יום המורה שמח: תלמידים מברכים את מוריהם האהובים

3649
יום המורה שמח: תלמידים מברכים את מוריהם האהובים

לכבוד יום המורה 2019 הזמנו תלמידים לפרגן למורה האהוב/ה עליהם והם שמחו על ההזדמנות להחזיר לכם, המורים והמורות, את האהבה שאתם מרעיפים אליהם במהלך כל השנה.  

 

למורתי נאהדה חוגיראת,

מורתי היקרה, את שנתת לנו את כל כולך, העברת לנו מידע, ידע ותרבות. את שהקרבת מזמנך ומנוחתך ועשית כל מאמץ עבור תלמידייך. ממך למדנו איך ללמוד ולהצליח. לימדת אותנו שהכל אפשרי.

כל הכבוד והמון המון תודות מכל הלב. תודה על כל מה שנתת לנו. מגיעה לך כל ההערכה והאהבה. אוהבים אותך, מורתנו היקרה.

אימאן סאהר עבדללה, תיכון ביר אלמקסור.

 אימאן עם נאהדה מורתה: "לימדת אותנו שהכל אפשרי"

למורה איריס אזולאי,

אז קפצה השאלה בפייסבוק - האם אתם מכירים תלמיד שזכה במורה מיוחד/ת ורוצה לפרגן לו או לה ביום המורה? אז כן, התמזל מזלי לקבל את אחת המתנות הגדולות ביותר שיכולתי לקבל והיא - ללמוד עם המורה איריס אזולאי ולזכות בה כמחנכת.

אני לא חושבת שאצליח להעביר במילים מי היא ומה היא בשבילי, איזו מנטורית ומודל לחיקוי עצום היא עבורי. לכבוד היום המיוחד הזה, שאני מקפידה לציין אותו ולכתוב לה בו בכל שנה, אני רוצה לספר לכם על האדם המיוחד הזה, המורה שלי לחיים וללא ספק האמא השנייה שבחרתי וקיבלתי.

הייתי תלמידה שהביטחון שלה לא בשמיים, לא משתתפת בשיעורים ולא סומכת על עצמי. איריס, שהיתה המחנכת שלי במשך שנתיים, בדרכה המיוחדת, גרמה לי להאמין בעצמי וביכולות שלי ולהעריך את עצמי. היא גרמה לי להשתתף בשיעורים ואפילו לענות בביטחון.  

כשקיבלתי ציון גבוה בבגרות איריס הייתה כל כך גאה בי. זה עשה אותי מאושרת אפילו יותר מהציון עצמו! איריס לא ויתרה על אף תלמיד ולאף תלמיד. עשתה הכל כדי שנצליח, גם אם זה אומר להקדיש מזמנה הפרטי על מנת לתגבר אותנו. 

עברו קצת יותר משנתיים מסיום הלימודים, אך לא אשכח את השיעורים הללו וכמובן שלא אשכח את איריס. למזלי, אנחנו עדיין בקשר והיא עמוק בלב שלי, כי בן אדם כזה אי אפשר לשכוח.

אלינור עיני, למדה בתיכון קוגל בחולון.

 אלינור עם המורה איריס: "המורה שלא אשכח"

לרב ישעי דנינו

המורה ישעי ובעיקר המחנך ישעי של כיתתי בבית הספר צייטלין שבתל אביב. אנחנו תלמידי כיתה י' שמענו עליו המון מחמאות מתלמידים קודמים, ראינו את היחס שלו בלי הפסקה לתלמידיו ותמיד חשבנו לעצמנו שהלוואי שהוא יהיה המחנך שלנו. ביום הראשון בו נכנסנו לכיתה והוא דיבר איתנו בתור מחנך, הסביר לנו שלא יעמוד מולנו בתור דמות קשוחה, אלה יעמוד לצדנו ויעזור לנו בכל בעיה וקושי.

אחד הרגעים אותו לא אשכח הוא כשישבנו כל הכיתה, כמו בכל יום שישי, כשהרב ישעי קונה לכולם אוכל ושתיה לכבוד קבלת שבת. אחד התלמידים מהכיתה השנייה נכנס לכיתה שלנו, לקח חטיף שלם לעצמו, לא החזיר כלום וברח. הרב נשאר מאופק, לא כעס בכלל על אותו תלמיד ונתן לו ללכת וכשאנחנו רצינו ללכת אליו, הוא עצר אותנו ואמר, "לא, זו לא הדרך". למדתי מהסיפור הזה לשמור על קור רוח ועל מידת הכעס שלי. 

רון תנעמי, בן 16, כיתה י', בית ספר צייטלין בתל אביב.

רון עם המורה ישעי: "לימד אותי לשמור על מידת הכעס"

למורה אביבה קנטרוביץ ז"ל
ממש מוזר לכתוב לך בלשון עבר. זה עוד לא נקלט שאת לא פה, שלא תכנסי יותר לכיתה עם שובל של אנרגיות, שלא תופיעי בכל שיעור מתוקתקת ומאורגנת, בדיוק בזמן. זה עוד לא נקלט. אביבה - אני כל כך מצטערת שלא הספקתי להגיד לך כמה היית משמעותית בשבילי, איזה שינוי עשית בי, להגיד לך תודה על כל האמונה שנטעת בי.
כולם אמרו לי לרדת מ-5 יחידות. המחנכת אמרה שזה גדול עלי, חברה אמרה שעדיף כבר 90 ב-4 יחידות מאשר 60 ב-5 יחידות. נגשתי אליך בוכה, עצובה שלא הולך לי ושאני רוצה לרדת ל-4 יחידות.

ואת, את הסתכלת עלי ולא הבנת מה אני רוצה. לא הסכמת לשמוע מה הסברתי. אמרת לי שזה קטן עלי, שאני אלופה ואני סתם מבולבלת. אמרת לי לחזור לשבת במקום. האמנת בי! באמת האמנת. ידעת יותר ממני מה אני שווה ולא יכולת לשמוע שאני מורידה מעצמי.
ואני סתם דוגמא קטנה. כל אחת מהתלמידות שלך הרגישה את האהבה שלך. ראינו שבתוך כל האסרטיביות שלך מסתתר לב ענק שרוצה רק להרים אותנו למעלה.
למדנו ממך מהו כוח רצון, מה זה להגיע לכיתה שבועיים אחרי ניתוח קשה וכשנכנסת לכיתה, ראינו את העייפות בעיניים שלך ואת תשישות הגוף, אבל לא ראינו מזה שום דבר בדיבור שלך או ביכולת שלך להעביר את החומר הנלמד. דיברת תמיד בלשון עתיד ותמיד שידרת לנו שאת לא הולכת לשום מקום ושאת לא מתכוונת להפסיק ללמד אותנו.
אני כל כך מתגעגעת אליך. מתגעגעת לצחוק שלך, מתגעגעת ללמידה איתך, מתגעגעת אלייך מדברת בעיניים נוצצות על הילדים והנכדים, מתגעגעת לראות אותך.
אוהבת אותך, באמת אוהבת, הדס גרינפלד, אולפנת צביה, לוד.

הדס עם המורה אביבה ז"ל: "למדנו ממך מהו כוח רצון"

למורה פאטמה שרקאוי,

אשמח לשתף בחווייתי הלימודית בחטיבת הביניים מושירפה. אני תלמיד בכיתה ז', עם לקות למידה. עברתי בבית הספר שינוי חיובי משמעותי בצד הלימודי, החברתי, הרגשי וההתנהגותי. כולי תודה למנהל בית הספר מר מחאג'נה אשרף, שקיבל אותי ותמך בי בבית ספרו ולמורתי היקרה, התומכת והמכילה שרקאוי פאטמה והצוות המעולה שמלווה אותה. העצמת את אישיותי ושילבת אותי חברתית עם שאר התלמידים, בנוסף לפיתוח הצד הרגשי ופיתוח היכולת האישית להבעת רגשות והתקדמות לימודית. תודה שהאמנת ביכולותיי ולא וויתרת.

יוסף מחמוד אגבאריה, כיתה ז', חט"ב מושירפה.

יוסף והמורה פאטמה: "תודה שהאמנת ביכולותיי ולא וויתרת"

לקארין חיון, המחנכת שלי,

לפני שהגעתי לעירוני א׳ חששתי ואפילו פחדתי מהגודל של בית הספר לעומת בית הספר היסודי. וככה התחיל היום הראשון: ״אמא, את לא תאמיני, המורה בדיוק כמוך. היא אומרת שאותה לא מעניין ציונים. קודם כל כבוד הדדי בין בני אדם, לפני הכל וזה בול״.

היא לא אמרה שלא אכפת לה מהלימודים, אבל חשוב לה שנהיה לפני הכל בני אדם והכי חשוב שתהיה אווירה נעימה ושהילדים ירגישו בנוח. לכן היא דאגה שיהיו פופים, כריות ושטיח ואם לאחד התלמידים לא נוח לשבת על הכיסא, אין לה בעיה שהוא אפילו יישכב על השטיח אם זה נוח לו.

קארין היא עבורי מחנכת, מורה והרבה מעבר, כי היא קשובה לצרכים שלנו התלמידים, מבינה אותנו ורוצה בטובת כל התלמידים. היא מתחשבת בכל תלמיד ואני ממש מרגיש את זה על עצמי, איך היא באה לקראתי. אני ממליץ עליה כמורה הכי טובה.

ים גינזבורג, בן 12, כיתה ז׳-5, עירוני א׳.

ים עם המורה קארין בפופים: "הרבה מעבר למורה"

למורה מנאל סעד,

בחרתי בך מבין כל המורים והמורות, לכתוב לך מכתב זה כביטוי להערכתי ותודותיי להמון דברים, החל מהלימוד המקצועי שלך וכלה בהתייחסותך לתלמידים בכללי ואלי באופן פרטי. מה שמייחד אותך זו הדרך בה את מלמדת, בעזרת אמצעי הבהרה שונים. לא מובן מאליו בכלל המאמץ הגדול שלך להעביר אלינו את הידע בצורה הכי ברורה ומעניינת שיש.

נושא המדע מספק לנו תשובות לשאלות רבות בהן אנו נתקלים בחיי היומיום שלנו. ההתעניינות שלי בנושא שאת מלמדת לא נובעת רק מהמטרה שלי להשיג ציונים טובים, אלא גם מהסקרנות שלי לשמוע אותך מדברת בכל פעם מחדש. אני מעריך מאוד את המאמץ שלך לחזור על החומרים כאשר אנחנו מבקשים ואת הרצון שלך לתת לנו תמיד את ההזדמנות לשאול ולברר. תודה רבה על היחס המכבד אלי ואל בני ובנות כיתתי, על התייחסותך השווה לכולנו ועל המאמץ הרב שלך לשמור על אווירה חינוכית נעימה בכיתה.

לסיום, אני רוצה לנצל הזדמנות זו, כדי להודות לך על הנתינה לדור הקודם, הנוכחי והבא ובדור הקודם אני מתכוון גם לאחיותיי הסטודנטיות, שתמיד זוכרות אותך כמורה בלתי נשכחת. 

חוסין אבו ראס, בן 12, כיתה ד', בית ספר המשיח האנגליקאני בנצרת. 

חוסין עם המורה מנאל: "להעביר את הידע בצורה הכי מעניינת שיש"

למחנך רפי ישראל,

אני רוצה לספר על המחנך שלי, שעושה הרבה למען תלמידים מצטיינים וחלשים יחד. הוא לא מפספס אף תלמיד בכיתה ונותן יחס אישי ומילה טובה לכל תלמיד. הוא נותן לנו הרגשה שמה שחשבנו שקשה, בהחלט אפשרי לביצוע. הוא מכבד את התלמידים ויוצר אווירה נעימה שכיף ללמוד בה. הוא לא מסתיר ולא מציג דברים חמורים שמורים עושים כאילו רק התלמיד אשם. אני מרגיש שהוא תרם לביטחון העצמי שלי וקידם אותי מאוד.

ישי יושעי, כיתה ו', בית ספר דוגמא עוזיאל, בירושלים.

 ישי עם המורה רפי: "לא מפספס אף תלמיד"

למורה ליאת ליכטמן

שמי אסיף מזרחי, כיום אני בן 21. הגעתי לתיכון אחרי פציעה שעברתי ובגללה החסרתי חלק גדול משנות החטיבה שלי. להיכנס לבית ספר חדש היה אתגר בפני עצמו ולכן היו לי חששות לפני המעבר.

הסיפור העיקרי בכל הנושא הוא שבבית הספר אורמת ביבנה ישנם מורים שהם מעבר למורים ואת זה יגידו חלק גדול מהתלמידים. אחת מהמורות המעולות היא ליאת ליכטמן, שהייתה המחנכת הראשונה שלי (וגם האחרונה) באורמת.

את שלוש שנות התיכון שלי העברתי איתה ואם יורשה לי לומר, בצורה מדהימה! גיליתי אדם מדהים, כזה שאוהב את העבודה שלו ומרגיש בה סוג של שליחות, מעבר לנושא הפדגוגי, אדם שיודע לחייך כשצריך ולתת דחיפה במקרה שתצטרך אחת כזו.

אחד הדברים שהכי זכורים לי הוא שבכיתה יא' טסנו למסע בפולין וליאת הייתה המורה המלווה מטעם בית הספר. קשה להצביע על דבר ספציפי במסע הזה, אבל התמיכה שקיבלתי לאורך המסע, האוזן הקשבת והעצות במידת הצורך, היו שם כשהייתי צריך וזה הדבר בו נמדד מורה שהוא מעבר למורה. אז ליאת, בשמי ובשם כל התלמידים שלימדת ותלמדי, תודה!

אסיף מזרחי, בן 21, למד בתיכון אורט אורמת ביבנה.

אסיף עם המורה ליאת: "תמיכה, אוזן קשבת וחיוך כשצריך"

למורה שירה עמיאל,

עזרת לי והאמת בי, גרמת לי להיפתח לכיתה. בכל שיעור שלך את נותנת לנו שיעור חשוב בחיים וגורמת להרבה בנות להצליח. את פשוט שם בשבילנו!

שירה ברגר, בת 15, כיתה ט' באולפנת צביה ירושלים. 

המורה שירה עמיאל: "פשוט שם בשבילנו!"

למורה שני ארואסטי,

את תמיד שם בשבילי, תמיד פנויה לענות לי על כל שאלה בכל נושא. את תהפכי את העולם בשבילי. תודה לך שני ויום המורה שמח!

אור דיין, בת 13, כיתה ח', בית ספר דקל וילנאי אורט מעלה אדומים.

 

למורה שני גוליברודה,

שני בשבילי היא המורה הכי טובה בעולם. היא תמיד רואה את התחושות שלי ועוזרת לי ומלמדת בצורה חווייתית. למשל, לא מזמן התחלנו בכיתה לעשות משהו שדומה ל"זה לא השאלה" וזה ממש מגניב. היא מתעניינת במה שאנחנו רוצים לשפר בכל מקום ועוזרת לנו תמיד. היא המורה הכי טובה שאני יכולה לבקש. זכיתי במחנכת מדהימה.

ניב שחורי, בת 13, כיתה ח', בית ספר בן גוריון בנס ציונה.

ניר ושני מורתה: "המורה הכי טובה שאני יכולה לבקש"

מורי היקר מכרם מוידאת,

אני כותבת לך מילים שאיני יכולה להגיד לך. המילים לא יכולות לתאר ולהעביר את המשמעות של כל מה שאני רוצה לומר לך. אתה, שתמכת בי ועודדת אותי להתגבר על כל הקשיים שלי, במיוחד כשהיו לי ציונים נמוכים בבית הספר. היית לצדי בקרב הנפשי, עם הבעיות שעברתי.

הענקת לי ביטחון עצמי כשהייתי שבורה. נתת לי שמחת חיים והצלחה. רציתי לומר לך, המון המון אהבה ותודה מכל הלב על כל מאמץ, חיוך ועידוד. היום אני בשנת הלימודים האחרונה בתיכון ושמחה להיות תלמידה שלך, ללמוד ממך ולקבל את אהבתך. מורי היקר, אני מאחלת לך חיים טובים ומאושרים.

לנה זיאד גדיר, בית ספר תיכון כאוכב אבו אלהיגא.

לנה והמורה מכרם: "עודדת אותי להתגבר על כל הקשיים שלי"

מורתי היקרה מיסא דאמוני,

ביום המורה רציתי לכתוב לך ברכה, אך התלבטתי מאוד ולא הייתי מסוגלת לארוג מילים המביעות את רגשותיי כלפייך. מורתי היקרה מיסא, את דואגת לנו לאורך כל הדרך ותמיד היית שם בשבילנו. למרות כל ההתנהגויות הילדותיות שלנו, לא וויתרת. עשית הכל ונתת את כל כולך על מנת שנצליח.

לצדך היו תמיד רגעים של שמחה. הארת את דרכנו במידע וידע, היית לצדנו ברגעים של שובבות, צחוקים ילדותיים והגשמת חלומות. אני לעולם לא אשכח שבפעילות "מסיק הזיתים" לא עזבת אותנו, למרות שהיית חולה מאוד, בקושי הולכת ובקושי מדברת. נשארת כי לא רצית שנרגיש שונים משאר התלמידים בבית הספר. איתך אנחנו מרגישים בידיים טובות.

את סמל למסירות, נתינה והקרבה, למען הצלחת התלמידים. אני מאוד גאה בך, מורתי מיסא. אוהבת אותך מאוד ומאחלת לך שנים של בריאות, אהבה ושמחת חיים. יום מורה שמח ושנה טובה.

מלאק עבאסי, כיתה ה'1, בית ספר אלבורג בשפרעם.

 

  • גם אתם רוצים לשמח את המורה שלכם ביום המורה? היכנסו לאתר יום מורה ובחרו את הדרך המתאימה לפרגן ולהגיד תודה. 
הדפסת סיפור זה
הילה יגאל-איזון

עורכת המגזין "הגיע זמן חינוך" ועורכת תוכן ותיקה בתחום החינוך והמשפחה. אמא לשניים. בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני בייעוץ ארגוני למוסדות חינוכיים. יוזמת ומנחה ב"מכתוב", סדנאות כתיבה ייחודיות לצעירות בסיכון. יוצרת הפרויקט "100 ישראלים קטנים" ב-Xnet, אשר מביא את הישראליות מנקודת מבטם של בני 7-8 מיוחדים מצפון ועד דרום ופרויקט "הילדים של אף אחד הם הילדים של כולנו" ב-ynet לתמיכה בילדים בסיכון שהוצאו מביתם, אשר גייס אלפי משפחות חדשות למעגל האומנה בארץ. מוזמנים להכיר כאן