״דירוג נכון״: איך דירוג חכם של בתי ספר יכול לסגור פערים חינוכיים

2252
״דירוג נכון״: איך דירוג חכם של בתי ספר יכול לסגור פערים חינוכיים

בישראל נפוצות רשימות שונות לדירוג והערכת בתי ספר, כמו ״מדד בתי הספר הערכיים״, דירוג הנסמך על המיצ"ב, מדרג על פי אחוזי הזכאים לבגרות, ורשימות אחרות המדרגות ומשוות בין אזורים ובתי ספר. ריבוי הרשימות ואקראיותן, מסתירים את העדרה של מערכת הערכת בתי ספר מקצועית, המבוססת על מדדים איכותיים ופתוחה לציבור, שמטרתה הראשית היא שיפור בתי הספר החלשים. חשוב לתת הכרה ולחזק את בתי הספר המצליחים ביותר, כפי שקורה כיום בישראל, אך חשוב יותר לדעתי לאתר ולסייע לבתי הספר המתקשים ביותר.

הערכת בתי ספר הכרחית כי לציבור מגיע מידע אמיתי על איכותה של המערכת החשובה ביותר במדינה –  מערכת החינוך. הערכה היא גם חשובה משום שבתי הספר עצמם צריכים מראה שתעזור להם להשתפר. אבל מעל הכל, הערכת בתי ספר היא הכרחית, משום שהיא המפתח לתמיכה, שיפור וסגירת פערים. כפי שניתן ללמוד מהמהלך המוצלח לצמצום פערים שנעשה בגרמניה (עליו ניתן לקרוא עוד כאן), מי שרוצה לסגור פערים, חייב לדעת היכן הם נמצאים, כלומר לאתר את בתי הספר הזקוקים לשיפור ולתמוך בהם. ישראל היא אחת המדינות עם הפערים המשמעותיים ביותר בין תלמידים מבין מדינות ה-OECD, וכל זמן שאין מערכת אמיתית של איתור ותמיכה בחלשים ביותר, המשתמשת במדדים איכותיים המשקפים למידה בבית הספר, אין סיכוי אמיתי לשנות את המצב. 

בשנה האחרונה, היה לי הכבוד להוביל את תהליך בניית מערכת הערכת בתי ספר חדשה בוואשינגטון די.סי. המרכיבים ששמנו לנגד עיננו בוואשינגטון, בבואנו לעצב מחדש את הערכת בתי הספר, אינם צריכים להיות שונים מהמרכיבים הרלוונטיים לעיצוב התהליך במקומות אחרים ובפרט בישראל. ישנם שלושה מרכיבים שחובה לקחת בחשבון כדי לבנות מערכת דירוג איכותית: תהליך הבנייה, המדדים, והתגובה לתוצאות. 

תהליך הבנייה:
בשביל לבנות מערכת שתצליח, תהליך בניית הדירוג חייב להיות רציני, מעמיק, ומעל הכל הוא צריך לקחת בחשבון את נקודת המבט ורעיונותיהם של התלמידים, ההורים וכמובן המחנכים עצמם. 

השלב הראשון בתהליך הוא מענה לשאלה מהי מטרת בתי הספר בישראל. זה נשמע אולי בנאלי ופשוט, אבל זה שלב הכרחי משום שעל המדדים לשקף את אותה מטרה. אקח כדוגמא את מדד אחוז הגיוס לצה״ל, שכן מדובר על מדד זה רבות. רק אם נסכים כי אחת ממטרות בתי הספר היא עידוד גיוס לצה״ל, מדידה של אחוז הגיוס תהיה במקומה. בוואשינגטון, מדד זה לא היה עובר, משום שמטרת בתי הספר הוגדרה כ-״להכין את התלמידים לאוניברסיטה ו/או לקריירה״ ומתוך כותרת זו נגזרו מטרות משנה וגם הוכנה תכנית לימודים. המדדים בהם נשתמש להערכת בתי ספר, ישקפו ויתרכזו באותה מטרת על. כמובן שבישראל המטרה יכולה להיות שונה, כך שמדד אחוז הגיוס יכלל בתוכה, אך ראשית יש להגדיר אותה. 

השלב השני בבניית המדידה הוא הסתכלות החוצה, ובדיקה של כל המדדים המוצלחים יותר ופחות הנהוגים ברחבי העולם ומקובלים על חוקרי מדיניות החינוך. השאלה של כיצד למדוד בתי ספר נשאלה על ידי מדינות רבות, שבחלקן הגדול מצב החינוך טוב מזה של ישראל. לא באמת ניתן או כדאי לנסות ולפתח מערכת מתקדמת ואיכותית מבלי ללמוד מהן. 

השלב השלישי והאחרון בתהליך הבניה, הוא דווקא הסתכלות פנימה. שכן גם המדדים המשוכללים ביותר בעולם צריכים לעמוד במבחן המציאות של מערכת החינוך הישראלית. ההסתכלות פנימה חייבת לכלול התייעצות עם הורים, מפקחים, רכזים פדגוגים, אבל מעל לכל עם המורים והמנהלים – אלו שבסופו של דבר ימדדו (כולל התייעצות עם ארגוני מורים סדירים אך גם שולחנות עגולים של מורים לכיתות שונות מאזורים שונים בארץ). התייעצות אמיתית וכנה תרתום את המחנכים לתהליך ולתוצאותיו והימנעות ממנה תכשיל אותו. יש להבהיר למחנכים כי זהו תהליך רציני וכי הסטנדרט של המדדים יהיה גבוה, משום שזה מה שמגיע לתלמידים שלנו, אך גם שהם יהיו חלק בבנייתו. זהו הדבר המקצועי לעשות. 

 אם לא נגדיר מה הן המטרות של בתי הספר בישראל - איך נגיע אליהן?

המדדים:
ראשית, כשקובעים את המדדים עצמם, צריך לזכור עובדה אחת חשובה מאין כמוה: בתי ספר אינם יצור חד ממדי. ישנם מרכיבים רבים ל״חינוך איכותי״ ובתי ספר שונים מצטיינים בדרכים שונות. מחקרים מראים כי מורים שטובים בהעלאת ההישגים הלימודיים של תלמידים, הם לא בהכרח אותם מורים הטובים בשיפור ההתנהגות שלהם, וכי שני הכישורים חשובים לפחות באותה מידה. בשל כך, התמקדות רק בממד אחד ודירוג בתי ספר רק על פיו (כפי שעשו למשל עם מבחן המיצ״ב), תפספס איכויות של בתי ספר ומורים רבים. לכן יש לשלב מדדים שונים המייצגים מרכיבים שונים, כמו למשל: 

  • מרכיב אקדמאי (תוצאות מבחנים)
  • מרכיב לא אקדמאי (כמו נוכחות, התנהגות, אקלים בית ספרי ואפילו אחוזי גיוס) 
  • מרכיב הישגים (כמו סיום תיכון וזכאות לבגרות) 
  • מרכיבים נוספים כמו למשל מרכיב פערים (הבדלים בין תלמידים בתוך בית הספר)

יהיו כמובן בתי ספר שיצטיינו או יכשלו בכל המרכיבים, אך יהיו גם כאלו שיתבלטו באחד אך לא באחר, כך שלא הוגן להתרכז רק במרכיב אחד. 

כאשר בוחנים כל מדד פוטנציאלי, ישנן הרבה שאלות שיש לשאול, אך שתיים מהן חשובות במיוחד: 

  1. האם בית הספר באמת מסוגל להשפיע על המדד
  2. מהו התמריץ שאותו מדד יוצר

השאלה הראשונה איננה מובנת מאליה וחייבת להישאל, מפני שלא ניתן למדוד שום אדם או ארגון על משהו שאין לו שליטה או השפעה עליו. ניקח כדוגמא שימוש בתוצאות מבחנים. ברור שבנושא זה ישנה השפעה לבית הספר. גם אם רקע התלמידים הוא גורם מרכזי המשפיע על הציונים, בכוחו של בית ספר טוב, ומורה טוב, להעלות אותם והמחקר מוכיח זאת. אבל האם בכוחו של בית ספר טוב להעלות את אחוז הגיוס לצבא? האם מדד זה לא פשוט מצביע על הבדלים סוציו-אקונומים או אתניים בין תלמידים בבתי ספר שונים? לכן אם רוצים להשתמש באחוז הגיוס (או בכל דבר אחר) כמדד, על קובעי המדיניות להוכיח כי יש ביכולתו של בית הספר להשפיע עליו.

השאלה השנייה היא מהו התמריץ שהמדד יוצר. היא נשענת על העובדה שמדד אינו רק מתאר מציאות, הוא גם משנה אותה. אם משרד החינוך ינהיג מבחן מטרה כדוגמת המיצ״ב, אופן הלימוד בבית הספר ישתנה ויתכוונן לאותו מבחן (ואת השאלה האם זהו דבר טוב או רע נשאיר לפעם אחרת). אם משרד החינוך יחליט למדוד בתי ספר על פי מספר היעדרויות בלתי מוצדקות של תלמידים, בתי ספר ישנו את המדיניות שלהם בקביעת מהי היעדרות מוצדקת. מן הסתם, הדבר שאנחנו הכי רוצים לתמרץ הוא מאמץ של בתי הספר ללמד את כל התלמידים, ובפרט את המתקשים ביותר. אבל איך מתמרצים זאת?

מניסיוני למדתי, שכאשר משתמשים רק בתוצאות מבחנים ובונים מערכת בה בתי ספר עם ציונים גבוהים מדורגים גבוה ובתי ספר עם ציונים נמוכים מדורגים נמוך, יוצרים תמריץ לשימור ילדים עם ציונים גבוהים וסילוק ילדים מתקשים. אסייג כאן ואומר שאינני מאמין שמרבית המנהלים יגיבו בצורה כזו לתמריץ מסוג זה, אך אסור לקובעי מדיניות ליצור אותו. על כן, שימוש במדדים מתוחכמים יותר, כמו שיפור בהישגים (כך למשל שיפור משנה לשנה באחוזי הזכאים לבגרות) או הבדל בין ציון צפוי (המוערך על פי הישגי עבר, רמת עוני וכדומה) אל מול ציונים ממשיים, יאפשר גם לבתי ספר המשרתים את האוכלוסיות הקשות ביותר לקבל הערכה גבוהה (ובצדק רב) ולהיחשב לבתי ספר טובים. זוהי הנקודה החשובה ביותר ואסור ליפול בה: במדינה בה הפערים הם כה גדולים, חייבים ליצור תמריץ ל״שיפור״ התלמידים החלשים ולא רק ל״שימור״ התלמידים החזקים. 

אז מה הוא המדד שיצור את התמריץ הנכון עבור בתי הספר ללמד את כולם הכי טוב שאפשר?

התגובה לתוצאות:
זה שלב אחרון וחשוב במיוחד. מהן ההשלכות של דירוג בתי הספר? בשבילי, זוהי השאלה המרכזית ביותר, ואם לא עונים עליה מראש, אין טעם ביצירת מערכת דירוג. בתי הספר המדורגים במקומות הגבוהים חייבים לקבל הוקרה. חשוב מכך, יש לחקור את הצלחתם ולוודא באמצעות הנהגת תכניות מיוחדות שההצלחה שלהם משוכפלת לבתי ספר חלשים יותר (ישנן תכניות רבות שהוכחו כמצליחות בנושא זה).

אך חשובה מכל היא התמיכה שתינתן לאותם בתי ספר הנמצאים בתחתית הרשימה. אעצור כאן ואומר שבעבודתי אני פוגש יום יום עשרות מחנכים בבתי ספר המדורגים כחלשים ביותר. עדין לא נפגשתי עם מחנך שלא רוצה להצליח ולהשתפר, אך כן מצאתי המון שלא בטוחים כיצד, שחסרים להם הכישורים. אך המקרה הכי נפוץ, הוא פגישה עם מחנכים שפשוט לא מקבלים את התמיכה וההכשרה הנדרשות בכדי להתמודד עם האתגרים של בית ספר המשרת אוכלוסייה קשה. על כן, לפני שמסמנים את בתי הספר המתקשים, חייבת להיות תכנית סדורה לתמיכה ושיפור. זוהי הדרך לסגירת הפערים בחינוך בישראל וזוהי המטרה המרכזית, החשובה והדחופה ביותר שלשמה יוצרים מערכת דירוג בתי ספר. 

הערכת בתי ספר היא מורכבת ודורשת מחקר עמוק, התייעצות כבדת משקל והחלטות מדיניות לא פשוטות. הטעויות שאפשר לעשות הינן רבות, אך המאמץ שווה את זה. הערכה היא הצעד הראשון לקראת שיפור וסגירת פערים. הערכת מורים אגב, עוד נושא חשוב, היא בעלת עקרונות דומים מאוד. אך את זה כבר אשאיר לפעם הבאה. 

לקריאה נוספת

הערכת בתי ספר כהכנה לאוניברסיטה ולקריירה / לינדה דארלינג האמונד ואחרים:
מחקר זה, שבוצע באוניברסיטת סטנפורד, מכיל לטעמי את ההמלצות החשובות והמקיפות ביותר להערכת בתי ספר בריאה ונכונה. הוא מתאר את הצורך בשילוב של מדדים המצביעים על מרכיבים שונים (כמו מרכיב אקדמאי ומרכיב אקלים בית ספרי), ואיך הכל מוביל לבתי ספר המכינים את הילדים לאוניברסיטה ולקריירה. אם יש לכם זמן לקרוא מאמר אחד בנושא, זה המאמר לשם כך.  

 

 

הדפסת סיפור זה
איתי מזרב

יועץ בכיר למדיניות חינוך בארגון American Institute for Research. לשעבר מנהל אגף מדיניות של משרד החינוך של וואשינגטון די.סי., בעל תואר שני במדיניות חינוך מאוניברסיטת ג׳ורג׳טאון. מתמחה במדיניות כח אדם בהוראה כולל גיוס, הכשרה, פיתוח, השמה, הערכה ושימור מורים ומנהלים, ובפיתוח מדיניות להערכה ושיפור בתי ספר.