התלמידים התקילו אתכם, השיעור לא זורם כמו שציפיתם? כך תאלתרו בקלות בכיתה

"די, אין מצב", "לא אני". המורות ישבו באי נוחות בכיסאותיהם וממש יכולתי לשמוע את המחשבות שלהן. "בחיים לא", "נו, שייגמר כבר", אבל צביה, השחקנית שעמדה מולן על הבמה והזמינה אותן להשתתף, לא התייאשה וחיכתה לסנונית הראשונה. בעולם הפלייבק אנחנו כבר יודעים שתמיד תצוץ בסוף מישהי שהמתח ישבור אותה, שתהיה מוכנה להתנדב, רק כדי לשבור את השקט הזה באולם.

מעשה במורה שהרימה את האצבע והתנדבה
אנחנו בכנס הראשון למנחי מורים מובילים של מהלך השקפה, "מעשה מרכבה" – מרחב להשראה ולמידה במכון מופ"ת. מטרת הכנס היא לתת למורים כלים ייחודיים לעבודה שלהם – דווקא מתחומי אומנויות שונים. הגיעו לשם אמנים מתחומים שונים: קבוצת תיאטרון, רביעיית כלי מיתר, קבוצת מחול, מדריכי אקרובלנס ואנחנו – שחקני פלייבק. הגענו לשם כדי להעביר חזרה פתוחה של קבוצת הפלייבק שלנו – מול המורות והמורים.

בהתחלה הם היו רציניים ופדגוגיים וחזרו שוב ושוב על חששם העיקרי מהכלים שאנחנו נותנים להם: "בשביל לעשות את זה צריך כישרון אלתור. לא כל אחד יכול", אבל צביה, השחקנית שעמדה מולם על הבמה, לא התייאשה. היא חיכתה בסבלנות שהמורים והמורות שיושבים מולה ישתחררו, יפסיקו לנוע בכיסאם בחוסר נוחות, בניסיון להימנע מקשר עין איתה, ישתפו פעולה ויצטרפו לחוויה המיוחדת הזו. אני ישבתי מאחור והרגשתי את המתח. גיליתי שאני על קצה הכיסא.

ואז מישהי הרימה אצבע. אפשר היה לשמוע את אנחת הרווחה מכל החדר. היא קיבלה משימה מצביה והצליחה לעמוד בה וגם להצחיק את שאר המורים והמורות. אחריה, כמו טפטוף של תעוזה, עלו אחת אחרי השנייה רוב הצופות. היו להן רעיונות פרועים, נועזים ומטורפים. אני ישבתי מאחור וראיתי את המורות הרציניות והפדגוגיות הופכות לדיוות. כל אחת בצבע המיוחד לה. הן לא ידעו מה יקרה בעוד שניה והן זרחו. אני שוב גיליתי שאני על קצה הכיסא - כמעט נופלת מצחוק.

ב-15 השנים האחרונות התחביב שלי הוא פלייבק – תיאטרון אימפרוביזציה המשתף את הקהל בהופעה. בכל שבועיים אני צוללת לשלוש שעות בהן אני מתנתקת מהעולם ומחדדת את החושים, כדי לצאת למסע של חקירה ויצירה.

הגענו כדי ללמד את המורים להשתמש באלתור, אבל במהלך ההופעה הבנתי שהכלים הללו מוכרים להם מאוד. מורים הרי מאלתרים כל הזמן. כמונו השחקנים, גם המורים, בכל פעם שהם נכנסים לכיתה, הם שחקנים של תיאטרון פלייבק. גם המורות, בדיוק כמונו, נאלצות בכל שעה מחדש לאלתר ולהתאים עצמן לקהל, במקרה שלהן התלמידים, ורק בדרך הזו הן מגיעות לנפש, לתודעה ולהבנה של התלמידים.

כלי האלתור המוכרים בפלייבק מוכרים לעיתים קרובות למורים. צילום: דורון כורש, מתוך כנס "מעשה מרכבה"- מרחב להשראה ולמידה במכון מופ"ת

עבורי זו הייתה חוויה מכוננת. הבנתי שקיים קשר מפתיע בין תיאטרון פלייבק להוראה בכיתה ולכן החלטתי להעביר כאן כמה מהכלים הנפלאים של הפלייבק למורים ולמורות – כך שיוכלו לנסות אותם, ברגעים בהם הם נאלצים לאלתר בכיתתם:

 6 כלי אלתור שכל מורה יכול/ה להשתמש בהם

1. שיתוף: הקשבה – תמיכה – יוזמה
בהופעה, על השחקן להיות שותף תומך, מקשיב ויוזם. רק כאשר מגיעים לאיזון בין ההקשבה, התמיכה והיוזמה, יכולה עבודת האנסמבל להתקיים וכל השחקנים יכולים ליצור ביחד משהו משמעותי, הנוגע בקהל. כך גם בהוראה, עבודת הצוות של המורים והתלמידים כאחד, היא מנוע להתקדמות.

רעיון ליישום בכיתה: מעגל שווארמה
תרגיל מאוד שימושי ונחמד שניתן ללמד בעזרתו כמעט כל דבר בעולם. תלמיד אחד עומד מול הכיתה ותלמיד שני עומד עם הגב אליו, מאחוריו. בוחרים דילמה מסוימת שבה לכל אחד מהתלמידים דעה מנוגדת מהשני. בהתחלה – התלמיד הראשון אומר את דעתו (למשל, "ממש חשוב לבחור בבחירות לרשויות המקומיות, כדי לקדם נושאים חשובים") ואז הם מסתובבים והתלמיד השני אומר את הדעה המנוגדת ("כן, נושאים חשובים – כמו לנצל את יום החופש הזה כדי ללכת לים"). ואז הם שוב מסתובבים, והראשון ממשיך את מה שחברו אמר ומתנגד לו – וכך הלאה הם מסתובבים ומסתובבים. בלי לשמוע את המילים של חברו – המתנגד לא יוכל להמשיך. בלי הקשבה זה פשוט לא יקרה.

2. עבודת צוות: פשוט כי זו הדרך הכי טובה להתקדם
בפלייבק יש דגש חזק על עיקרון האנסמבל. אין כוכבים. כולם כאחד יוצרים את העבודה. השחקנים חייבים לסמוך אחד על השני ולהכיר את היכולות והמגבלות של כל אחד, על מנת ליצור אלתור משותף. בכיתה, בדרך זו, תלמידים זוכים להפנמת ערכים שבדרך כלל הם משיגים רק בקבוצות ספורט (כדורגל, כדורסל), בהן ברור שערך הקבוצה גדול מערך הפרט. כיתה תומכת היא כיתה מקדמת.

רעיון ליישום בכיתה: סיפור בהמשכים
תנו לתלמידים ליצור סיפור משותף בהמשכים. על כל תלמיד לספר משפט מהסיפור, מה שיוצר שיתוף פעולה ומאפשר לכל אחד מהתלמידים להוסיף את הנופך האישי שלו, ולהבטיח את מקומו בסיפור. הסיפור יהיה מושלם רק כאשר כל התלמידים ייקחו בו חלק. השמירה על קוהרנטיות הסיפור מחייבת הקשבה בין התלמידים.

עבודת צוות בכיתה היא דרך מעולה לקדם את התלמידים שלך

3. הדרך ליצירתיות: אין תשובות לא נכונות
בעולם הפלייבק – כל הצעה תיאטרלית של שחקן אשר עולה על הבמה תוך כדי אלתור – מתקבלת. אין הצעות "לא טובות". המשמעות היא פתיחת דלת למימד חדש, כדי שהדרמה תמשיך להתקיים והסצנה לא "תיתקע".

רעיון ליישום בכיתה: רק תגידו "כן"
חשוב מאוד שהתלמידים ירגישו תמיד בכיתה שהם לא רק כלי קיבול שסופג את הידע והרעיונות של המורים, אלא הם ורעיונותיהם שותפים מלאים ליצירת עולמות הידע של הכיתה. חשוב להיות קשובים לתלמידים וליוזמות שהם מציעים, להגיד "כן" לרעיונות שלהם ולעזור להם לרקום עור וגידים בעולם המציאות. הגישה הזו ליוזמות של התלמיד תעצים אותו, תעזור לו להרגיש משמעותי בפני עצמו ובפני האחרים ותעלה את תחושת הערך העצמי שלו.

4. כוחו של העידוד הקבוצתי
כשמישהו בתיאטרון פלייבק לא מצליח, העידוד הקבוצתי מאפשר המשך עבודה. כך גם בכיתה. הכיתה מקבלת כלי חדש, שעיקר משמעותו יצירת תמיכה בין המשתתפים, במקרה הזה - התלמידים. התלמידים יוצאים מההתניה של תחרות ומבינים באופן עמוק שרק ביחד, תוך כדי שיתוף פעולה ביניהם, הם יצליחו.

רעיון ליישום בכיתה: קולות פנימיים
תלמיד אחד עומד מול הכיתה ותלמיד אחר מתחבא מאחוריו (או מאחורי השולחן של המורה למשל). התלמיד הראשון מדבר בשם דמות שעליה למדנו הרגע. למשל, אברהם אבינו: "אני עוזב את חרן ועולה לארץ ישראל כי אני צדיק גדול ואני רוצה לחיות בארץ הקודש". התלמיד השני קופץ וממציא את הקול הפנימי האפשרי שלו: "האמת היא שתמיד רציתי לצאת לטיול הגדול. אני חנוק כאן. חייב חופש". אנחנו נותנים עומק רגשי לדמויות שהן בדרך כלל מאוד פלקטיות. לאחר מכן הראשון קופץ בחזרה: "נראה לך? אלוהים אמר לי לעלות לארץ", והשני ממשיך... כך זה הופך למן מאבק כוחות על הקול הפנימי של אברהם. אפשר להמציא כל דבר שצץ. הכול נכון. הכול לגיטימי. אבל – חייבים להקשיב למה שאמר הקודם – אחרת זה לא יעבוד.

5. אלתור: המורים הם השחקנים הכי טובים
האלתור הוא בעצם כל מה שאנחנו עושים בחיים - הדרך מהבית לעבודה, האנשים שאנחנו פוגשים במשך היום. מצב הרוח שלנו מביא אותנו לאלתר. בהוראה אתם מאלתרים כל הזמן. האפשרות לחזרות קטנה וההכרח ליצור מול קהל התלמידים הוא תובעני ומיידי. מורה שעומדת מול תלמיד, חייבת ליצור ולהגיב כל הזמן.

רעיון ליישום בכיתה: הרגע המשמעותי שלי
כמו שחקן על במה, מורה שמצליח לומר "כן" לסיטואציה של חקירה ולא לפחד מסטייה מגבולות השיעור המקובלים, יניע את הלמידה. לעתים התנועה מפתיעה ומובילה למקום לא צפוי, כמו באילתור. הזמינו את התלמידים לשתף את חבריהם לכיתה ברגע משמעותי שהיה להם בשיעור. כך תעודדו את המודעות להתבוננות הטבעית של התלמיד.

6. חקירה: החיפוש חשוב ממה שמוצאים
כאשר עובדים באלתור, לא ידוע מה יהיה התוצר. לחיפוש יש משמעות גדולה. מחקרים מוכיחים שכאשר תלמידים נכנסים לתוך המעגל של חקר וחיפוש תשובות באופן יצירתי, תוצאותיהם עולות על כל המקובל. למידה בדרך החקר, כמו פלייבק, מקנה לתלמידים מיומנויות חקירה, מעודדת הקשבה הדדית בין המורה לתלמיד, היוצאים ביחד למסע של חקר משותף, בו המורה אינו מקור הידע והסמכות הבלעדי, אלא שותף תומך ומקשיב לכל תלמיד חוקר ויוזם.

רעיון ליישום בכיתה: המשיבון
המורה אומר: "הגעתם לתיבה הקולית של...", נגיד צ'רצ'יל, יצחק רבין, היטלר, ביבי נתניהו, עומר אדם וכו'. התלמידים צריכים להשאיר הודעה במשיבון. הם מחליטים בתור מי – למשל, השכנה של רבין, אשתו, המורה שלו מהיסודי. אפשר גם להיות יצירתיים עם נקודות המבט השונות ולהאניש חפצים – למשל, הכובע של היטלר משאיר לו הודעה. עם כל דמות כזו אתה מקבל רבדים אחרים וכך מעמיקים בחקירה.