האם אנחנו באמת צריכים את חטיבות הביניים?

2485
האם אנחנו באמת צריכים את חטיבות הביניים?

הרבה מטרות ויעדים עמדו לנגדם של מייסדי חטיבות הביניים, אך האם החטיבות אכן השיגו את מטרותיהן? נאום שנשא פרופ' ג'ון האטי, מחוקרי החינוך החשובים בעולם, בוועידת הארגון לחטיבות ביניים בניו זילנד סקר ממצאים ומחקרים רבים בנושא וחזר עם תשובות – האם החטיבות אכן ממשו את יעודן?האם המעבר הנוסף שנגזר על הילדים מהיסודי – לחטיבה ואז מהחטיבה לתיכון – אכן תורם להם? לפניכם 7 מטרות מרכזיות אותן סוקר פרופ' האטי ותובנותיו לגבי יעילותה של כל מטרה בפועל, בשטח.

>>> לכתבה הקודמת בסדרה: המורים הכי טובים צריכים ללמד בחטיבת הביניים <<<

1. חטיבת הביניים: מטרות רבות לה

כשהוקמו חטיבות הביניים היו להן מטרות ויעדים רבים. ביניהם: חקירת כישרונות, יכולות ותחומי עניין; הקבצות אחידות; לימודים מוקדמים יותר של נושאי לימוד השייכים לתיכון; ענפי ספורט טובים יותר; מלאכת יד, מוזיקה ואמנות טובות יותר; בידול של תוכנית הלימודים; גישור על הפער בין בית הספר היסודי לבין העל-יסודי; הזדמנויות טובות יותר לילדים מתקשים; טווח למידה רחב יותר לתלמידים מחוננים; עידוד להמשיך לבית הספר העל-יסודי; חִברות; תוכנית לימודים מועשרת ועוד.

האם החטיבות אכן שימשו את כל המטרות הרבות הללו? לפי פרופ' האטי, לא ממש. איש החינוך קלרנס אדוארד ביבי, אשר ניסח את כל המטרות הללו בעבר, טוען כי ישנן מטרות רבות מדי וחסרה מדיניות ברורה בנוגע למטרה הייחודית של חטיבות הביניים. לטענתו, הסיבה העיקרית להתפתחות חטיבות הביניים היתה כי הן זולות יותר והיוו חיסכון משמעותי במשכורות המורים.

"כיום, במאה ה-21, אני מאמין שחטיבות הביניים אינן אמורות לענות על כל המטרות שציין אדוארד ביבי", קובע פרופ' האטי. "אלא לנסח מחדש מהו הערך המוסף שהן תורמות לתלמידים. ניסוח המטרות חיוני להצלחתן ולהמשך קיומן".

 

מה הופך מורה להצלחה? פרופ' ג'ון האטי מסביר

2. החטיבה היא הכנה לתיכון

חטיבות הביניים נפתחו בתחילה בניו זילנד כמעין חטיבה צעירה של בית הספר התיכון – הכנה של תלמידים צעירים יותר ללימודים בתיכון. למדו שם בעיקר את המקצועות הכלליים ובנוסף, לכל תלמיד היתה אפשרות לבחור תחום בהתאם לכישרון האישי שלו, כמו אומנות, חקלאות ועוד. למרות התוכנית המקורית של הקמת חטיבות הביניים כהכנה טובה לתיכון, הראיות שמציג פרופ' האטי אינן מראות הצלחה גדולה. ההישגים של תלמידים שלמדו ביסודי ארוך דומים לאלו שלמדו בחטיבת ביניים.

פרופ' האטי מזהה בעיה ברצף שבין חטיבות הביניים לתיכון. הוא מציע לנו להשתמש בדוגמה של המהנדסים ביפן. בכל פעם שנחנך שם גשר חדש, נהוג שהמהנדסים שאחראים על הקמתו – נעמדים מתחתיו. פרופ' האטי מציע לנו ללכת בעקבות התלמידים שלנו בדרך לתיכון, כדי לבדוק בעצמנו האם הצלחנו. "אם השכר שלנו יהיה תלוי בהצלחתנו – אין ספק שנבחן טוב יותר את המעבר לבתי הספר התיכונים", הוא אומר.

3. החטיבה קיימת כדי לעודד תלמידים ללמוד תחומים אקדמיים בתיכון

"יעדי החינוך בבתי הספר השתנו דרמטית ב-20 השנים האחרונות, אך חוויית הלימודים לא השתנתה", מזהיר פרופ' האטי ומוסיף שהמסר שאנו מעבירים בכך לתלמידים מניע אותם לפרישה מהלימודים. זהו מסר לפיו בית הספר אינו נותן להם את הכלים לשוק התעסוקה וכי הם יוכלו להשיג לעצמם עבודה גם בלי ללמוד בתיכון. "יותר ויותר מתבגרים יתהו מדוע עליהם ללמוד מקצוע המבוסס על תוכנית מסורתית", קובע פרופ' האטי.

הטענות שעליהן אנו מבססים כיום את החינוך העל-יסודי שלנו שירתו היטב עולם שהמתבגרים של ימינו אינם שואפים להיות בו וכבר אינו מציאותי עבורם (Steinberg, 1996). "אני מתבונן בתוכניות הלימודים של חטיבות הביניים של ימינו ומוצא הבדלים מועטים בינן לבין תוכניות הלימודים שלימדתי בתחילת דרכי, לפני 30 שנה", הוא טוען. אשר לתיכונים, הם בהחלט נתקעו בבועת זמן.

המסר לחטיבות הביניים הוא שהן אינן צריכות להכין את התלמידים להצלחה בעולם האמיתי, אלא להכין את התלמידים ללמידה מאתגרת יותר. תפקידן העיקרי צריך להיות ללמד תלמידים כיצד לשלוט בעצמם, להעריך את עצמם, למדוד את עצמם ולווסת את הלמידה שלהם, כדי שיוכלו להתמודד עם רעיונות ובעיות בדרגת קושי עולה. הצלחתם של התלמידים להתמודד עם בעיות פתוחות, לתכנן מבנים, לפתור בעיות ולהחליט אילו שאלות ראויות לטיפול ולהשקעת זמן ואנרגיה, חשובה הרבה יותר מאשר הצלחה בחלקים רבים מתוכנית הלימודים המסורתית שלנו, אולם חטיבות הביניים עדיין מתוכננות לפי "נושאי לימוד". 

4. חטיבת הביניים מאפשרת יותר למידה מותאמת אישית

פרופ' האטי מתייחס להצעה שרווחה בתקופת הרצאתו בניו זילנד, לפיה כדאי לחלק את התלמידים לכיתות לפי רמות התלמידים – היכולות שלהם. המצדדים בשיטה זו טוענים כי כיתות כאלה יאפשרו הוראה ייחודית ובכך יקדמו כל תלמיד ותלמיד.

לבדיקתו, אין כל ראיות משכנעות לכך שחלוקה כזו מועילה לשיפור ההישגים. הכיתות לתלמידים עם יכולות נמוכות מספקות להם סביבה משעממת ובלתי חינוכית והתלמידים בהן אינם נחשפים מספיק לאתגרים אינטלקטואלים. גם התלמידים עם היכולות הגבוהות אינם מראים הישגים גבוהים יותר בכיתות ההומוגניות, מאשר בהטרוגניות. מי שנפגע הכי הרבה מהשיטה לפי הנתונים הן הכיתות של קבוצת הביניים.

עלינו ללמד, ללא פחד, את כל התלמידים, להתעסק במשימות מאתגרות, לנסות להישאר במערכת החינוך ולהפיק מוניטין מההישגים בבית הספר. ישנן עדויות רבות לכך שכאשר תלמידים – ללא קשר ליכולותיהם – זוכים להוראה טובה ולהזדמנויות ייחודיות בתוכנית הלימודים, ההשפעה על הלמידה גדולה. 

5. חטיבות הביניים קיימות כדי להקל על המעבר לתיכון

האם זה אכן כך? האם חטיבות הביניים מקלות על המעבר לתיכון? המחקרים שמציג פרופ' האטי מוכיחים אחרת – המעבר לתיכון הפך מאז חטיבות הביניים דווקא למורכב יותר. "בגילאים מאוד קריטיים וחשובים להתפתחותם, אנחנו מחליטים לטלטל אותם, להעביר אותם מילדות לבגרות ומאלצים אותם לחוות, דרך חטיבות הביניים, שני מעברים גדולים במערכת החינוך, שלוש תרבויות כיתתיות שונות ושלוש מערכות משמעת שונות".

פרופ' האטי מציג נתונים לפיהם המחצית האחרונה בבית הספר היסודי, לפני המעבר לחטיבה וכן זו שלפני המעבר לתיכון, מאופיינות הרבה פעמים בחרדה. התלמידים עסוקים במעברים אלו בזהות שלהם, כשהם עוברים מ"חיקו הרך והחמים" של היסודי אל החטיבה הנתפסת כמאיימת יותר, בלתי מוכרת ועתירת ביורוקרטיה. כך גם במעבר מהחטיבה לתיכון. במהלך התאמות אלו התלמידים מעריכים את עצמם לעומת אחרים וממצבים את עצמם, בעיקר ברשתות החברתיות. הם עסוקים בהיכרויות חדשות ומפחדים להישאר לבד. "בכל פעם שאנו מבצעים מעבר כזה, אנחנו מאבדים עוד ועוד תלמידים", קובע פרופ' האטי. "האם אפשר להצדיק את הטלטלה הנוספת הדרושה למעבר לחטיבות הביניים?"

במחקר ORACLE, המחקר הגדול וארוך הטווח ביותר שבחן את המעבר אל חטיבות הביניים ומחטיבות הביניים, דיווח גלטון (Galton) כי ישנה עבודה חזרתית לאורך המעבר מהיסודי לחטיבה ובמעבר מהחטיבה לתיכון. בעקבות המעברים, נראית עצירה בהתקדמות: צניחה בשיעור ההישגים, גישות פחות חיוביות כלפי נושאי הלימוד, סלידה גוברת כלפי המורים ובית הספר, ירידה בהערכה העצמית. בעוד שתלמידים רבים מתאוששים מכך, כ-10% אינם מתאוששים ועבורם המעבר הזה, שאינו פתוח למשא ומתן, מסמל את תחילתה של ההידרדרות. עשרת האחוזים הללו מגיעים מכל קשת ההתפלגות, עם נטייה כלפי אלה שזקוקים יותר לתמיכה אקדמית.

6. חטיבות הביניים קיימות כי יש בהן מורים מתאימים יותר

הרכיב החיוני ביותר להצלחת הלמידה לטענת פרופ' האטי הוא המורה ולכן לטענתו יש לספק לחטיבות הביניים את המורים הטובים ביותר לגיל 9-12. לטענתו ישנו מחסור בהכשרה המתמחה בחטיבות ביניים. מורים רבים אינם יודעים מספיק על התלמידים שמגיעים אליהם וכך נוצרת חזרתיות רבה בתוכנית הלימודים ואין מיקוד בחומר המתאים ביותר עבורם. בנוסף, הסיווג של התלמידים לרמות לא נעשה בצורה יעילה, בשל אותו חוסר באינפורמציה. עוד בנושא מורים בחטיבת הביניים - במאמר הקודם בסדרה. 

7. חטיבות הביניים צריכות להוכיח את יעילותן

השוואה שערך פרופ' האטי בין 14,000 תלמידים בכיתות ה' ו-ו' בבתי ספר יסודיים מלאים, לבין אלו בחטיבות ביניים, הראתה הבדלים קטנים מאוד בין ביצועי התלמידים בקריאה, כתיבה ומתמטיקה.

עם זאת, כאשר פורקו הנתונים לעשירונים נמוכים, בינוניים ועליונים, התגלו הבדלים גדולים. תלמידי חטיבות הביניים בעשירונים הנמוכים והגבוהים הצליחו הרבה יותר מאשר תלמידי היסודי המלא. אצל תלמידי עשירוני הביניים, ההבדלים אינם גדולים כל כך בשפה ובמתמטיקה הם כמעט חסרי ערך. אם כך, כאשר בודקים את היכולות איתן נכנסים התלמידים לבית הספר, אין ספק שחטיבות הביניים מראות יותר הצלחה מאשר בתי ספר יסודיים מלאים.

 

בדרך לשינוי: מצוינות בהוראה וסטנדרטים גבוהים

לסיכום, כדי להצדיק את קיומן, חטיבות הביניים חייבות להיות שונות – הן בעיני התלמידים והן מבחינת ביצועי התלמידים. התלמידים מחזיקים באמונות שונות בנוגע למה שמצפה להם בחטיבת הביניים, הקשורות בדרך כלל לאופי ההוראה – מעורבות מעשית גדולה יותר, מעורבות מתמחה גדולה יותר (למשל, בלימודי מדעים במעבדות), חינוך גופני המבוסס על ציוד רב יותר, הזדמנות גדולה יותר להתמחות בתחומי עניין. הם רוצים שההוראה תהיה אחרת, שידאגו להם בצורה שונה ובדרך אינדיבידואלית ועוצמתית יותר. הם מקשרים בין חוסר ההמשכיות (במעברים בין בתי הספר), לבין השינוי במעמדם מילדים למתבגרים צעירים. הם רוצים שינוי, אך לא שינוי גדול מדי. חטיבות הביניים צריכות להצליח בכל אלה והצעד הראשון חייב להיות ניסוח של ההבדלים הללו, הערכה שלהם ואז עבודה לצורך שיפור.

אם חטיבות הביניים רוצות לעבור שינוי, הן חייבות להשתנות בהיבטים הללו, עליהן:

  • לפתח סטנדרטים גבוהים וקפדניים של מצוינות בהוראה בשנות חטיבת הביניים.
  • לתכנן דרכי בדיקה הוגנות, מהימנות ואמינות לזיהוי המצוינות הזו.
  • לספק פיתוח מקצועי הקשור להשגת הסטנדרטים הגבוהים והקפדניים של מצוינות בהוראה.
  • להוכיח שהן אפקטיביות יותר בחינוך תלמידים לקראת המעבר לתיכון ולספק את ההוראה הטובה ביותר לתלמידי כיתות ט' עד י"ב. 

אחרת, להורים עדיף להשאיר את ילדיהם בבתי ספר יסודיים ארוכים. הסיכון במעבר פשוט לא שווה את זה. 

  • מה דעתכם בנושא המעבר לחטיבות ביניים? האם הוא הכרחי? ואם כן, מה חשוב שהתלמידים יקבלו בתקופת החטיבה? ספרו לנו בתגובות. 
הדפסת סיפור זה
הילה יגאל-איזון

עורכת המגזין "הגיע זמן חינוך" ועורכת תוכן ותיקה בתחום החינוך והמשפחה. אמא לשניים. בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני בייעוץ ארגוני למוסדות חינוכיים. יוזמת ומנחה ב"מכתוב", סדנאות כתיבה ייחודיות לצעירות בסיכון. יוצרת הפרויקט "100 ישראלים קטנים" ב-Xnet, אשר מביא את הישראליות מנקודת מבטם של בני 7-8 מיוחדים מצפון ועד דרום ופרויקט "הילדים של אף אחד הם הילדים של כולנו" ב-ynet לתמיכה בילדים בסיכון שהוצאו מביתם, אשר גייס אלפי משפחות חדשות למעגל האומנה בארץ. מוזמנים להכיר כאן