מלבן, מעגל או ריבוע: תנו לתלמידים להחליט

הצלצול הגיע והתלמידים עדיין יושבים. אני מתחילה לזוז בחוסר נוחות בכיסא, אבל התלמידים עדיין יושבים בכיסאות שלהם, מרותקים ומקשיבים לאחת התלמידות. עוד רגעים בודדים תסתיים ההפסקה ויתחיל השיעור הבא, אך לפני שזה יקרה, על מנת שלא נפגע בשיעור הבא שלהם, יש להחזיר את הכיתה למצבה הסטנדרטי – טורים.

התלמידה מסיימת את דבריה ואנו מכריזים על סיום השיעור. בשלב זה התלמידים מתחילים לזלוג לי מהכיתה וכל האופוריה בעקבות השיעור הנפלא, מתפוגגת במהירות, כשאני נאלצת להרים את קולי כדי שיעזרו לי לסדר את הכיתה.

אני יוצאת מהדלת וחושבת לעצמי, שאילו רק הייתה לי כיתת מעגל, כל בעיותיי היו נפתרות. גם הייתי יכולה להמשיך עם שיעורי המליאה המושלמים עבור הכיתה הזו, וגם לא הייתי נאלצת לסיים את השיעור במתח.

אך באמצע המחשבה מסתיימת ההפסקה וכיתה י' נוספת מחכה לי. אולי הפעם אוותר על המעגל ונעביר את השיעור במבנה של טורים. הם כל כך זקוקים לטורים כדי לשמור על עצמם, ובשעה שישית גם אני כבר התעייפתי לדחוף שולחנות עמוסים בספרים ומחברות אל עבר הקירות.

מרבעים את המעגל: מדוע יש להתאים את סידור המרחב לכיתה?
יש כיתות שקטות, יש כיתות רועשות, יש כיתות מגובשות וכיתות שלא. אבל כשם שהכיתה היא סך כל תלמידיה, כך לדעתי גם הלמידה היא סך כל סידורי הכיתה. לכל כיתה יש את דפוס הלמידה שלה וכל כיתה מכירה ויודעת מה הכי נכון בשבילה.

הגיעה העת למהפכה קטנה, במסגרתה נתאים את הסידור המרחבי של הכיתה, לתלמידים הנמצאים בה.

כמורים אנחנו מודעים לכל זאת היטב ונותנים על כך את הדעת בכל תחילת שנה. בכל תחילת שנה אני שומעת את ההתלבטויות הנשנות והחוזרות, האם לסדר את הכיתה בקבוצות או להמשיך לדבוק בטורים? (את המעגל אנחנו בדרך כלל משאירים לשיעורי חינוך). אך בגלל שבחינוך הישראלי מקובל כי התלמידים נשארים בכיתה בעוד המורים עוברים בין הכיתות, כל מורה צריך/ה לבקש מהתלמידים לסדר את מרחב הכיתה באופן שנראה לו/ה נכון מחדש, בכל שיעור.   

אז למה שלא נעשה מהפך? נאפשר למורה ולתלמידים, בשיתוף פעולה, לבחור את הסידור המיטבי עבור השיעורים המשותפים שלהם בכל פעם, מבלי שיהיה צורך לבצע הנדסה של המרחב בכל שיעור מחדש ולאבד זמן למידה יקר?

זה מקצועי, זה מתאים ללמידה במאה ה-21 וזה הרבה יותר מותאם לתלמידים, למקצועות הנלמדים ולמורים.

אך לפני שנבין איך עושים זאת, בואו נתבונן בשלושת סידורי הכיתה המרכזיים הנפוצים בחינוך (יש לציין שקיימות גם צורות נוספות לסדר את המרחב הכיתתי, כפי שניתן לקרוא בכתבה פורצים דרך חדשה בחינוך, ביחד: כך מלמדים 50 תלמידים בכיתה)

הגיעה העת למהפכה במסגרתה נתאים את הסידור המרחבי של הכיתה, לתלמידים הנמצאים בה

3 סידורי כיתה מרכזיים: מרובע, מלבן ומעגל

• כיתת מלבן - הכיתה שכולנו מכירים. זו הכיתה המסורתית, שבה השולחנות מסודרים בטורים או בשורות ובמסגרתה מתקיימת הוראה פרונטאלית. השיעור בכיתת מלבן הוא למעשה מופע המבוסס על כישורי המורה, כאשר התלמידים על פי רוב פאסיביים. בכיתה זו המורה הוא גולת הכותרת ועל כן נדרשות ממנו יכולות רטוריות גבוהות. עליו להיות מובנה ומסודר בהוראתו, שכן הצלחת הלמידה תלויה בו. על פניו נדמה שכיתת המלבן המסורתית, היא הדפוס המאוס ביותר על תלמידינו, אך למרות זאת, עלינו לזכור שהפאסיביות הכרוכה בשמיעת שיעור מאחורי שולחן, היא לא פעם האפשרות המועדפת על המתבגרים, שמבחינתם מעדיפים לפעמים ש"ישחקו מורינו לפנינו".
  
  
• כיתת מעגל - כיתה שיש בה מעגל כסאות ותו לא. השיעורים כולם מתנהלים באמצעות דיונים (התלמידים, אצלי לפחות, רשאים לרשום לעצמם נקודות בסמארטפונים). כולם נדרשים להיות פעילים ולשתף. בכיתה שכזו אין מקום לפאסיביות וביישנות וכל אחד מהתלמידים הוא מרכיב מהותי בסינרגיה שמתרחשת במעגל.
  
  
• כיתת מרובע - כיתה שבה ישנם שולחנות מרובעים וגדולים, או צברי שולחנות קטנים ומלבניים המקובצים זה לזה, והתלמידים יושבים סביב השולחנות בקבוצות של ארבעה עד שישה. מרכז השולחן פנוי וניתן להניח עליו אמצעי למידה מגוונים, כגון כרטיסיות, גלובוס, מחשבים ניידים או כלים לניסוי מדעי. הלמידה מתרחשת סביב האמצעי ומתוכו נדרשים התלמידים להוציא את המידע. קבוצת התלמידים היא זו שקובעת את קצב ההתקדמות ושיתוף הפעולה בין התלמידים הוא הכרחי ואפקטיבי. הן התלמידים החזקים והן התלמידים החלשים מרוויחים מן הלמידה וכל אחד לוקח חלק בעשייה, כל תלמיד לפי יכולתו וכל אחד לפי צרכיו.

מהפכה בכיתה
כל מה שנדרש לבדיקת הרעיון הוא תעוזה ושכבה אחת שלמה שיש בה הסכמה בין אנשי הצוות. שכבה אחת בבית הספר (אפשר להתחיל בשכבת ז') תפקיע את הכיתות מהתלמידים ותיתן אותן למשמרת בידי המורים (כמו בבתי הספר האמריקאים). באותה שכבה יסודרו הכיתות על פי שלושת סידורי הכיתה המרכזיים (מלבן, מרובע ומעגל).

במהלך זמן קבוע מראש (מחצית אחת או שנה ראשונה) יעברו התלמידים בין מרחבי הלימוד השונים, כאשר החדרים עצמם ישארו בסידור זהה, והתלמידים ינועו ביניהם. בכל יום התלמידים ילמדו בכיתת מרובע (בקבוצות) בכיתת מלבן (בטורים) ובכיתת מעגל (סדנא), לפי בחירת המורה.

הכיתות יהיו מסודרות, מטופחות ויעודדו את סגנון הלמידה. כך למשל, בכיתת מלבן יהיה מקרן (שפועל לשם שינוי), מפות, ומיקרופון שיאפשר לקולו של המורה להישמע גם בסוף הטורים. בכיתת מרובע השולחנות יהיו רחבים, נוחים ומרוחקים זה מזה, בכדי שהדיבורים בקבוצות לא יפריעו לקבוצות הסמוכות. בכיתת מעגל יהיו שטיחים, פופים (וגם כסאות) וכל תלמיד יוכל להחליט איך נוח לו לשבת, ולעשות זאת מתוך כבוד לשאר הקבוצה.

לאחר תקופה של בחינה, כל אחד מהתלמידות והתלמידים יהיה צריך לבחור מהו סידור הלמידה הנכון והמתאים עבורו/ה.

התלמידים יעברו בין מרחבי הלימוד השונים, כאשר החדרים עצמם ישארו בסידור זהה, והתלמידים ינועו ביניהם

לא כל התלמידים מעדיפים את אותו הדבר
כשם שיש סידור כיתה (מרובע, מלבן ומעגל) ודפוס למידה מועדף על כיתה, כך יש את התלמידים היוצאים מן הכלל. לעיתים בתוך כיתה המעדיפה מעגל נמצאים תלמידים שמעדיפים דווקא את המלבן ולהפך. לכל כיתה יש דפוס מועדף, אך גם לכל תלמיד/ה יש את דפוסי הלמידה המועדפים עליו/ה. התלמידה היושבת מאחור בטור, בשולחן מלבני הצמוד לחלון וקמלה אל תוך עצמה בכל שיעור פרונטלי, עשויה להיות תלמידה שתפרח במעגל. במעגל היא תשב מול כולם, תחווה דעתה, תאמר את אשר על ליבה ותצית את הדיון שלאחר מכן עוד ידברו עליו בהפסקה. מכאן שיש להתאים לכל תלמיד/ה את מבנה הכיתה ההולם את סגנון הלמידה שלו. אם שיטות אחרות מתייחסות ללמידה על פי תחומי עניין, סוגי אינטליגנציות, הרי ששיטה זו מציעה חלוקה על פי סגנון הלמידה המועדף.

לאחר תקופת ניסיון, הלמידה תתרחש על פי סגנון הלמידה המועדף על כל תלמיד/ה
כאמור, לאחר תקופת הניסיון הראשונה שהוגדרה מראש, בה התלמידים התנסו בלמידה במרחבים שונים, כל תלמיד ותלמיד/ה יבחרו באופן אישי איזה מרחב הם מעדיפים. בהתאם לבחירה זו ילמדו התלמידים את רוב המקצועות והנושאים.

מדי פעם התלמידים יתארחו במרחב למידה שונה מזה המועדף עליהם ויתנסו בו בשנית על מנת לבחון האם הוא מתאים להם יותר.

האם אפשרי? האם בר ביצוע? האם כדאי?

על כך יוכלו לענות רק אלו שמנסים....

מנסים משהו דומה בבית הספר שלכם? ספרו על כך בתגובות!