לגרום להם להתאהב מחדש

4693
לגרום להם להתאהב מחדש
אנחנו מודים לאתר אדיוטופיה על נדיבותם בכך שהם מאפשרים לנו לתרגם את הכתבה Helping Students to Develop an Appreciation for Math לעברית ולפרסמה במגזין

"אני שונא מתמטיקה. מעולם לא הייתי טוב בזה. וביננו, מתי אני אי פעם אצטרך את זה בחיים"
אני שומעת את המשפט הזה שוב ושוב, בשיחות שלי עם תלמידים הנכשלים בקבוצות הלימוד שלהם במתמטיקה. אני לא מורה למתמטיקה. אני יועצת בבית הספר, אבל אני מכירה יותר מדי טוב את הטענה הזו. מורי המתמטיקה בבית הספר ואני, עובדים יחד באופן קבוע כאשר תלמידים עומדים לרדת מתחת לציון עובר או לרדת הקבצה. המשפט שציטטתי הוא תמיד זה שפותח את השיחה שלי עם התלמידים.

האמת היא, שהם אינם שונאים מתמטיקה, הם שונאים את הקושי שבמאמץ והכישלון שבא אחריו. במבט אובייקטיבי מבחוץ, נדמה שהתלמידים דווקא אוהבים את כל הפונקציות של המתמטיקה. הם מתים על הטכנולוגיה שהמתמטיקה אפשרה להם בחיים, יש להם תכניות לצאת לעולם ולעשות דברים גדולים ורבים מהם כבר מיישמים את המתמטיקה כדי לפתור בעיות בחייהם האמתיים. רוב התלמידים שלי עובדים, נוהגים לבית הספר ומחשבים את העלות של האוניברסיטה או המכללה שילכו אליה.
ניסיתי להבין איך תלמידים יכולים להיות כל כך עקביים ונחושים בשנאה שלהם לכלי שיכול לסייע להם לנווט בכאוס של החיים.

מתמטיקה תמיד באה לי בקלות, לא רק המספרים, אבל גם ההבנה של הערך הגדול ביכולת להשתמש בנוסחה. השתמשתי בנוסחאות ובתאוריות שלמדתי בשיעורי אלגברה ויישמתי את אותם קונספטים בשיעורי לשון או הבעה. יכולתי לראות את הקשר בין שיעור ספרות ושיעור חשבון. כתיבת חיבור הייתה עבורי קלה כמו משוואת X+Z=Y: הקדמה + גוף + סיכום = משימה הושלמה. הגדילו את הערך של המשתנים וגם ערך הציון יעלה בהתאם.

אני מרגישה בנח  עם חוקים, שבכל פעם שמשתמשים בהם, מולידים תמיד את אותה תוצאה. למרות זאת, כשאני יושבת בשיחה הזו עם התלמיד, עולה לי בראש האמרה המפורסמת של אלברט איינשטין: "אי שפיות: זה לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות". אם אני מוצאת שהתוצאות מאכזבות, הגיע הזמן לשנות את המשתנים.

זהו אכן הזמן לכך. אנחנו חייבים לשנות את האופן שבו תלמידים חושבים על מתמטיקה. יותר מזה, אנחנו חייבם לשנות את האופן שבו הם חושבים על היחסים שלהם עם המתמטיקה. והכי חשוב, עלינו לשנות את האופן שבו הם חושבים על עצמם. הבעיות אמנם לא קטנות, אבל ייתכן שהפתרונות כן.

תלמידים חושבים על מתמטיקה כתחום אטום וסגור, שמתקיים רק במוחות של כיתת עילית של חנונים ושאינו נגיש או ישים לעולם האמתי. המציאות היא כמובן שהמתמטיקה יותר נגישה מאי פעם. כיום, יותר מתמיד, יש לתלמידים גישה לכלים שהסבים והסבתות שלהם יכלו רק לחלום עליהם. פונקציות מתמטיות מורכבות נערכות ומובהרות על ידי מכונות חישוב והאינטרנט מאפשר גישה לכל הנוסחאות הקיימות, הידועות לאדם, בלחיצת כפתור. כתוצאה מכך, אלגוריתמים מורכבים מנבאים עבורם תוצאות חיפוש והם מובלים מיעד ליעד על ידי קוד מתמטי שעושה טריאנגולציה למיקום שלהם ומשדר להם הוראות הגעה בזמן אמת דרך מערכת GPS במכוניות ובסלולרי שלהם. לרוב התלמידים יש כבר מתמטיקה בכיס הקטן, פשוטו כמשמעו.

מערכת היחסים שיש לתלמידים עם המתמטיקה היא משמעותית מאוד. במשך זמן רב היחסים הללו היו קשים ואלימים עבור תלמידים. אופנת "המבחנים בעלי תוצאות הרות גורל" (כגון מבחני סינון לתיכונים ולהקבצות, מבחני בגרות ופסיכומטרי) במערכת החינוך, הרסה כל הזדמנות עבור חשיבה מורכבת ברוב הדיסציפלינות. אבל האפקט שהיה להם על המתמטיקה הוא בין הגרועים ביותר. הכרחת התלמידים ללמוד במודל ה"יש רק דרך אחת להגיע לתוצאה הנכונה", דחתה והרחיקה תלמידים רבים. אפילו אלברט איינשטיין שהוזכר לעיל, התקשה תחת הדחיפה הקונפורמיסטית הזו וכתב: " זה ממש פלא ששיטות ההוראה המודרניות עדיין לא החניקו לחלוטין את חדוות החקירה..." כשהוא רומז על הניסיון הבוטה שלהן לעשות זאת.

המסרים שקיבלו תלמידנו ממדינויות חינוכיות כושלות, זה שגם אם מתמטיקה זה משהו שהם יכולים לשלוט בו, למה להם לעשות זאת? זה קשה ומעורר דחייה. במציאות, מערכת יחסים בריאה עם מתמטיקה, משפרת את יכולת החשיבה הביקורתית של התלמידים ואת מיומנויות פתרון הבעיות שלהם – מה שהופך את העולם ה"אמתי" להרבה יותר קל לניווט.

חוסר בטחון עצמי והטלת ספק עצמית הן דרך בטוחה לדיכוי. שנים של תחושת כישלון במתמטיקה סיפרו לתלמידים שהם לא טובים מספיק. ועכשיו הם מאמינים שלעולם לא יוכלו להיות. כולנו יודעים שזה לא נכון, אם הישגי העבר היו אינדיקציה – לא היה צורך במערכת החינוך. היינו מסיקים שאין דבר כזה למידה, סוגרים את ספרי הלימוד והולכים הביתה.
התלמידים לא חושבים ככה וכמובן שגם אנחנו המורים לא, לכן עלינו לעזור לתלמידים ליצור חזון של מי ברצונם להיות. כמו גם לסייע להם להבין בצניעות מי הם כרגע.

תלמידה אמרה לי לא מזמן, שבגלל שהבינה שטעות אחת קטנה תהרוס לה את כל התשובה, היא הגיעה למסקנה  שחסרה לה היכולת לשים לב לפרטים ולכן אין מצב שתוכל להיות טובה במתמטיקה. הזכרתי לה איך הצטיינה בשיעור עזרה ראשונה, תחום שבו לכל פרט יש משמעות של חיים ומוות. המשכנו לשוחח על הדרך שבה שלבי הABC- (אוויר, נשימה, זרימת דם) שבנתינת עזרה ראשונה, דומים לסדר הפעולות שצריך לבצע כדי לפתור תרגיל מתמטי.

השנה, לקחתי על עצמי משימה. אני הולכת להוציא את המתמטיקה מהכיתה אל המרחב הבית הספרי. אנחנו הולכים לחגוג מושגים מתמטיים. בתאריכים קבועים מראש במהלך השנה - אנו הולכים לתת לכל התלמידים מרחב בטוח בו יוכלו להנות מהמתמטיקה. יהיו תחנות לגו לאורך בית הספר, צירי זמן של המתמטיקה לאורך ההיסטוריה על רצפת המסדרונות, משחק רולטה יזמין אותם ללמוד על הסתברות, מוסיקה על גלים ניתנים למדידה תמלא את הכיתות. מורי מדעים ילמדו על גלים רדיואקטיביים, מורי הספרות וההבעה ילמדו שלא כל הסטטיסטיקות שוות בבניית טיעון. ומורי המתמטיקה? ילמדו תלמידים איך להתאהב מחדש.

אני לא יודעת אם כל הפעילויות הללו שמחוץ לתכנית הלימודים יאזנו את המשוואה לגמרי, אבל המתמטיקה לימדה אותי שאני חייבת לשנות את ה-X אם אני לא רוצה שהמסלול הנוכחי של התלמידים שלי יישאר קבוע.

 

הכתבה התפרסמה לראשונה באתר אדיוטופיה ואנו מודים לצוות אדיוטופיה ולמחברת על האישור לפרסם את הדברים לקהל המורות והמורים בישראל

 

הדפסת סיפור זה
הגיע זמן חינוך

רוצים לקבל את הניוזלטר שלנו למייל שלכם?

בכל שבוע תוכלו לקבל את הניוזלטר החינוכי המוביל בישראל,
אליכם למייל ללא מאמץ.

פשוט מלאו את הטופס:
http://bit.ly/EduNowSignUp