חינוך אישי לכל תלמיד: חלום או מציאות?

3933
חינוך אישי לכל תלמיד: חלום או מציאות?

"אתם באמת מצפים ממורה שמתמודד עם 40 תלמידים בכיתה, לראות כל אחד ואחד מהם באופן אישי?", הרבה גבות הורמו כשנכנס לפני מספר שנים המונח "הוראה פרסונלית" למרחב השיח של המורים למתמטיקה. "איך אפשר בתנאים שלנו בבתי הספר להתייחס לכל תלמיד?" הגיבו רבים מהמורים.

אכן, זו משימה לא קלה, אך מצד שני, אין ספק שיש בה גרעין חזק של אמת. הרי ברור לכולנו שתלמידינו שונים מאוד זה מזה ושהתהליכים הכלליים לא אידיאליים עבורם. גם כשהמורה מעולה ומסביר את החומר מצוין, התהליכים שכל תלמיד עובר הם מאוד שונים. כשנכנס המונח "הוראה פרסונלית" לשיח, ההוראה הושוותה לרפואה: כפי שלא הגיוני שרופא יתבונן במספר רב של פציינטים באותה דרך ויעבור אותם תהליכים בדיוק, כך לא הגיוני שהמורה יעשה זאת.

איך בכל זאת ניתן, למרות אתגרי המערכת, לתת לכל תלמיד בדיוק את מה שהוא צריך בדרך להבנת החומר? לפניכם כמה דרכים מעשיות בהן אני משתמשת בהוראה שלי:

 

1. מבחנים כהזדמנות ללמידה אישית

כשאנחנו בודקים מבחן ונותנים לתלמיד ציון, אנחנו מפספסים אפשרות עצומה שטמונה כאן - להיות כלי מעצב למידה ולא רק כלי מעריך למידה. במאמר קודם שלי, בו נתתי שיטה לבדיקת מבחנים, הצעתי שיח בוואטסאפ וגם בדיקה עצמית רפלקטיבית. בשניהם אני ממשיכה להשתמש לאורך כל השנה ומגלה שהדרך מאוד מהנה גם עבורי וגם עבור התלמידים. והערך המוסף: בדיקת המבחנים אורכת הרבה פחות זמן.

בנוסף, ניתן ליצור תהליך למידה משמעותי בעקבות המבחן. אם לדוגמא גיליתי שתלמיד מסוים חלש בנושא הווקטורים, אך חזק בנושא המורכבים והפונקציות, למה בעצם שיעשה מועד ב' על כל הנושאים? במקום זאת, הצעתי לתלמיד בוחן רק על השאלה בתחום בו התקשה. הציון שתלמיד מקבל בבוחן מחליף את השאלה הלא טובה שעשה במבחן.

במהלך הזמן שהקציתי להכנת עבודה הצעתי לו לשבת איתי בשיעורים הפרטניים על אותה העבודה וכך יכולתי ללוות את תהליך ההתקדמות שלו באותו נושא. גם המהלך הזה לא הוסיף לי עבודה לדעתי, כי אמנם היתה תוספת של בניית עבודות בנושא והתייחסות אליהן, אך נחסכו ממני מועדי ב' חסרי משמעות ובמקומם התווספו בחנים שהיו קצרים יותר וממוקדים יותר בנושאים שרציתי לבדוק.

2. שיטת הנבחרת: מתחזקים ביחד

שיטת הנבחרת אומרת את הדבר הבא: אחרי הרצאה פרונטלית של המורה, יש אחוז מסוים של תלמידים שהבין את החומר מצוין, אחוז אחר שהבין אותו חלקית ואחוז שלא הבין אותו כלל. במקום לחזור על הדברים שוב ושוב, ניתן אחרי הרצאה של 15 דקות לחלק את הכיתה לקבוצות הטרוגניות שממשיכות בלמידה מונחה בקבוצה. הקבוצה מקבלת דף עם הוראות, המסביר מה לקרוא, מה השאלות לדיון ומה התרגילים.

התהליך הזה מאפשר יחס אישי יותר. הקשיים של התלמידים מטופלים על ידי חבריהם בצורה פרטנית.

השיטה הזו, שאני מאוד מאמינה בה, לא עובדת אצלי כרגע בצורה אידיאלית. התלמידים החזקים לא תמיד יודעים להוביל את החלשים ולהסביר בצורה טובה וכן, התלמידים לא תמיד אוהבים את צורת הלמידה הזו ומבקשים שאני אסביר להם את החומר ולא חבריהם. כאן אני עדיין ממשיכה ללמוד ולחקור איך לשפר את הדרך.

השנה ניסיתי לשפר את תהליך הלמידה ולהפוך אותו למונחה יותר. ישבתי וחשבתי על מרכיבי הידע של כל נושא שאני מלמדת. לאחר מכן, הפעלתי את שיטת הנבחרת, אך במשימות שהתלמידים קיבלו היו דרישות גם להכללות ולמסקנות שרציתי שיגיעו אליהם. הפעם הפעלתי את זה מחוץ לכיתה. התלמידים התפזרו ברחבי בית הספר ועבדו בקבוצות. התהליך הרגיש נכון יותר ומובנה יותר. עדיין ידרשו לי עוד כמה שנים כדי לשכלל את השיטה.

3. וואטסאפ: שיח אישי וממוקד

אחד הכלים העוצמתיים בהוראה אישית הוא הוואטסאפ. הוא מאפשר כמה דברים:

א. שיח בבדיקת המבחן ובקשת תיקון והסבר (גם ללא שינוי הציון).

ב. אפשרות לתת מענה לשאלות של תלמידים. במיוחד נוח שניתן לצלם סרטון שמסביר את הטעות (התלמידים דיווחו שהסרטונים נוחים הרבה יותר מאשר הסבר מילולי).

ג. השלמה של חומר לתלמידים החסרים (רלוונטי במיוחד לכיתה יב', אשר בה יש החסרה באופן מוצדק, בגלל מיונים לצבא). כאשר המורה מכין את השיעור, ניתן להכין מספר סרטונים קצר שמדגיש נקודות עיקריות ולשלוח לחסרים.

ד. שיח אישי וממוקד בתלמידים שהיו חסרים ודרישה מהם להשלים את החומר ולהראות למורה את תהליך ההשלמה.

4. משובי רבעון ומחצית

במשוב ניתן לשאול תלמידים כיצד הם מעריכים את הידע של עצמם בנושאים השונים (ממש לפרט נושאים ולבקש לתת ציון מספרי). שאלו מה קשה להם, כיצד היו רוצים לעבוד על זה. כמו כן, זו הזדמנות מצוינת לשאול האם השיטות שאני מפעילה מקדמות את הלמידה לדעתם. על מנת לאפשר משוב נוח כאשר מפעילים שיטה מסוימת, כדאי לציין את השם המפורש (שיטת הנבחרת, בדיקת מבחנים עצמית, השלמה בעזרת סרטונים), כדי שהתלמידים יהיו מודעים לתהליך ויוכלו למשב אותו.

 

לסיכום, אני מרגישה שניסיון להתקרב יותר להוראה אישית הוא תהליך שמפרה אותי כמורה. תלמידים העריכו את המאמצים והביעו סיפוק. הם מאוד אהבו את הבדיקה העצמית של המבחנים, האפשרות לתקן חלקים והגשת עבודות בנושאים שונים. גם השיח בוואטסאפ, האפשרות לשאול שאלות והסרטונים זכו להערכה. הרגשתי שהכיתה אכן מאמינה בתהליך. גם התלמידים החלשים יותר רצו להתקדם ולהצליח. בהשוואה לקבוצה שהיתה לי בשנה שעברה, התחושה הייתה שאני מצליחה לגעת ביותר תלמידים ובצורה טובה יותר.

אני חושבת שהוראה פרסונלית היא אכן חלום שמתווה מציאות. כלומר, מאוד קשה עד בלתי אפשרי ללמד כל תלמיד על פי הדרך המתאימה לו בצורה מושלמת, אבל ניתן לראות את המטרה הזו כחזון ולהתקרב אליה יותר ויותר.

 

הדפסת סיפור זה
yaeladam

מורה למתמטיקה בעירוני ב' מודיעין, עובדת מכון ויצמן בתוכנית מצויינות דוידסון.