האחד בספטמבר - איך זה נראה מצד התלמידים?

כל שנה זה חוזר - תלמידים חדשים, כיתה חדשה, מורים חדשים, או בעצם מוכרים, אבל בסופו של דבר קצת שונים. וכל פעם חוזר אותו סיפור: השיעור הראשון. מלחיץ גם בשביל התלמידים, ואנחנו מניחות שגם בשביל המורים. אז אספנו פה כמה טיפים לשיעור ראשון מוצלח מבחינתנו. בנוסף, אנחנו ממליצות לקרוא את הכתבה הזו של יוסי שפרבר על רושם ראשוני.

אנחנו שתי תלמידות שלומדות בחינוך העל-יסודי, והחלטנו לכתוב על עולם החינוך מנקודת המבט שלנו, על מנת לסייע למורים להכיר אותה. אחד הנושאים שהיה לנו חשוב לכתוב עליו הוא השיעור הראשון.

אז מה חשוב לנו שתעשו בשיעור הראשון ולמה?

1. היפתח, כי זה גורם לנו להרגיש יותר בנוח כשאנחנו יודעים עליך פרטים, גם אם הם בסיסיים. לתחושתנו, המערכת הבסיסית והאוטומטית שנוצרת בין מורה לתלמיד לא ממש נותנת מקום לאף אחד מהצדדים לספר על עצמו. ברגע שאתה קצת נפתח, אתה בעצם שובר את המסגרת הזו ומבהיר לנו, התלמידים, שאתה מעוניין ביותר ממערכת מרוחקת וקרה: שאתה מעוניין באמת להכיר אותנו מעבר לציונים שלנו, אלא גם כבני אדם. זה לא אומר שאתה צריך לספר לתלמידים את כל קורות חייך האישיים - כבר קרו מקרים שמורים ניסו לספר על עצמם וסיפרו פרטים שאפילו הביכו אותנו (פרטים מאוד אישיים).

אז מה היינו רוצים לדעת?

• למה בחרתם ללמד - מורה שאומר שהוא ראה מודעה בעיתון, ולכן החליט להיות מורה - גורם לנו להרגיש כמו עול. כאילו אין לו באמת חשק להיות כאן, אלא זו ברירת המחדל. לעומת זאת, מורה שיספר לנו שהסיבה שבגללה החליט לפנות למקצוע ההוראה היא למשל לגרום לתלמיד לאהוב את המקצוע, יגרום לנו להעריך אותו ולהרגיש שאכפת לו מההרגשה שלנו, ולא רק מהציונים.

• משפחה - מורה שמספר על המשפחה, הבית, ילדים (אם יש) - גורם לנו להרגיש שמעבר למורה שלנו, הוא גם בן אדם. מה שגורם לנו לתת לו את הכבוד שבין אדם לאדם.

• דברים אהובים - נשמח לשמוע על תחומים, תחביבים, שיגעונות (גם מוזרים), סרטים וספרים שאתה אוהב. אם מורה נכנס לכיתה ומציג את עצמו, ובדרך מזכיר שהוא מאוד אוהב ספר שאני אוהבת, זה גורם לי להרגיש שהוא דומה לי, למרות שהוא מורה. זה גורם לי להעריך אותו, לרצות לשמוע את דעתו ולהרגיש לידו פתוחה יותר. לספר לתלמידים על תחומים אהובים גורם לנו להרגיש שהמורה שעומד מולנו הוא בן אדם, שהוא לא קיים רק בתחום בית הספר - זה יוביל בהמשך לפתיחות, הערכה וכבוד מצד התלמידים.

2. התעניין בנו, אבל לא בכוח. זה מאוד נחמד שמורה נכנס לכיתה ושואל אותנו איך היה לנו היום (במיוחד אם זה ביום הראשון ללימודים), אבל תמיד יש לשים לב מתי זה עובר את גבול ההתעניינות והופך לקצת חטטנות. ביום הראשון ללימודים תמיד טוב שהמחנך מחליף עם כל תלמיד משפט או שניים, לא במתכונת של "בוא רגע, אני רוצה לדבר איתך," אלא במהלך ההפסקה, אז לדעתנו יש בהחלט מקום לפנות לתלמידים באופן אישי. למשל לפנות לקבוצה של חברים (אם אנחנו לבד ומורה בא לדבר אתנו, זה הרבה יותר מלחיץ מאשר בקבוצה) ולשאול איך היה השיעור, או מה דעתנו על זה וזה. כשהמורה נכנס לכיתה, רצוי לשאול שאלה כללית את כל הכיתה, להיכנס לכיתה בשאלה כמו: “איך עבר לכם היום הראשון ללימודים?”.

להתעניין בנו ביום הראשון זה מאוד נחמד, אבל צריך לדעת מה לא לשאול ומתי זה הגבול מבחינתנו. לשאול איך עבר עלינו היום זה מעולה, אבל אם שאלתם תלמיד שאלה באופן אישי ואתם רואים שהוא מרגיש לא בנוח או לא רוצה לענות - אין צורך ללחוץ. כנראה שהתלמיד עדיין לא מרגיש מספיק נוח בקרבתכם, אבל זה יבוא עם הזמן. זה ממש לא אומר שמעכשיו והלאה לא כדאי לכם לדבר אתו - אלא רק שכדאי לחכות עוד כמה ימים. לעומת זאת, אם אתם רואים שהתלמיד חש בנוח אתכם - כדאי להראות שאתם באמת מתעניינים במה שיש לו לומר.

3. צור אמון. מורה שלנו נכנס פעם לשיעור הראשון וסיפר לנו שהוא לא נוהג לתת שיעורי בית. אנחנו, כמובן, שמחנו מאוד. הבעיה הגיעה בסוף השיעור - כשהוא נתן לנו שיעורי בית לאותו השבוע, וגם במהלך כל השנה, כמעט בכל שיעור. אז בהתחלה מאוד הערכנו את המורה הזה, אבל אחרי שראינו שהוא לא עמד במילה שלו - לא נוצר ביננו אמון, ולא הרגשנו שאנחנו יכולים לסמוך על המילה שלו. אל תבטיחו הבטחות שאת לא מתכוונים או יכולים לקיים.

זה מאוד מתסכל אותי כשמורים מצפים שאני אתן בהם אמון, אספר להם דברים אישיים על עצמי, בלי שהם עשו משהו כדי לזכות באמון הזה. עדיף אפילו לומר את זה באופן מפורש באחד השיעורים הראשונים: להסביר לנו שאתם לא מצפים שניתן בכם אמון על ההתחלה. זה נותן לנו תחושה שאתם מכבדים אותנו ואת שיקול הדעת שלנו ויודעים שזכותנו לא לסמוך עליכם באופן מוחלט. אתם תצטרכו לעבוד כדי להרוויח את האמון שלנו, ולצפות לקבל אותו במתנה יכול להתפרש כזלזול בנו. אל תצפו שישר ייתנו בך אמון.

זאת ועוד, מורים רבים נוהגים להכין לשיעורים הראשונים דף עם רשימה של הדרישות שלהם כלפינו (דיבור בהצבעה, נימוס וכו'). מצד אחד אפשר להבין את זה - זה מבהיר מה אתם רוצים מאיתנו ומונע אי נעימויות בהמשך. מצד שני, זו מחווה שיכולה לתסכל אותנו, כי אתם מביעים דרישות לפני שלמדתם להכיר אותנו. לפי דעתנו, במקום לחלק דפים עם דרישות קבועות לכל הכיתות, כדאי לנהל דיון על הציפיות והדרישות שלכם מאיתנו ולהפך. בדרך זו ימנעו מצבים שהציפיות לא יהיו מתאימות לכיתה כמו בהרבה מצבים. למשל: דיבור בהצבעה. יש כיתות שזה מתאים להן, אבל יש כאלו שלא.

4. חייך - לא כל הזמן, זה יכול להראות מזויף. אבל אם תלמיד מדבר על עצמו, מתבלבל, או סתם מספר בדיחה (גרועה או טובה) תחייך, תצחק. תן לנו להרגיש שאתה בצד שלנו. תזכור שהרבה יותר כיף להיות בכיתה עם אווירה חיובית, לשני הצדדים. נסה לשבור את הקרח, לגרום לנו לדעת שיש מקום גם להומור, אפילו אם לא כל הזמן.

אתה לא צריך לנסות להיות פחות נוקשה מאיך שאתה מתכוון להיות במהלך השנה. אנחנו מעוניינים להכיר את המורה שילמד אותנו, לא בן אדם שקיים רק ביום הראשון.

5. תכנן. זה מאוד ברור אילו מורים מתכננים מראש את השיעורים שלהם ואילו מורים פשוט מאלתרים תוך כדי. הרבה מורים חושבים שאף אחד לא שם לב אם הם פשוט 'זורמים' עם השיעור, ולא באמת חושבים מראש על מה הם הולכים לעשות, אבל זה מורגש בהחלט. כדאי להשאיר מקום לספונטניות, ולא להיות מקובעים מראש על בדיוק מה הולך לקרות. למשל, תמיד יש שאלות ויכול להיות שמשהו שאחד התלמידים יאמר יהפוך לדיון. ובכל זאת כדאי לחשוב מראש מה המטרות שלכם בשיעור, מה אתם רוצים להשיג מהשיעור (למשל, גיבוש כיתתי, דיון, וכו'). תכננו את השיעורים מראש. שיעורים שתוכננו מראש פועלים הרבה יותר טוב ונותנים לנו הרגשה שמעריכים אותנו ואת הזמן שלנו.

6. הקשב לתלמידים. אנחנו התחלנו לכתוב כאן למורים כי חשבנו שיש לנו מידע חשוב שיכול לעזור לכם. לתלמידים שלכם יש מידע הרבה יותר חשוב - מידע ספציפי לגביכם ולגביהם. התלמידים שלכם יוכלו לעזור לכם להבין מה הם אוהבים, מה הם פחות אוהבים, מה עובד ומה כדאי לשפר. נסו להבהיר לתלמידים שאתם מעוניינים לשמוע את דעתם לגבי השיעורים. 

בהצלחה ושנה טובה!!