הסיפור המדהים על המורה ששינה לגמרי את עולם הרפואה

בשנת 1910 אברהם פלקסנר כתב דו"ח ששינה את עתיד הרפואה בכל העולם. פלקסנר בחן לאורך שנים את הצורות בהן הכשירו רופאים בכל רחבי העולם. בסיום מחקרו הוא הגיע למסקנה שיש צורת הכשרה אחת שטובה יותר מהאחרות (צורה שהמציאו אחרים, וביניהם וויליאם אוסלר וקבוצת רופאים גרמניים) והציע שיש לאמץ ולהכיל שיטה זאת בכל בית ספר לרפואה בעולם. צורת ההכשרה שפלקסנר הציע לאמץ אכן הפכה להיות השיטה הנפוצה בעולם להכשרת רופאים, והיום אנו מכירים אותה בשם הנפוץ – ההתמחות.

דו"ח חדש, ממאי האחרון, שהוציא המרכז למדיניות החינוך במכון המחקר האמריקני (AIS), מבקש לעשות ללימודי ההוראה את מה שעשה פלקסנר ללימודי הרפואה בשנת 1910. הדו"ח גורס כי תוכניות ההכשרה למורים כיום בארצות הברית, אינן טובות דיין. כותבי המאמר מזהירים, כי למרות שהממשל האמריקאי החליט על תוכנית שאמורה להגדיל משמעותית את מספר המורים ואף הקצה לדבר משאבים רבים, כל עוד תוכניות ההכשרה אינן טובות מספיק – מצב החינוך ככל הנראה לא ישתפר. בין הדברים שדורשים שיפור, הדו"ח מונה את מיון הפונים להוראה – שאינו מציב את הרף גבוה מספיק, את חוסר האחידות בסטנדרטים לאומיים במהותן ותוכנן של תוכניות ההכשרה, את ניתוקן של תוכניות הלימודים ותוכן הקורסים מהכיתה עצמה ומפרקטיקת ההוראה ואת המחסור בהזדמנויות לפרחי הוראה ללמד בעצמם, או לפחות לצפות במורים אחרים מלמדים.

יתרה מזאת, הדו"ח מתאר כי עבודתם הראשונה של מורים חדשים היא בדרך כלל עם אוכלוסיית תלמידים מוחלשת – תלמידי פריפריה, תלמידים במצב סוציואקונומי שאינו חזק, או עם תלמידים שמתקשים במקצוע. גם בישראל ניתן לראות מצב זה, דוגמא לכך היא למשל הנטייה בבתי ספר רבים שלא לשבץ מורה חדש לכיתות שלומדות מקצוע באופן מוגבר (כגון 5 יחידות במתמטיקה), אלא  לכיתות ממוצעות-חלשות בלבד.  הדו"ח מציע כי המורים החדשים אינם מגיעים מוכנים להתמודדות עם אוכלוסיית התלמידים הזאת, וכי מתוך כך, מורים רבים פורשים מהמקצוע, והפערים בחינוך הולכים ומעמיקים.

לאחר ניסוח הבעיות הנ"ל, כמו פלקסנר בזמנו, הכותבים מציעים שיש ליצור סטנדרט אחיד ללימודים ולהכשרה להוראה. בדומה לו, הם מציגים מודל המבוסס על מחקר נרחב, שהם מאמינים שמהווה את עתידו של החינוך להוראה. העניין המפתיע באמת, הוא שהדו"ח מציע מודל די דומה לזה שהציע פלקסנר: הדו"ח קובע כי המודל שמכין מורים בצורה הטובה, המקיפה והמעמיקה ביותר, הוא מודל ההתמחות.

ללמוד כמו רופאים - התמחות למורים

המומחים מציעים שיש ללמוד ללמד בתוכניות שמבצעות סינון ראשוני איכותי ובוחרות מועמדים מתאימים. על התוכניות עצמן להיות מחוברות לפרקטיקה, להציע הכשרה באמצעות התנסות מעשית רצינית וארוכה בהוראה, משוב ובחינה רצופים של אופן ההוראה של כל סטודנט. מרכיב נוסף שכותבי הדו"ח מציינים כחשוב, הוא הליווי של הסטודנטים - הכותבים מציינים שהליווי יכול להתרחש בכל מיני צורות: שיתוף פעולה הדוק בין מוסד ההכשרה לבית הספר בו פרחי ההוראה מלמדים, מנטורים מתוך בית הספר שמלווים את הסטודנטים בעת ההכשרה, התאמת הקורסים שהסטודנטים לומדים כך שיתמקדו ויתבססו על הניסיון של פרחי ההוראה בהתמחות ועוד...

אחד הממצאים החשובים בדו"ח, שגרם לכותביו להגיע למסקנה שמשהו חייב להשתנות, הוא שבניגוד לתוכניות ההכשרה המסורתיות, שרק כ-50% מבוגריהן ממשיכים ללמד אחרי 5 שנים בתחום, המורים בתוכניות ההוראה מהסוג שתואר לעיל, מגיעים מוכנים יותר וממשיכים ללמד הרבה יותר. כך, הם מצאו שכ-82% מהמורים בתוכניות אלו ממשיכים ללמד אחרי 5 שנים. למעשה, הדו"ח מציע שככל שפרחי ההוראה רכשו יותר שעות ניסיון בהוראה בכיתה – כך הם נטו להישאר יותר בהמשך – כמורים.

הכותבים פונים לקובעי המדיניות ומציעים להפוך את ההתמחות לחלק אינטגרלי ומשמעותי בלימודי ההוראה; הם מאיצים בגורמים אלו להפוך את מודל ההתמחות לחובה בכל תוכנית בה לומדים פרחי הוראה, ולבנות סביב ההתנסות המעשית את תוכן הקורסים, כך שפרחי ההוראה יקבלו ליווי מעולה ושהלמידה העיונית תתבסס על ניסיון מעשי בכיתה.

מעניין לראות שבישראל תוכניות שעונות על הדרישות שמציעים כותבי הדו"ח, הולכות ותופסות תאוצה בשנים האחרונות. תוכנית "אקדמיה כיתה" של משרד החינוך מציעה שסטודנטים להוראה יצטרפו למורים בכיתות קיימות, כך התוכנית מתמודדת גם עם בעיית מספר התלמידים בכיתה בדרך יצירתית.

בנוסף, תוכניות הכשרה קליניות, המציבות את הניסיון כמורה במרכז התוכנית באמצעות התמחות ארוכה שסביבה בנויים הלימודים, שרואות בלמידת התלמיד את מהותו המרכזית של מעשה ההוראה, הופכות להיות נפוצות משנה לשנה. כך למשל, בשנת הלימודים הקרובה נפתחות תוכניות הוראה קליניות חדשות במכללה האקדמית אחווה ובמכללה האקדמית הרצוג. לרשת תוכניות ההוראה הקלינית תצטרף בקרוב גם אוניברסיטה ראשונה והיא אוניברסיטת תל אביב. מידע תיאורטי נוסף על תוכניות ההכשרה הקליניות ניתן למצוא כאן, וברשימת תוכניות ההסבה המיוחדות שכבר פועלות בארץ.

תוכנית נוספת שקיימת בארץ ומציבה את ההתנסות המעשית בהוראה במרכזה, היא תוכנית חותם. התוכנית מבקשת לקדם שוויון הזדמנויות בחינוך באמצעות פיתוח עתודת הניהול של שדה החינוך בארץ. חותם מגייסת צעירים איכותיים וחדורי שליחות, הרואים בהשקעה בחינוך משימת חיים. החותמיסטים מתחילים את ההכשרה הנקראת "הכשרת חותם נעמי"  ב-5 שבועות של הכשרה אינטנסיבית בתנאי פנימייה, ואז מתחילים ללמד בבתי ספר אליהם שובצו, בפריפריה חברתית ו\או גאוגרפית וממשיכים לקבל הכשרה וליווי תוך כדי עבודה (on the job training). לאורך השנתיים הראשונות בהוראה, החותמיסטים מלמדים ובמקביל ממשיכים בלימודיהם אחת לשבוע כדי לקבל תעודת הוראה רשמית. הם מקבלים תמיכה ממנטורים בבית הספר בו הם מלמדים, מרכזים אזוריים וכמובן – נהנים מתמיכת עמיתים שכן החותמיסטים משולבים בבתי הספר בקבוצות של שלושה חותמיסטים לפחות. זאת ועוד, הכשרת חותם נעמי בנויה בפורמט המחלק את ההכשרה לפי הצרכים הנדרשים למורה חדש בכל שלב ושלב ולפי מבנה שנת הלימודים.

בנוסף, חותם מציגה מבנה חדשני של קליטת מורים חדשים  בבית הספר. המורים מקבלים מערך תמיכה רחב ומגוון, במקביל ללמידה מתמשכת של הוראה. המודל של חותם מוכיח את עצמו בשטח, והמורים החדשים נשארים במערכת ומתקדמים לתפקידי ניהול והשפעה מערכתיים.

--

המהפכה בחינוך להוראה ככל הנראה הייתה צריכה להתרחש כבר לפני מאה שנים. אברהם פלקסנר, הוגה המהפכה להכשרת רופאים, היה בעצם... מורה. הוא לימד בתיכון והאמין שעל תלמידיו ללמוד באמצעות עשייה, דרך פתרון בעיות במקום שינון עובדות ונוסחאות. חייו, ואולי גם סדר העדיפויות החברתי באותה התקופה כיוונו אותו לכתוב את הספר שלו, בסופו של דבר, על הכשרה לרפואה. כך מקצוע ההוראה פספס הזדמנות משמעותית לשפר את אופן ההכשרה של המורים. נראה שלפחות בישראל, ההזדמנות הפעם לא תתפספס, ומקצוע ההוראה יקבל על עצמו את מודל ההתמחות.