נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
אחת הטענות שנפוצות כיום אצל מורים, הינה שתשובות של תלמידים במבחני רבי מלל דומות יותר לשיחות בוואטצאפ מאשר לתשובה מלאה ומפורטת. תלמידים מתקשים לזהות את דרישות השאלה ולכן הם לא עונים על מה ששאלו אותם, וגם כשהם עונים, התשובה קצרה ואיננה מספקת.
להשקפתי, הדבר נובע מכך שבתי הספר עסוקים כל הזמן בללמד חומר, אך אינם מקדישים זמן ללמד את הילדים כיצד ללמוד. תלמיד לומד בשיעורי בית הספר את הידע, את תוכן המקצוע, אך לא כיצד להיבחן בו. המורים סומכים על כך שהתלמיד רכש מיומנות זו במהלך שנותיו בבית הספר, אך ייתכן מאוד שתלמיד שיודע את כל החומר היטב, אינו יודע כיצד לענות על מבחנים, או לא יודע כיצד להתמודד עם חרדת בחינות, ולכן הידע שלו לא יבוא לידי ביטוי בשעת המבחן. ובעצם, כיצד ניתן לבוא בטענות לתלמיד מדוע אינו עונה תשובות "טובות" דיין, כשמעולם לא הוקדש זמן ללמד אותו כיצד לבצע זאת?
מסיבה זו, כיועץ חינוכי, אני מקדיש את שיעורי "כישורי חיים" בכיתות י' ללימוד אסטרטגיות ומיומנויות למידה. אחד משיעורי הלמידה הללו מוקדש לכתיבת מאמר, ובעיקר למיומנויות שקשורות לתשובות במבחני רבי מלל.
התלמידים מתבקשים לכתוב מאמר על כל נושא שהם בוחרים, כל נושא שמרתק אותם. הנושא לא חשוב, אלא עצם הצבת שאלת חקר, והתשובה עליה לאורך כל העבודה. ואכן, התלמידים בוחרים מגוון רחב של נושאים, החל מקבוצות ושחקני כדורגל וכדורסל, הארי פוטר, לימודים, כסף, התנהגויות, גנטיקה, חינוך, בעלי חיים ועד נושאים אזוטריים כדוגמת השפעת סמי הכבאי על ילדים קטנים והתייחסויות לתופעות על טבעיות.
במהלך העבודה על המאמר, התלמידים לומדים כיצד להכיר את ההשערות המוקדמות שלהם בנושא המחקר, לזהות את נקודות התורפה בחשיבה אינטואיטיבית, לחפש מקורות מידע אמינים, לבנות שלד תשובה, ואז לבנות בצורה איטית את המאמר על כל מרכיביו: פתיחה, גוף וסיום. בתום כתיבת המאמר התלמידים נדרשים לוודא שאכן המאמר עונה על שאלת החקר, לתקן ולסגנן את הכתוב. בסופה של העבודה, ניתן להם מקום להעתיק את כל המאמר בשלמותו ובתיקונו. באופן שכזה, התלמידים לומדים כיצד "לבנות" מאמר, וכיצד לבצע רפלקציה על עבודתם ואני כמורה יכלתי לבחון את תהליך העבודה שלהם ולא רק את התוצר הסופי.
ההדרכה כיצד לכתוב כל חלק וחלק, ודוגמאות לתשובות, הוסברו בשיעור מקדים לנתינת העבודה. בשיעור ניתנו הסברים, דוגמאות, רעיונות וטיפים כיצד לכתוב את העבודה. בנוסף, גם בדף העבודה עצמה ניתנו דוגמאות לתשובות או טיפים כיצד לעבוד. לאחר חודש התלמידים החזירו את עבודתם, וקיבלו על עבודתם ציון.
דוגמא לדף עבודה, הסברים לשיעור המקדים ותובנות מהאופן הרצוי ללמד את הדף, ניתן למצוא בקישור כאן.
עד כאן נעשתה עבודה חשובה, קצת דומה לנעשה בשיעור לשון. כשתלמיד מבצע עבודת חיבור והוא מקבל משוב מהמורה בגוף העבודה היכן השגיאות שביצע. המשוב האישי הוא חשוב, אבל הוא מוגבל בהיקפו. הטוויסט בעלילה התבצע כאשר ביצעתי ניתוח של התשובות. ניתחתי 78 עבודות, וקיבצתי את השגיאות בהן לכדי היגדים, כדי להאיר את הנקודות שבהן תלמידים מרבים לטעות, במטרה לעורר את המודעות לקשיים בטרם הם עולים. אלו טעויות שעל המורים והתלמידים להיות מודעים להם לפני שהם מתחילים לכתוב תשובה, כמאמר חכמינו "איזהו חכם הרואה את הנולד".
במהלך הניתוח מצאתי 27 שגיאות שונות, שכל אחת מהן מהווה נקודה משמעותית בכתיבת מאמר. למשל: המאמר אינו עונה כלל על שאלת המחקר; המאמר הינו דל וחסר טיעוני הסבר; קיימות שגיאות כתיב ושימוש בשפת סלנג במקום ניסוח מאמר בצורה נאותה ותיקנית.
עיקרי הניתוח מצביעים על שגיאות שחוזרות על עצמן שאנו ותלמידינו צריכים לתת עליהן את הדעת לפני תחילת הכתיבה, כמו כן, ברור שרבים מהתלמידים חסרים בהשכלתם את הדגשים לכתיבה נכונה, ולכן הם טועים יחדיו באותן טעויות.
להלן פירוט עשרת השגיאות העיקריות שמצאתי בניתוח שביצעתי (בסדר יורד – השגיאות הנפוצות ביותר הן הראשונות שיוצגו):
10 השגיאות הנפוצות של תלמידים בכתיבת מאמר
1. ציון מקורות לא לפי הכללים - למעלה ממחצית התלמידים לא כתבו את המקורות בעבודה לפי הדרישות. ההוראות הורו לכתוב את מקורות המאמר לפי גירסא מרוככת של ה-APA, ואף בדף עצמו הובאה דוגמה לציטוט תקין. אך מרבית התלמידים שגו במקומות אלו והשמיטו חלק מהנתונים, לא דייקו בסדר הנתונים, הוסיפו את הרעיון שנלמד מכל ציטטה, ציינו שמות של מאמרים בלי איזכור מפורט וכן הלאה.
2. בניית שלד תשובה לקוי - כדי לבנות מאמר היטב, יש לבצע בניית שלד מסודרת. השלד שעליו מבוססת התשובה צריך להיות ברור, חד, עם נקודות תמציתיות. אך תלמידים רבים לא הבינו את היתרונות בבניית שלד, ואת התמצות שמסייע להתמקד בליבת הטיעונים שהמאמר מציג. חלקם כתבו במקום השלד את התשובה עצמה, וחלקם ציינו חלקי מידע שלא קשורים לליבת השאלה.
3. אי כתיבת המאמר כמאמר – תלמידים רבים התקשו בכתיבת המאמר, מפני שכתיבה עשירה בעלת טווח יריעה רחב זרה להם. ניכר כי הם ניסו לכתוב תשובה, אך שילבו בה מגוון סגנונות כתיבה. כך המאמר קיבל צורת דו-שיח, כמין סידרת שאלות ותשובות. בפעמים אחרות נתקלתי בתלמידים שהשתמשו בסגנון של פרסומת, ושיווקו את נושא המאמר שבו הם דנים. יש תלמידים שכתבו סידרת משפטים, וויתרו על מילות קישור בין המשפטים, או השמיטו מילות פתיחה וסיום לפסקה, כך שהקורא התקשה להבין מהי מטרת המשפט ביחס לשאר המשפטים שסביבו.
4. פיסוק לקוי – בקטגוריה זו נכללים: כתיבה בלי סימני פיסוק כלל, או פיסוק שגוי. יש תלמידים אשר כתבו את כל התשובה כ"גוש" מילים, ולא התחילו שורה חדשה בין מקטעים שונים. טעויות אלו מקשות על הקורא, ואינן מאפשרות לו "לנשום" בין הנושאים.
5. אין קשר בין השאלה לתשובה – טעות זו הייתה הטעות הקריטית והמשמעותית שעליה נתתי את הדגש מלכתחילה, והיא גם קיבלה מקום נכבד בשיעור לקחים לאחר המבחן. ישנה נטייה קלוקלת של תלמידים לקרוא את השאלה ולענות במידע שקשור לשאלה בכל מיני אופנים, אך לא "לדקור את הנקודה". לצערי, נתקלתי במספר רב של דוגמאות לכך. כך למשל, למול השאלה: "האם המטבעות הוירטואליים יכנסו לשימוש בכלכלה העולמית?" תשובת התלמיד עסקה בהסבר מהם מטבעות וריטואלים; בעוד שבמענה לשאלה: "מהן הסיבות לתאונות דרכים?" התשובה דנה בדיבור בפלאפונים בלבד; בשאלה: "האם אפשר לשפר את הזיכרון?", למעשה המאמר הוקדש כולו למענה על השאלה "מהו זיכרון?". על מנת להתמודד עם שגיאה נפוצה זאת, הצעתי לתלמידים לסמן במרקר צהוב את מילת השאלה במשפט, ולסמן בתשובה את עיקרי התשובה. באופן כזה, קל לוודא שאכן התשובה עונה על השאלה שנשאלה.
6. תשובה דלה, חוסר בטיעונים – כשתלמיד שאל "האם יש חיים מחוץ לכדור הארץ?" ועונה בשורה אחת "מבחינה מדעית, עד כה לא, מדענים לא מצאו." זו תשובה שחסרה במידע כל כך קריטי לתשובה, והיא משמיטה פרטים כמו: מה נמצא עד כה? מדוע נשללו ממצאים שונים? האם היו ניסיונות לחפש חיים מחוץ לכדור הארץ? ועוד. באותה מידה, היו תשובות שחסרות בטיעונים: בשאלה "האם יש לגייס נשים לקרבי?" תשובת התלמיד התייחסה רק לפגיעה בחייל הדתי, כלומר ברור כי התשובה לא כללה חלק גדול מהטיעונים בעד ונגד שאפשר להביא בנושא. או כשהשאלה שהועלתה הייתה "כיצד פועלת מערכת הנשימה?" והתשובה עסקה בריאות בלבד, ברור שהיא חסרה חלקים משמעותיים נוספים בתשובה. על מנת להבהיר את הצורך בטיעונים לתלמידים, אני מדמה תשובה לכיסא, ככל שיהיו לו יותר "רגלים" מירב הסיכויים שהוא יהיה יותר יציב.
7. שימוש במילה "אז" – הופתעתי לגלות בתשובות רבות את המילה "אז" חוזרת על עצמה. "האם לברון גיימס הוא השחקן הטוב ביותר? אז ככה", או "אז התשובה", או "הריאות מובילות את החמצן, אז החמצן...". השימוש במילה "אז" נפוץ בדו-שיח, אך לא בכתיבה במשלב לשוני גבוה.
8. פתיחה או סיום דלים – בדומה לנאמר לעיל, לעיתים תלמידים לא מפתחים את האמירות שלהם במאמר. פתיחת וסיום המאמר צריכות להיות עשירות ומלאות, אך בעבודות התלמידים, לעיתים קרובות, בפתיחה או בסיום המאמר הוצג משפט פותח או מסיים, בלא הסברים, בלא תוכן. כך שהקורא אינו יכול להיכנס לאווירת המאמר, או יוצא ממנו מבלי תחושה של הכוונה ודרך לעתיד.
9. מענה על שאלה פתוחה מרובת מלל בתשובה "כן" – כיוון שרציתי לוודא שתלמידים בודקים האם יש קשר בין השאלה שהם שאלו לתשובתם, הקדשתי שאלה מיוחדת לכך: "האם יש קשר בין שאלת החקר לתשובה? הסבר את הקשר במספר מילים". כל התלמידים, ללא יוצא מן הכלל, ענו "כן" על שאלה זו, ללא היסוס. לרוב, התלמידים ענו בתשובה "כן" בלבד, אך לא הסבירו כנדרש בתשובתם את הקשר. אני מניח שתשובות אלו מלמדות שחלק מהתלמידים אפילו לא שאלו את עצמם באמת את השאלה הזו, למרות שהיו צריכים לענות עליה כחלק מהעבודה.
10. אי התייחסות לשאלה – חלק מהתלמידים ענו תשובה שלא קשורה לשאלה שנשאלו. מרבית הטעויות היו נמנעות אם התלמיד היה קורא בדיוק רב את השאלה, ומעבד לעצמו בראש את מהות השאלה, טרם החל לענות עליה. יש מקומות שבהם בלט אי הקשר בין השאלה לתשובה: התשובה דורשת "הרחבת הנקודות" לכדי כתיבת טקסט מלא, בעוד שהתלמיד כותב נקודות או שאלות. או שהשאלה דורשת רק להעתיק את הנאמר לכדי תשובה אחת, והתלמיד כותב נקודות או מאמר בנושא אחר.
חלק מהתלמידים אפילו לא שאלו את עצמם באמת את השאלה, למרות שהיו צריכים לענות עליה כחלק מהעבודהלאחר מיפוי השגיאות חזרתי לכיתה עם התוצאות, וערכתי הסבר קצר על כל נקודה, כיצד היא באה לידי ביטוי בעבודה, היכן ראיתי את הטעויות בטקסטים שקיבלתי, ורעיונות שונים כיצד להתמודד עם הכשלים הללו. לצערי, מרבית התלמידים היו עסוקים כבר בציון הסופי של העבודה, ולא שמו לב, לא להערות שהדגשתי, ולא לטיפים שלימדתי. תחושתי הייתה שהם "קידשו" את הציון, ולא את הדרך, לכן כל למידה הינה חסרת חשיבות, כיוון שהדבר היחיד שחשוב הינו הציון, ותו לא. מספר מצומצם של תלמידים ניגשו אלי להסבר מפורט של הכשל בעבודתם, מתוך רצון לערער על הציון. שוב, לא היה רצון ללמוד, אלא הציון שעורר את הדיון. אבל, התלמידים המצטיינים ששגו, לאחר הדיון הפנימו את טעותם, והודו לי על ההזדמנות ללמוד. מחשבות עלו בראשי, האם יש קשר בין בעלי האינטליגנציה הגבוהה לבין האופן שבו הם מתמודדים עם טעותם.
למרות מעט האכזבה מסיום התהליך, אני ממליץ למורים לבצע תהליך דומה. התלמידים מאוד נהנים לכתוב עבודה בתחום שהם אוהבים, ניתן ללמוד הרבה על אישיות התלמיד ועל האופן שבו הוא מתמודד עם שאלות. אני ממליץ שההכנה לעבודה תיארך מספר רב יותר של שיעורים, ולאורך התהליך יודגש כל הזמן שהמטרה איננה העבודה, או הציון, אלא הלמידה מהתהליך.
כולי תקווה שעבודות מסוג זה יעודדו את התלמידים לזהות טעיות קריטיות במהלך כתיבת המבחנים, ויצמיחו תשובות חדות, מדויקות וטובות יותר.
