החממה הפדגוגית, מיחידת המו"פ במכון ברנקו וייס, עוסק בפיתוח והפעלה של מודל ייחודי להכשרת מורים, במהלכו הוא מגלה ומגבש את חוקי היסוד של הפדגוגיה. הפרויקט הוא בשיתוף עם קרן טראמפ.

מוביל הפרויקט   יואב סלמון, מנהל יחידת המו"פ במכון ברנקו וייס

הערכה              הדס ברודי-שרודר     

צוות המנחים-מפתחים, מומחים להוראת המדעים והמתמטיקה, יחידת המו"פ של מכון ברנקו וייס

ברק ברבי, אמיר דוד, ד"ר תמי לוי נחום, אייל עומר, עידן קלוש וד"ר גידי קפלן