איך הפכו תלמידי כיתה ח' לסטודנטים מצטיינים באוניברסיטה

4731
איך הפכו תלמידי כיתה ח' לסטודנטים מצטיינים באוניברסיטה

בשנים האחרונות, בעקבות מהפיכת הטכנולוגיה והאינטרנט, החלו אוניברסיטאות מובילות מרחבי העולם להציע קורסים אקדמיים בחינם באינטרנט. להתפתחות זו משמעות עצומה, משום שכיום כל אדם עם חיבור לאינטרנט – ללא קשר למצבו הסוציו-אקונומי, לגילו, למקום מגוריו או לשנות הלימוד שבאמתחתו – יכול ללמוד קורס תכנות ב-MIT, קורס בספרות קוריאנית באונ' סיאול או קורס על ספרות האגדה באונ' העברית.

קורסים אלו מכונים Mooc - ראשי תיבות של Massive Open Online Course.

 

משרד החינוך זיהה במגמה הזו פוטנציאל עצום עבור תלמידי החינוך העל-יסודי. "ערי חינוך" הנפלאים פיתחו מודל מרשים לשילוב קורסי Mooc בכיתה, ומשרד החינוך מציע השתלמות מאירת-עיניים המבוססת על מודל זה.


אוניברסיטת תל אביב הגדילה לעשות והקימה את "TAU Online – המרכז לחדשנות בלמידה", ובזכות הדחיפה הגדולה של הנושא על ידי כל הגורמים שצויינו כאן, ניתן למנות שלוש סיבות לכך שקורסי ה-Mooc חשובים כל כך במערכת החינוך שלנו:

  1. כל אדם שיסיים קורס Mooc של אונ' תל אביב בהצלחה, יוכל להיבחן (בתשלום) באונ' ולקבל על כך 2 נ"ז מטעם אונ' תל אביב בקטגוריית קורסי הבחירה. נקודות הזכות האלו תקפות ל-10 שנים.

  2. אונ' תל אביב החלה להציע מסלול קבלה לחלק מהפקולטות המבוסס על קורסי Mooc. לפי מסלול זה, מעבר מוצלח של שלושה קורסי Mooc יכול בתנאים מסויימים להחליף את המבחן הפסיכומטרי. ככל הנראה, מדובר במגמה שתלך ותתרחב למוסדות להשכלה גבוהה נוספים ולפקולטות נוספות.

  3. חלק מהמפמ"רים במשרד החינוך כבר אישרו למידת Mooc בתור ה-30% לבגרות במסגרת הרפורמה ללמידה משמעותית.

 

אז מה יש לנו עד כה? קורס אקדמי בחינם שיכול להעניק 2 נ"ז, להחליף את הפסיכומטרי ולשמש כחלק מציון הבגרות? נפלא! איפה חותמים?

 

וכאן הדברים מתחילים להסתבך: איך בדיוק מעבירים קורס כזה בכיתה הבכלל-לא-רגועה שלי? איך אפשר להנגיש 14 שבועות של חומר ברמה אקדמית לתלמידי תיכון או חט"ב?

 

לאחר שקראתי רבות על הנושא, סיימתי את ההשתלמות הנפלאה של משרד החינוך וביליתי שעות מול האתר של "ערי חינוך", עדיין לא היה לי שום קצה חוט. בשלב מסויים פשוט החלטתי לקפוץ למים, וזו היתה אחת הקפיצות המדהימות ביותר שזכיתי לקפוץ.

 

הקפיצה למים

אני מלמד אשכול הומני בכיתה ח'. האשכול מורכב מהמקצועות היסטוריה, תנ"ך, מורשת ישראל וספרות. הצלחתי למצוא זמן פנוי באמצע השנה להתנסות המיוחדת הזו ובחרתי ללמד את הקורס “ההיסטוריה של מדינת ישראל” של פרופ’ אייל נווה מאונ’ תל אביב. לאחר שקיבלתי אישורים מהמנהלת ומהרכזת, סיפרתי לתלמידים שאנחנו עומדים ללמוד קורס אוניברסיטאי. סיפרתי להם על שלוש הנקודות המדהימות שצויינו לעיל, והברק בעיניים שלי התחיל לעבור לעיניים שלהם. לאחר מכן הודעתי להורים על התוכנית ללמוד קורס אקדמי והמשמעויות הנלוות, ובמילים אחרות – בניתי הרבה מאוד התרגשות ומתח.


הושבתי את התלמידים בזוגות הטרוגניים מבחינת ההצלחה בלימודים עד כה, ובניתי לכיתה מסלול לימודים ב-Moodle. במסלול זה, כל זוג מתבקש לצפות בסרטון מתוך הקורס או לקרוא את תמליל השיעור, ולאחר מכן לבצע מספר משימות ומבדקי הבנה. כל המשימות והמבדקים הינם ממוחשבים ומאפשרים משוב מיידי. ברגע שהתלמידים קיבלו ציון שמספק אותם, הם המשיכו לסרטון הבא, וגם לאחריו ביצעו מספר משימות ומבדקי הבנה. כך, כל זוג התקדם בקצב שלו, ואני הייתי פנוי על מנת לעזור ולכוון. במקביל, התעדכנתי באשר לקצב ההתקדמות של התלמידים ויכולתי לברר אילו נושאים דורשים חזרה או העמקה, ואילו נושאים היו מובנים לתלמידים.

 

אדלג קצת קדימה ואספר כי המפתח להצלחה, כך מסתבר, היה נעוץ באותם "משימות ומבדקי הבנה". למעשה, בניתי לתלמידים מגוון רחב של משחקים. המשחוק עודד את התלמידים להתעמק בנושאים שבדרך אחרת היו יכולים להיתפש כמשעממים. יותר מזה, המשחוק פשוט "שאב" את התלמידים אל תוך הקורס. הנה דוגמא למשחק על הציונות המעשית (קוד משחק:2136), והנה דוגמא למשחק על גלי העליה לא"י.כל המשחקים כבר בנויים ונמצאים במגוון עצום של אתרים העוסקים בנושא. כל מה שעשיתי היה להוסיף את התכנים. לא נדרש שום ידע בתכנות.

 

אני זוכר שיצאתי מהשיעור הראשון בהלם. לא האמנתי שהתלמידים כל כך נשאבו אל תוך הקורס. וכך היה גם בשיעור השני, הרביעי והעשירי. לאחר כחודש וחצי של עבודה מאומצת סיימנו את הקורס. חבר שבא לצפות בשיעור אמר לי - “כשאתה רואה תלמידים בכיתה ח' שמתווכחים על סוציאליזם, אתה מבין שקרה פה משהו מיוחד".

 

עם הזמן התלמידים החלו ליצור בעצמם משחקים על נושאי הלימוד, והגישו לי אותם בתור מטלות לצורך המעבר לשיעור הבא. המשחקים שהם יצרו הפכו לאט לאט להיות מורכבים ומסובכים יותר מהמשחקים שלי, וכך למשל תלמידים יצרו ראיונות בוואטסאפ עם דמויות מהעבר, משחקי התאמה, פאזלים ואפילו חידות בסגנון חדרי בריחה.

 

החוויה מהקורס הראשון שלימדתי היתה יוצאת מגדר הרגיל. יש כל כך הרבה דברים לספר על התהליך והמסקנות, אבל במאמר קצר כזה אפשר לספק רק דוגמאות קצרות. אספר, למשל, שפתאום "מפת הכיתה" שלי השתנה לחלוטין. כלומר, תלמידים שעד כה חשבתי שהם "חלשים", החלו ליצור משחקים וחידונים מרתקים על נושאי הלימוד. לעומת זאת, תלמידים שעד כה הצליחו בשיטות הלימוד המסורתיות, נתקלו באתגר חדש וראיתי כיצד הם נאבקים על מנת לשמור על "מעמדם" בכיתה. כך הבנתי שהשיטה הזו מאפשרת ביטוי לסוגי אינטלגנציה רבים יותר.

 

דוגמא נוספת היא הגאווה שחשו התלמידים כאשר למדו את הקורס. ביום בהיר אחד, האוניברסיטה כבר לא נראתה להם רחוקה כל כך. ראיתי שהתלמידים מתחילים להפנים כי אם הם הצליחו להתגבר על האתגר הזה, הם יצליחו לעשות הכל. אגב, כל תלמידי הכיתה עברו את המבחן המסכם של הקורס בהצלחה ובציונים מרשימים (לא המבחן בתשלום באונ' – אלא המבחן שמופיע כנלווה לקורס בתוך Coursera).

 

לא רק בהיסטוריה ולא רק בכיתה ח'

את המודל הזה ניסיתי בכיתות נוספות ובמקצועות אחרים – בכיתה ז' בשיעורי מחשבים (עם קורס של אונ' הרוורד בנושא תכנות בסקרץ') ובכיתה ח' בשיעורי ספרות (במקרה הזה רק חלקים מהקורס של פרופ' אריאל הירשפלד מהאונ' העברית). בשני המקרים התוצאה היתה זהה – התלמידים החלו נשאבים אל תוך חומר הלימוד, אבל ברמה אחרת לחלוטין ממה שהכרתי עד כה.

 

אני מצרף לעיונכם קובץ גיבוי של הקורס ב-Moodle, עם כל החומרים בהם השתמשתי במהלך הקורס על ההיסטוריה של מדינת ישראל. תוכלו "לייבא" אותו אל תוך ה-Moodle שלכם לפי ההוראות המופיעות כאן.

 



הייתם רוצים לנסות בכיתתכם? כבר ניסיתם? ספרו בתגובות מה בחרתם לעשות.

הדפסת סיפור זה
שי ניסן

רכז טכנולוגיה פדגוגית בקהילת צפון, רשת אמי"ת; דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטה העברית; בוגר תוכנית "חותם"; כותב את הבלוג "אופיס 365 בחינוך".