נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
"אוי לי! אוי לי! אני נורא מאחר!" (הארנב הלבן מתוך עליזה בארץ הפלאות)
הזמן רץ קדימה. לא משנה עד כמה נתכנן בדקדקנות, נעבור על מערך השיעור מראש, נכין מקרים ותגובות ומה לא – בסוף לא פעם נמצא את עצמנו מאחרים ולא עומדים בהספק שתכננו. לאיחור הזה יש השלכות על מצב רוחנו, והוא יכול להוביל ללחץ, חששות ותסכול.
אז מה עושים כאשר אנחנו לא מספיקים את החומר? איך אנחנו יכולים להתמודד עם המשימה הבלתי אפשרית - לנצח את הזמן ולהספיק את החומר?
הנה כמה גזלני זמן משמעותיים והדרכים להתמודד איתם:
לפעמים אנחנו עובדים מאתגר לאתגר – אבל לעיתים "מרוב עצים לא רואים את היער".
כאשר אנחנו לא רואים את התמונה המלאה, עם כל המורכבות שבה, אנחנו עלולים להיות מופתעים ולגלות שנושאים מסוימים לוקחים יותר זמן, שיש אילוצים חיצוניים שמשפיעים עלינו ועוד אתגרים שיכולים לגרום לנו לבזבז זמן ולא להספיק את החומר בכיתה.
כדאי לבצע תכנון שנתי מלא וכך לנסות למפות מראש את האתגרים העומדים לפנינו. עצם כתיבת התכנית השנתית יכולה לסייע מאוד ליכולת העמידה שלנו בהספק הנדרש.
התכנית מציפה את האתגרים ומסייעת להתכונן אליהם, עושה סדר בחשיבה ומאפשרת הערכות מיטבית. התכנית מייצרת מחויבות ובד בבד גם מציפה מיידית אי עמידה בה. כך אנו יכולים, באמצעות חשיבה יצירתית וחשיבה מראש, לחשוב על פתרונות אפשריים לבעיית הספק שנוצרה, לפני שההיא הופכת להיות גדולה מידי.
כדי להכין תכנית לימודים שנתית, נפעל לפי השלבים הבאים:
תכנון מדוקדק של שנת הלימודים, החומר הנלמד, האתגרים המיוחדים למול פרק הזמן נטו שיש לנו ללמד אותו – יסייע לנו להכין את מערכי השיעור בהתאם ובצורה ריאלית ומפוקחת.
לפעמים הזמן בורח לנו בגלל הדברים הקטנים... בדרך לכיתה תופס אותנו תלמיד, סגן מנהל או יועצת שפשוט חייבים לשאול, לספר או להתייעץ אתנו על שמשהו חשוב, או שאנחנו מגיעים לכיתה ומגלים שהיא ריקה כי הפכו את הכיתה לחדר חזרות להצגה או בגלל בעיה בכיתת המחשבים היא מושבתת וכו'.
האמת שהדרך הטובה ביותר להתמודד עם גזלני הזמן הקטנים היא להיות מודעים אליהם.
המודעות תסיע לנו לעצור את שיחת המסדרון, להגיד שאנו מצטערים אבל מאוחר והשיעור התחיל ולכן אנחנו לא יכולים להתפנות לזה עכשיו – אבל כמובן שנשמח לשוחח על כך בהפסקה.
אם אחת לכמה שיעורים אנו מגיעים לכיתה ומגלים שהזיזו לנו אותה לכיתה אחרת, עקב אילוצי מערכת שונים, נתחיל, בצורה מודעת, לבדוק מראש היכן יתקיים השיעור.
נקודה זו של גזל זמן היא יחסית קלה לפתרון, ברגע שאנו מודעים לקיומה, מודים בה ומקבלים החלטה מודעת לגבי ההתנהלות שלנו מעתה ואילך.
א. קושי בתהליך ההוראה:
לפעמים אנו חווים קושי בתהליך ההוראה עצמו. בין אם מדובר בנושאים דידקטיים, בתכנון לקוי של השיעור, שיטות הוראה שאינן מותאמות לתלמידים הספציפיים או לנושא הספציפי (או לשניהם), בקושי בבניית מדרג שיעור נכון, בשימוש לא מדויק בשיעורי בית ועוד.
גם כאן, מודעות היא תחילת הפתרון, אם כי בהמשך נדרש לפעילות שתיקח זמן.
כאשר אנו מזהים קשיים דידקטיים, קשיים של ניהול כיתה וכדומה, מומלץ לפנות לקבלת הכוונה ממורה ותיק ומנוסה שיודע את העבודה, לפנות לעזרה ממרכזת המקצוע, לבחור ללכת להשתלמות בנושא, אולי לבקש הדרכה בנושא וכדומה.
לפעמים קשה לנו להודות בקשיים כאלה, ותחושות כמו בושה וגאווה מונעות מאתנו לבקש עזרה כדי להתמודד עם הקושי. אבל מדובר פה בכדור שלג שרק הולך וגדל לאורך הזמן ולכן חשוב שנהיה מספיק כנים ובטוחים בעצמנו ונטפל בבעיה כאשר מתעוררים הסימנים הראשונים של המצוקה וכך נמנע מהצטברות של חומר רב שלא נספיק ללמד אותו ומההשלכות של זה על התלמידים ועלינו.
ב. קושי בעקבות הדיאלוג עם התלמידים:
לפעמים למרות שתכננו והתכוננו, משהו בשיעור פחות זורם.
השיעור מתקדם בקצב איטי מהמתוכנן, אנחנו מוצאים את עצמנו מתמודדים עם הפרעות ובעיות משמעת, התלמידים מתקשים להתרכז ועוד.
אחת הדרכים המומלצות לא לאבד את השיעור, היא לגוון את דרכי ההוראה כשאנו מבינים שמשהו בשיעור לא עובד. ברגע שהבנתם שזה לא הולך - שנו את המתודה. לכן כדאי להכין לכל שיעור כמה דרכים שונות של העברת החומר, על מנת לאפשר לכם גמישות.
הרעיון המרכזי כאן הוא לזהות מה מסייע להגביר את קצב ההוראה בכדי להבטיח את הספק החומר בהתאם למצב התלמידים בכיתה.
לפעמים, למרות שנקטנו בפעילות למניעה או צמצום של בזבוזי הזמן - עדיין אנחנו לא עומדים בהספק המתוכנן ומוצאים את עצמנו בפיגור בחומר.
הצעד המתבקש הוא להכיר בעובדה שאנחנו באיחור ולהוסיף שיעור השלמה. ברור שזה לא צעד פשוט או מובן מאליו, אבל אם נפנה למנהל/ת, נבהיר את המצב, ונבקש להוסיף שעה שבועית, ייתכן ונצליח לקבל אישור, אפילו לפרק זמן מוגבל.
אפשר גם להשתמש בשיעורי הבית להשלמת חלק מהחומר – אבל חשוב ביותר לא ליצור את הרושם ששיעורי הבית הם עונש או כל מסר אחר שמטיל את האחריות לחוסר ההספק בכיתה על כתפי התלמידים.
לסיכום:
להספיק את כל החומר המתוכנן נראה כמו משימה בלתי אפשרית, תמיד יהיה משהו בלתי מתוכנן שיכול לפגוע בהספק ולמנוע מאיתנו לעמוד בהספק הרצוי. תכנון מדוקדק, הקפדה על עמידה בזמנים, פוקוס על המתרחש בכיתה ובדרך אליה ושילוב מגוון של אמצעי הוראה - יכול לסייע לנו לעמוד באתגר לפני שההודעה משמידה את עצמה.
מה אתם עושים כאשר אתם לא מספיקים את החומר? איך אתם מתמודדים? מה אתם עושים כדי למנוע חוסר הספק של החומר? נשמח לשמוע בתגובות :-)
מאת: רן שמשוני וחני גרנסקי.
רן שמשוני הוא איש חינוך ומומחה למיומנויות למידה. בעל תואר שני בחינוך ותואר ראשון בהנדסה. ממקימי חברת פסיפס, בעל ניסיון של 17 שנה בהנחיה והקניה של מיומנויות למידה להורים, סגלי חינוך, סטודנטים וילדים. ממחברי הספר "סודות הלמידה", נושא תו התוכן של מכון אדלר.
חני גרנסקי היא מורה, מחנכת ומנחת קבוצות מורים בבית הספר הריאלי העברי בחיפה, מנחת תהליכי פיתוח מקצועי לסגלי הוראה בפסיפס. בעלת תואר ראשון בחינוך ותואר שני בייעץ והנחיית קבוצות מאוניברסיטת חיפה.
