5 דרכים לשלב תלמידים מסוייגים בשיעור

1364
5 דרכים לשלב תלמידים מסוייגים בשיעור
מאת דני סורנסן, אתר אדיוטופיה

לכל מורה יש תלמיד כזה. תלמיד שמבלה את כל השיעור עם הראש מורכן. תלמיד שאף פעם לא מגיש שום דבר. תלמיד שמנסה לדבר או לסמס כל זמן השיעור.

אתם יכולים להיות מומחים בניהול כיתה, ועדיין להתקשות לשלב את כל התלמידים שלכם בשיעור. כשאני דואגת איך אצליח לשלב את כל התלמידים בשיעור, בן הזוג שלי תמיד אומר לי, "יקירתי, את לא יכולה להגיע לכל תלמיד ותלמיד." ואני תמיד עונה לו, "אני יודעת. אבל אני חייבת לנסות."

לעיתים קרובות אני נזכרת במשל מודרני: ילד קטן הולך לאורך החוף, ומשליך בחזרה למים כוכב ים שמצא. ללא עזרתו, כוכב הים עלול היה למות. איש אחד עוצר ושואל אותו מדוע הוא מבזבז את זמנו. יש כל כך הרבה כוכבי ים בעולם, והפעולה של הילד הקטן לא תעלה ולא תוריד דבר. אין סיכוי שהוא ישנה משהו. הילד הקטן והנבון מרים מיד כוכב ים נוסף, משליך אותו למים ועונה בנימוס, "שיניתי משהו לכוכב הים הזה!"

גם אם אינני יכולה להגיע לכל אחד ואחת מתלמידיי ותלמידותיי, אני תמיד יכולה לנסות. וכשאני מצליחה להגיע למישהו, זה משנה עבורו. אז איך אנחנו יכולים לנסות? באילו אסטרטגיות נוכל אנחנו, כמורים, להשתמש כדי לנסות ולשלב את התלמידים המכונסים בכיתה? מניסיוני כמורה, הכנתי רשימה של חמש אסטרטגיות שעבדו בכיתה שלי. אני מקווה שהן יעזרו גם לכם/ן!

איך משלבים תלמידים מסוייגים בכיתה?

5 דרכים לשילוב תלמידים מסוייגים בכיתה

1. מצאו דברים שמעניינים אותם
באחת הכיתות שלי הייתה קבוצה של חברים שלא התעניינו בלימודי אנגלית. הם היו מעדיפים לברוח בזמן השיעור לפארק הסקייטבורד הקרוב. אבל במקום זאת, הם זכו להשתתף בשיעור האנגלית המהמם שלי! אף על פי שהם לא היו התלמידים הכי טובים בהתחלה, התייחסתי אליהם כפי שהתייחסתי לכל השאר. רציתי ללמוד להכיר אותם, לגלות מה הם אוהבים לעשות. לא היה קשה כל כך לגלות שהם אוהבים לגלוש בסקייטבורד, אז התחלתי לשאול אותם על גלישה. כשהגיע הזמן לעבודה בקבוצה הייתי בודקת איך הם מסתדרים, ואז הייתי שואלת אותם לגבי הסקייטבורד שלהם, מה דעתם על נושאים ואירועים הקשורים לסקייטבורד וכן הלאה. 

בתחילת כל שיעור הייתי מכינה מעין "וו משיכה" שעזר לי לגרום לתלמידים בכיתה להתעניין בתוכן השיעור. זה יכול להיות סיפור, סרטון ביוטיוב, משחק ודברים נוספים. יום אחד החלטתי שוו המשיכה שלי יהיה משחק וידיאו של גלישה בסקייטבורד. דיברנו על הירידה במדרון ועל התנופה שתופסים ברגע שבוחרים במסלול מסוים. במצב כזה קשה להפסיק בלי להתרסק או להישרף, אבל תמיד יש גם שיפוע עולה ותמיד אפשר להחליף מסלול. קשרתי את השיחה בנושא לספר שבדיוק התחלנו לקרוא. התלמידים התחילו לראות אותי כמורה שלא רק מתעניינת בלמידה שלהם, אלא גם בבני האדם שהם. כיוון שהם ידעו שבאמת אכפת לי מהם, הם היו מוכנים יותר לשתף פעולה ולהשתתף בשיעור מאשר לפני כן. 

 

2. העבירו אותם ללב הכיתה
לב הכיתה נמצא בדרך כלל במרכזה. התלמידים המעורבים ביותר בנעשה בשיעור, שמתייחסים בידידותיות אחד כלפי השני, נוטים להתרכז במרכז החדר. אם תלמידי מרכז החדר מעורבים בלמידה, האנרגיה זורמת גם לקצות הכיתה. אתם מכירים את התלמידים שיושבים בשורה האחורית, או נשענים על הקיר או החלונות שמאחורי השולחן. הסטריאוטיפ הנפוץ הוא שהם רק נמצאים שם בתקווה לגרד ציון עובר, ובעצם ישנים כשראשם שעון על הקיר. אבל זה לא תמיד המצב. אולי הם יושבים מאחור כי אין להם חברים בכיתה, או כיוון שהם ביישנים מאוד ולא רוצים שיקראו בשמם? אלו הם התלמידים שלעיתים מסיטים את המבט כשאתם שואלים שאלה – לעיתים קרובות התנהלות זו נובעת מביישנות.

אחת התלמידות שלי הייתה נערה יפה מאוד וחברותית למראה. היא הייתה מגיעה לכיתה מדי יום, מגישה את העבודה שהכינה ואז מאזינה למוזיקה שלה (אני מאפשרת לתלמידים שלי להשתמש במכשירי אלקטרוניקה בזמנם הפנוי, או אם סיימו לגמרי את עבודתם לאותו יום). היא ישבה ליד קבוצת ילדים שבבירור לא היו חברים שלה. יום אחד החלטתי להכין טבלת ישיבה לצורך עבודה בקבוצה, ושמתי אותה בקבוצה עם עוד כמה בנות מהכיתה. לאט לאט היא התחילה לשבת קרוב יותר, ואז קרוב יותר, ובשלב מסוים התחילה לדבר איתן. ברגע שהיא התחילה לדבר איתן, היא הרגישה נוח יותר לדבר גם בכיתה. מיקמנו אותה בלב ובנשמה של הכיתה, ומהר מאוד היא החלה לבטא את את הלב והנשמה שלה עצמה.

העבירו את התלמידים המסוייגים למרכז הכיתה ואט אט תגלו שינוי

3. בקשו מהם לעזור לכם במשהו (לא משנה במה – כל דבר יכול לשנות את התמונה!)
רוב הזמן, תלמיד מסוגר יעשה רק את המינימום האפשרי. תלמידים כאלה מגיעים לכיתה, מקשיבים, עושים את עבודתם בשקט (ולפעמים לא כל כך בשקט!), ואז מחליקים החוצה בלי מילה (אחרי שהפעמון מצלצל בדרך כלל, כמובן). בין אם הם ביישנים, לא מתעניינים בשיעור או קשקשנים שנראים כאילו אף פעם לא שמעו את המילה "כבוד" – פשוט לא נראה שאכפת להם. אתם לא מצליחים לגרום להם להשתלב בדיונים בכיתה, ופשוט לא יודעים מה עוד אפשר לעשות.

אם כך, למה שלא תנסו לשלב אותם במהלך השיעור עצמו?

כך למשל, כשקראתי בכיתה את המחזה "ציד המכשפות" של ארתור מילר, החלטתי לשחק משחק שיהווה את "וו המשיכה" באותו יום. ביקשתי משניים מהתלמידים המסוייגים שלי לבוא איתי למסדרון ואמרתי להם, "תקשיבו, אתם יכולים אולי לעזור לי להעביר את השיעור היום? זה יהיה ממש כיף." שמתי לב שהם התעוררו מיד כי בחרתי בהם אישית לעזור לי. זה גרם להם להרגיש חשובים. זה גרם להם להרגיש שבוטחים בהם, ואפשר להם ליהנות.

 

4. קחו אותם הצידה והציעו להם הזדמנות נוספת
בדרך כלל התלמידים בכיתות שלי נהנים מחיים קלים. אם הם מגיעים ומתרכזים במטלה כל זמן השיעור, לרוב הם אינם מקבלים שיעורי בית. עם זאת, מילת המפתח היא "מתרכזים". אם הם לא שמים לב בזמן הדיון בכיתה, הם עלולים לפספס מידע חשוב. המבחנים והבחנים שלי מהווים עד 30% מהציון, ולכן הם חשובים מאוד. אם מישהו מקבל ציון נמוך במבחן, ואותו מישהו הוא גם כך תלמיד מסוייג, הוא עלול לרצות לוותר לגמרי. לפעמים, כל מה שהתלמידים המסויגים צריכים הוא מעט עידוד.

כך למשל, בבוחן על המערכה הראשונה של המלט, השאלות היו קלות יחסית, ולכן הנחתי שכל התלמידים יצליחו. תלמיד אחד קיבל ציון של 26%, שהוריד את הציון הכללי שלו מ"טוב" ל"נכשל". ידעתי שהוא תלמיד מסוייג, ולכן לקחתי אותו הצידה אחרי השיעור והצעתי לו לעבור שוב את המבחן. אמרתי לו, "יוני (השם האמיתי שמור אצלי), אני יודעת שאתה תלמיד טוב. אני קולטת את זה ממך. לא קיבלת את הציון הכי טוב בבוחן, אז אם אתה רוצה, תוכל לעבור על החומר בסוף השבוע ואז לחזור ולעשות אותו שוב. אני בטוחה שילך לך מעולה בפעם הבאה." יוני התעודד מיד והבטיח שילמד בסוף השבוע. מאז הוא התחיל להשתתף יותר בכיתה, וציוני העבודות שלו השתפרו מאוד.

 

5. שלחו מכתב חיובי להורים שלהם
השיטה האחרונה היא אסטרטגיה שאני תומכת בה מאוד. בתור הורים, אתם יודעים שכל אימייל או שיחת טלפון מהמורה פירושם חדשות רעות. אתם תוהים מה הילד שלכם עשה עכשיו שגרם למורה ליצור קשר. דמיינו עד כמה מופתעים תהיו אם המורה תיצור איתכם קשר כדי לספר משהו חיובי. פעם בשבוע לפחות אני מנסה לשלוח אימייל חיובי להורים שונים ולספר להם על ילדיהם. למשל, שאחד התלמידים, שבדרך כלל עושה המון בעיות, התנהג ממש יפה בכיתה כל היום. תוכלו לשלוח מכתב קצר להורים ולספר להם כמה נהדר ילדם התנהג, וכמה נהניתם שהוא השתתף בשיעור. ואז, נחשו מה יקרה? המכתב ייתלה על המקרר, והתלמיד יוכל להתגאות בו. אני מבטיחה לכם שהתלמידים האלה ישתדלו עוד יותר בכיתה, ואתם תראו את השינוי.

במקרה זה, הסיפור האישי שלי יקר מאוד לליבי. יום אחד שמתי לב שאחד התלמידים הצטיין מעל ומעבר בסיכום שכתב למאמר שבדיוק קראנו. הוא עשה עבודה יסודית מאוד, ואפילו ציטט את המאמר לפי כללי ציטוט ביבליוגרפי אקדמיים בסוף הסיכום. החלטתי לכתוב מכתב להוריו ולספר על העבודה המרשימה שעשה, ואיזו תוספת חיובית היווה לכיתה שלי. ביום למחרת שלחה לי אימו מכתב והודתה לי על המכתב ששלחתי. היא כתבה, "נעים לראות מורה שמקדישה זמן כדי לשלוח משהו כזה. אלכס (השם האמיתי שמור אצלי) התקשה בבית הספר כי הוא תלמיד חדש, ושמחנו מאוד לקבל הערה חיובית. הוא עבד קשה כל כך. תודה רבה!" אלכס היה תלמיד שקט ומסוייג, אך לא במובן השלילי של המילה. הוא פשוט לא ידע איך להתאים ולהשתלב בכיתה.

 

בסופו של דבר, יש המון אסטרטגיות שמורים יכולים להשתמש בהן כדי לנסות ולשלב תלמידים מסוייגים בכיתה. אלה האסטרטגיות שעבדו היטב בכיתה שלי, ואני מקווה שיעזרו גם לכם.

ונכון - כאנשי חינוך אנו מנסים להגיע לכל תלמיד, אבל סביר להניח שלא נצליח להגיע לכל אחד ואחת. עם זאת, אנחנו ממשיכים לנסות, ובדיוק כמו הילד הקטן וכוכב הים - גם אם נגיע לתלמיד אחד בלבד – זה בטוח יעשה הבדל אדיר בשבילו.

--

הכתבה התפרסמה לראשונה באתר אדיוטופיה ואנו מודים לצוות אדיוטופיה ולמחברת דני סורנסן על האפשרות לפרסם את הדברים לקהל המורות והמורים בישראל.
הדפסת סיפור זה
הגיע זמן חינוך

רוצים לקבל את הניוזלטר שלנו למייל שלכם?

בכל שבוע תוכלו לקבל את הניוזלטר החינוכי המוביל בישראל,
אליכם למייל ללא מאמץ.

פשוט מלאו את הטופס:
http://bit.ly/EduNowSignUp