חינוך מקצועי - מתגברים על הסטיגמה

2586
חינוך מקצועי - מתגברים על הסטיגמה

כמורה ומחנכת בבית ספר "רגיל", יוצא לי לחשוב לא מעט על כך שמסגרת בית הספר הרגיל שלנו לא מתאימה לכולם. כמורה, אני מרגישה שאני לא מצליחה לגוון מספיק את שיטות ההוראה, כך שיגיעו לכולם, וגם לעמוד בקצב שמכתיבה תוכנית הלימודים. כמחנכת, אני נתקלת בקושי הרגשי של אותם תלמידים שלא מצליחים שוב ושוב בכל המקצועות, ולא מקבלים מענה, משום שהצרכים שלהם אינם הצרכים של רוב הכיתה. 

יום אחד, כשנסעתי לבית הספר, הושמע ברדיו תשדיר של משרד העבודה הקורא לבני נוער שאינם מסתדרים בבית הספר להירשם לבתי הספר המקצועיים. "או!" חשבתי, "אולי זה פתרון?". בעיניי רוחי עלו תלמיד ותלמידה שלומדים אצלי מדעים. אכיר לכם את שניהם: נורית ודני (שמות בדויים). נורית למדה אצלי ביולוגיה בקבוצה החלשה ביותר מבין כיתות ט'. היא יועדה בסוף כיתה ט' לעלות לכיתת מב"ר בבית הספר, כי היה ברור שתצטרך תמיכה לימודית. נורית סיפרה לכולם שמעניין אותה מאוד תחום הרפואה, ולכן תנסה להתקבל לכיתת הרפואה בבית הספר, למרות שזו דורשת ארבע יחידות מתמטיקה לפחות. בנוסף, הלימודים במגמה תובעניים ביותר מבחינת זמן ומתנהלים בקצב מהיר. אנחנו המורים היינו קרועים בין הרצון לקדם ולעודד את נורית ללמוד ולהצליח, ובין הידיעה שיהיה לה קשה מאוד בקבוצה הטרוגנית. תלמיד אחר, דני, "למד" בקבוצת המצטיינים בשל יכולת התפיסה המהירה שלו, אבל בפועל הוא לא נכנס לשיעורים, וכשנכנס, התקשה להתרכז בעבודה והפריע מאוד. קשיי קשב? היפראקטיביות? קושי רגשי? יכולות להיות לכך אלף סיבות, אך בסופו של דבר כל הניסיונות כשלו ודני לא למד.

בית הספר ה״רגיל״ אינו מתאים לכל התלמידות והתלמידים

 

האם בית ספר מקצועי הוא מתכון להסללה? 

כאמור, במבט ראשון, חשבתי שאולי בית ספר מקצועי יכול להתאים לשניהם. לנורית משום ששם תוכל לקבל את התמיכה הלימודית המתאימה לקראת הבגרות, בנוסף ללימודי מקצוע, ולדני, משום שלימודי מקצוע מעשיים וממוקדים יכולים להתאים יותר לסגנון הלמידה שלו, מאשר ישיבה בכיתה. אבל, כשהצעתי בצוות שנדבר עם הוריהם של נורית ודני על הרעיון, הבנתי שזה לא ילך - המורים המנוסים ממני היו משוכנעים שההורים יסרבו מיד, משום שכשהם שומעים בית ספר מקצועי הם שומעים:

*נוער נושר. כלומר בנם יסתובב בחברה רעה, ויסבול מסטיגמה חברתית כאילו היה "בעייתי" או "מתקשה".

*הסללה. כלומר ביתם תישלח לעבוד במקצוע נחות, במקום "להוציא" תעודת בגרות ולהשתלב במקצוע נחשק.

ואכן לא הצעתי זאת להורים. אבל נשארה אצלי התחושה שאולי אנחנו טועים, שאולי צריך להתגבר על התגובה הרגשית שהתנתה אותנו החברה להגיב למשמע המילים "בית ספר מקצועי". התחלתי לחשוב שכדאי לצאת ולגלות מהו בית הספר המקצועי המודרני, מה הוא מציע, ולמי הוא מתאים? בהמשך למחשבה הזאת ביקרתי בשני בתי ספר: אחד מקצועי של משרד העבודה, והשני בית ספר טכנולוגי של משרד החינוך.

אם לאמל"ק את מסקנותיי האישיות משני בתי הספר הללו: המון העצמה, יחס אישי ומיומנויות חיים. בתי הספר הללו לא מתאימים לכולם, אבל הם בהחלט מתאים לתלמידים ותלמידות שזקוקים לשלושת הדברים הללו.

 

2 בתי ספר ״אחרים״ בדיוק עבור התלמידים 

אתחיל בבית הספר הטכנולוגי. התלמידים מגיעים לבית הספר ממגוון סיבות, ואינם בהכרח נוער נושר. למשל, ילדים שגדלו בפנימייה, מופנים לשם אוטומטית. זאת משום שבית הספר מתמחה בהוראה לכמות קטנה של תלמידים, ומעניק שעות פרטניות רבות והרבה תשומת לב לצרכים הרגשיים של התלמידים והתלמידות. הסדנאות המקצועיות הן רק חלק קטן מהסיפור. הן ״תופסות״ כשש שעות בלבד מהמערכת השבועית ומתקיימות בעיקר בסוף היום, או כיום מרוכז. למרות השעות המועטות יחסית המוקדשות להן, התועלת מהשעות המקצועיות עצומה - התלמידים מרגישים שהם מתקדמים לעבר מקצוע אמיתי, והדבר מעצים מאוד את הביטחון שלהם ביכולתם להצליח בעולם המבוגרים. תלמידים גם העידו כי הסדנאות מגייסות אותם ללמידה לקראת הבגרות. הם אמרו כי הסדנאות הן מקום בו אפשר להיות יצירתי, להצטיין בזכות ייחודך, וללמוד דרך הידיים. בדומה מאוד למה שאנחנו מנסים להשיג בעזרת למידת פרוייקטים בבית הספר הרגילים.

אם מעניינים אתכם נתונים מספריים: בשנה שעברה היו בבית הספר 24% זכאים לבגרות מלאה ועוד רבים שניגשו לבגרות חלקית. אחוזי גיוס עמדו על 100% בקרב הבנות ו-90% בקרב הבנים. אין לי את נתוני האקלים הבית ספרי, אך מהתרשמותי משיחות עם התלמידים, טוב להם.

בתי ספר מקצועיים ״סובלים״ מסטיגמה של הסללה - הגיע הזמן לנפץ את המיתוסים

 

גם בביקורי בבית הספר במקצועי של משרד העבודה התרשמתי מאוד. בית הספר צמוד למפעל. לפי המודל, התלמידים עובדים יום או יומיים בשבוע במפעל, בשכר, בליוויו של "מנטור" מעובדי המפעל, ומקבלים בסוף לימודיהם תעודה של משרד העבודה באחד משלושה מקצועות. המקצועות הנלמדים הנם מקצועות נדרשים בצבא, ובסיום השירות החברה מתחייבת להעסיק את הבוגרים, אם יבחרו בכך, בשכר התחלתי גבוהה יחסית, בארץ או בחו"ל. בשאר הזמן, התלמידים לומדים לתעודת גמר של משרד העבודה או לתעודת בגרות. בשאר הימים משובצים במערכת השעות מעגלי שיח, כישורי חיים, מיומנויות למידה ומיומנויות הכרחיות במציאות המשתנה במאה ה-21. לדוגמה: מודל ראיון עבודה, דימוי עצמי ומקצועי ועוד. כלומר, ברור שבית הספר רואה לנגד עיניו בוגר עצמאי כלכלית ומיומן, אך במקביל דואג הצוות גם לתת מקום לצרכים ההתפתחותיים של התלמידים - מה שמוזנח פעמים רבות, בשל גודל הכיתות, בבתי ספר קונבנציונאליים. בדומה לבית הספר הטכנולוגי, האווירה כאן בין התלמידים לצוות היא קרובה ונגישה מאוד, ובמקביל ישנה הקפדה יתרה על נוכחות בבית הספר ובשיעורים. גם כאן העידו התלמידים שהם שמחים מאוד על המעבר לבית הספר, ומרגישים שהוא מקדם אותם.

 

מה עם הסטיגמות?

תשובתי לשתי הסטיגמות שהצגתי בהתחלה - דעתי האישית היא שבתי הספר המקצועיים עושים את ההפך מהסללה - הם מאפשרים לתלמידים שלא מצאו את עצמם במערכת החינוך הקונבנציונאלית ללמוד ולחוות הצלחה בלמידה. לעיתים זה מגיע עם תעודת בגרות, ולעיתים עם תעודת גמר ותעודת מקצוע. אז מה? מי שירצה להשלים בגרויות, ישלים, כמו רבים מהתלמידים והתלמידות בתי הספר העיוניים.

לגבי הנוער בבתי הספר המקצועיים - נכון, כרגע הוא ברובו נוער נושר, אבל מה זה בעצם אומר? זה אומר שאלה תלמידים שלא הסתדרו בבית ספר קונבנציונאלי מאלף ואחת סיבות, שאינן מבדילות אותם בהכרח מהנוער שכן מסתדר שם. במפגש עם התלמידים, מהר מאוד נוכחים לדעת שהם מגוונים ושונים זה מזה בדיוק כמו בבתי הספר העיוניים, ומגבלתם העיקרית היא תחושת הכישלון שחוו במערכת החינוך לפני שהגיעו לחינוך המקצועי. עם זאת ובאופן מפתיע, התלמידים איתם דיברתי לא העידו על כך שהם מרגישים שהם לומדים בבית הספר כברירת מחדל, משום שלא הצליחו בבית הספר הקודם - הם חשים שבית הספר מתאים להם, ונותן להם את כל מה שהם צריכים. הם לא הרגישו נפסדים, אלה שעלה בידם "לנצח" את המערכת, ולהגיע למקום טוב יותר.

יחס אישי, מיומנויות חיים והעצמה הן שלושת המרכיבים המרכזיים בבתי ספר מקצועיים 

 

נוכחתי אמנם כי ההסללה ורמה חברתית נמוכה לא מתקיימות, אבל למרות זאת, הסטיגמות ממשיכות להתקיים, ועל כך איש לא יחלוק. אנחנו כחברה נמשיך ונניח מיני הנחות שגויות לגבי מי שלמד בחינוך מקצועי, וזאת בעיה. בעיה שתקשה על כולנו כנראה להעלות את ההצעה בפני תלמידים והורים. מתי זה ישתנה? רק כאשר נהפוך את בתי הספר הטכנולוגיים והמקצועיים לאופציה אמיתית בבחירת תיכון, בה יוכל לבחור כל תלמיד בסיום כיתה ט'.    

-- 

אלה מסקנותיי האישיות, וכולי תקווה שיהיה לי האומץ לפעול על-פיהן בעתיד. אני מזמינה גם אתכם לבקר בבתי ספר מקצועיים בסביבתכם, להתרשם ולשקול את האפשרות להמליץ על חינוך מקצועי לתלמידים שלדעתכם ירוויחו מיחס אישי, למידה פעילה, הכשרה מקצועית מעצימה והקנייה של מיומנויות חיים. את רשימת בתי הספר המקצועיים תוכלו למצוא באתר האינטרנט המצויין "מסגרות".

הדפסת סיפור זה
alias

מורה למדעים בחינוך העל-יסודי. מנסה להתעלם מהמוסכמות, ולפעול בהגיון.