נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
בימי כסטודנט אני זוכר איך בתחילת קורס, מרצים היו שואלים כמה מאתנו למדו את התוכן בעבר ולאחר שגילו שמרביתנו לא למד את הנושאים קודם לכן היו אומרים "איזה יופי. לא נצטרך לתקן שום טעות שלימדו אתכם". האמירה הזו נשמעה לי צינית ולא בטוח שהייתה צריכה להיאמר, מעבר לכך שהיא נתנה לי הרגשה שהמרצים לא ממש מעריכים מורים, גם לא הייתי משוכנע שאמירה זו נכונה. האם באמת קל יותר ללמד תלמידים שלא נחשפו לנושאי הלימוד? האם התפישות שלנו או הדעות שלנו לנושאים מסוימים טרם לימוד נושא לא רלוונטיות?
באחד המפגשים למובילי קהילות מורי הפיזיקה, שמתקיימים במחלקה להוראה המדעים במכון וייצמן למדע, בהם השתתפתי הוצג הציטוט הבא על ידי ד"ר אסתר בגנו:
" אם הייתי צריך למצמצם את כל הפסיכולוגיה החינוכית לעקרון אחד בלבד, הייתי אומר כך: הגורם החשוב ביותר המשפיע על הלמידה הוא מה שהלומד כבר יודע. ברר זאת, ולמד אותו בהתאם ". דיוויד אוסובל (פסיכולוג חינוכי).
המשפט הזה שנחשף לנגד עיניי גרם לי להבין שזה הכלי המרכזי שלי כמורה כאשר אני מלמד את התלמידים שלי.
מחקרים רבים בהוראת המדעים בכלל ובהוראת הפיזיקה בפרט בדקו מהם הקשיים שיש לתלמידים בנושאי הלימוד השונים. מחקרים אלו גילו כי לתלמידים יש תפיסות נאיביות (נקראות גם תפישות שגויות או תפישות אלטרנטיביות) אשר מוגדרות כתפישה של התלמיד אשר מפיקה תבנית סיסטמתית של ידע ספונטני מוטעה הנובע מניסיונם אך אשר לא מתאים לידע המדעי המקובל. תפישות אלו משותפות לקבוצות גדולות של תלמידים, בגילאים שונים ובתרבויות שונות. הן רווחות גם בקרב תלמידים שלא למדו וגם אצל אלו שכן למדו מדעים. הן קוהרנטיות, הגיוניות, יציבות, עקשניות וקשות לשינוי. לאחר כל התיאור הלא מעודד הזה, אפשר להתנחם בכך שלכל נושא יש אומנם רשימה של תפישות נאיביות כאלו אבל רשימה זו היא רשימה סופית ויש כלים להתמודד עם קשיים אלו.
כך שהתלמידים שלי שמגיעים לכיתה, בין אם למדו פיזיקה או לא למדו פיזיקה מעולם, מגיעים עם איזשהו ידע. ידע שאיני יכול לבקש מהם למחוק או לשכוח. אני חייב לבצע מהלך בהוראה כדי שהידע שלהם בנושא שאני אלמד יהיה נכון ולא שגוי.
מה חשוב כאשר אנו נכנסים לכיתה?
ראשית, חשוב להיות מודעים לכך שתלמידים שנכנסים לכיתה הם בעלי תפישה כלשהי, נכונה או לא. עצם הידיעה שהתלמידים לא מגיעים לוח חלק ולא יכולים לבצע "מחק" על כל מה שחשבו עד עתה הוא שלב חשוב לעצמו.
שנית, על מנת לגרום לתלמידים לחשוף את הידע שלהם יש לבצע פעילות בעזרתה ניתן לחשוף את הידע והתפישה שלהם. בעזרת חשיפה זו אני יכול לדעת עבור כל אחד מהתלמידים בכיתה מה תפישתו ומה הידע שלו באותו נושא. בעזרת חשיפה זו אני אוכל להחליט באיזה כלי הוראה אשתמש בכיתה.
4 כלים שיעזרו לחשוף את הידע הקודם של התלמידים
ניתן להשתמש במספר כלים על מנת לחשוף את הידע של התלמידים והתפישות שלהם.
1. הצגת שאלה. השאלה יכולה להיות שאלת הבנה, הבעת עמדה או שאלת חישוב. על מנת להבין מה הידע של התלמידים חשוב לתת לתלמידים "זמן המתנה" (הרחבה על המונח במאמר "תנו להם זמן לחשוב"). בזמן זה התלמידים ירשמו את התשובות שלהם על גבי דף ייעודי, באופן יחידני וללא עזרה של חבריהם לכיתה. לאחר סיום הזמן מתקיים דיון בהובלת המורה בו התלמידים משמיעים את שרשמו.
2. שימוש בשאלות מאבחנות. שאלה מאבחנת היא שאלה שפותחה כחלק ממחקר העוסק בקשיי תלמידים בנושא ספציפי. לרוב במחקרים אלו נכתבים שאלונים בהם מספר של שאלות מאבחנות, אלו שאלונים שנבדקו עם מספר רב של תלמידים, והם תקפים ומהימנים. שאלונים אלו מורכבים משאלות רב ברירה, והמסיחים שלהם נמצאו במחקרים כתפישות נאיביות האופייניות לתלמידים. לכן, על פי הספרות המחקרית, שאלונים אלו מהווים כלי יעיל להערכת הידע של התלמידים.
אין צורך לתת לתלמידים שאלונים שלמים שלעיתים כוללים מעל 20 שאלות, אלא לבחור דווקא מספר מצומצם יותר או אף שאלה אחת. אפשר לדרוש מהתלמידים לא רק לבחור את התשובה הנכונה אלא גם להוסיף הסבר מילולי. רבים המקרים שהתלמידים בוחרים את התשובה הנכונה מהסיבות הלא נכונות וכמו כן ניתן להרוויח על הדרך את המיומנות של רישום הסבר מדעי, שהוא קושי בפני עצמו.
גם כאן אני נותן לתלמידים לענות לבד באופן יחידני ולאחר מכן מבצע דיון על התשובות שבחרו. מאחר ושאלה מאבחנת היא שאלת רב ברירה, קל מאוד לאסוף את התשובות מהתלמידים. גיליתי שהם מאוד אוהבים שאני רושם על הלוח את התשובות השונות שהתקבלו בדיון וכמה תלמידים ענו בכל אחת מהאפשרויות והם במתח לדעת האם צדקו או טעו בתשובה.
3. ביצוע הדגמה בעזרת אסטרטגייתPOE (ראשי תיבות Predict – Observe – Explain או בתרגום פשוט נבא – צפה – הסבר). זה הוא כלי שמתאים מאוד למקצועות מדעיים.
אני בוחר הדגמה שקשורה בתפישה נאיבית של תלמידים כשהתוצאה שתתקבל תפתיע מאוד את בעלי תפישה זו. יצירת ההפתעה מהווה במונח המקצועי "דיסוננס קוגניטיבי" ובכך מאלצת את התלמידים לבחון את הידע אתו הגיעו ועם מה שכעת ראו כתוצאה בהדגמה.
הפעילות מתחילה בתיאור המערכת ושאלת שאלה בדבר מה יקרה כתוצאה מפעולה שנבצע. התלמידים מתבקשים באופן יחידני לנבא מה לדעתם יקרה (או לבחור מאפשרויות שלפניהם) ולהסביר מדוע. לרוב, לאחר שלב זה, מתקיים דיון כיתתי בדבר התשובות שלהם, עוד טרם ביצוע ההדגמה.
לאחר סיכום התשובות מבצעים את ההדגמה ומגלים מה התשובה הנכונה. אם בחרנו תופעה בעלת תפישות נאיביות שכיחות נשמע מהתלמידים "ואהוו" או "איך זה ייתכן?".
לאחר קבלת התשובה הנכונה מבצעים דיון בכיתה בסופו המורה מסכם את התשובה הנכונה וההסבר לכך.
השלב האחרון בפעילות זו הוא לרוב שלב הרפלקציה האישית בו התלמידים נדרשים להתעמת עם הידע אתו התחילו את הפעילות ומה למדו בעקבות התוצאה שהתקבלה.
4. נכון או לא נכון. זוהי פעילות בה התלמידים מקבלים שאלה ותשובות של תלמידים (בין אם תשובות אמתיות שמהניסיון שלכם תלמידים עונים או תשובות שאתם המצאתם) ועליהם לזהות מה החלק הנכון והחלק הלא נכון של התשובה. שוב, חשוב לבצע את הפעילות בשלבים של עבודה יחידנית, דיון כיתתי ורפלקציה כפי שתואר בכלים הקודמים. בעזרת חיפוש הטעות וזיהוי שלה, אנו כמורים יכולים לראות מה הידע והתפישות של התלמידים בנושא הנשאל.
ארבעת השלבים המתוארים בכל אחד מהכלים – חשיפת הידע, הוספת רעיונות חדשים, בחינת הרעיונות ורפלקציה אישית של התלמידים על הלמידה הנם ארבעת המרכיבים שמעודדים ארגון ידע אצל התלמידים (Linn, M.C., Eylon, B.S.: Science education: Integrating views of learning and in- struction, 2006) ובכך תורמים להבנה טובה יותר והישגים גבוהים יותר.
חשוב לי לציין שאומנם הניסיון שלי הוא בהוראת הפיזיקה בה יש תפישות נאיביות רבות וידועות, אך הדבר אפשרי לביצוע בכל מקצוע. כל שעליכם לבצע הוא לבחור שאלה פורייה שבעזרתה ניתן לחשוף את הידע והתפישה של התלמיד. זו יכולה להיות שאלה במתמטיקה המשלבת טעות נפוצה של תלמידים, שאלה בדקדוק, בהיסטוריה או אזרחות בה התלמידים נדרשים לחשוף את דעתם או הידע שלהם באותו זמן.
אתגרים והתנגדויות
כל זה אמנם דורש תכנון מוקדם, אך גם ניתן לביצוע באופן ספונטני בעזרת הכלים ליישום שתיארתי במאמר.
מה שחשוב זה להבין שתלמידים מגיעים עם ידע קודם ולא ניתן למחוק אותו. עלינו להבין שתפקידנו הוא לא לבקש מהם לשכוח זאת – זה לא אפשרי. אלא עלינו לחשוף ידע זה ואת התפישות הנאיביות ובעזרת חשיפה לתכנן את ההוראה שלנו.
תודות והערכה
השאלות המאבחנות, הפעיליות והרעיונות שמובאים בכתבה זו הם פרי פיתוח רב שנים של צוות במחלקה להוראת המדעיים, תוך כדי התנסות בכיתות של מורים מובילים ומורי קהילות. האנשים האחראים על פיתוח זה הם (לפי סדר הא"ב): פרופ' בת שבע אלון, דר' אסתר בגנו, דר' חנה ברגר, דר' סמדר לוי ואסתי מגן.
