הרגע הזה שבו היא אומרת "יש לך פוטנציאל אבל אתה לא ממש אותו" ואני חושב, מאיפה היא יודעת מה הפוטנציאל שלי וכמה היא מבינה בלממש? ומה בעצם הפוטנציאל שלה והאם לממש אותו הוא להגיד לילדים שהם לא ממשים את הפוטנציאל שלהם? (מתוך הצעה לעמוד נוסף בספר "הילד הזה הוא אני"- באהבה ממני ליהודה אטלס)
היום (ובעבר) כל ילד וילדה בהגיעם לכיתה ב' נבחנים במבחן אינטליגנציה לאיתור מחוננים, במטרה לזהות את הפוטנציאל שלהם. אם הוא גבוה, משקיעים בהם יום בשבוע של למידה בתוכנית למחוננים מחוץ לבית הספר. אני רוצה לתהות כאן לגבי השימוש הגורף שנעשה במבחנים אלה ולהציע שיטה חלופית.
לדעתי קיימות לפחות עשר בעיות עם מבחן זה:
- האם בכלל ניתן לחזות פוטנציאל של תלמיד להצליח? האם פוטנציאל התלמיד לא אמור להיות משהו אין סופי. משהו שיש לו אין סוף אפשרויות ושילובים וצירופים ואין סוף דרכים שמובילות לאין סוף מקומות. אין סוף דלתות מסתובבות? האם פוטנציאל יכול להיות בעצם התפיסה החילונית של אלוהים? אם המבחנים מודדים את הפוטנציאל להצליח והפוטנציאל של כל אחד מאתנו הוא אין סופי, אז באיזו זכות ועל דעת מי (דעת- אם כבר מדברים, היא במובן מסוים האינטליגנציה בעיניי) מישהו קובע את הפוטנציאל של ילד בכיתה ב'?
- האינטליגנציה היא מרובה. היא אינה יכולה להימדד רק במבחן פסיכוטכני. לדעתי, מבחן איתור המחוננים הוא רגע בו נחשפות אחת המטרות הנסתרות של המעשה החינוכי לאיתור המחוננים, והיא, ההכוונה שלהם בכיוון מסוים, שיקדם בבוא העת את המדינה כולה בתחום מסוים מאוד - כלכלי.
- נושא הילד המחונן היה אמור להיות מטופל בתוך קהילת כל הילדים. על ידי מתן אתגרים נוספים וייחודיים לאותו ילד, בתחום הלימודי שכולם לומדים. אך בוודאי שלא רק. ניתן למשל להציב בפניו גם התמודדות של עשייה חברתית שבצדה ביצוע פרויקט מעין "מחקרי".
- מעניין אם "איש הגשם" (קים פיק) או "ויל האנטינג" (ויליאם ג'יימס סידיס) שהיו קרוב לוודאי מקבלים ציון פנומנאלי במבחנים האלו היו מתקבלים לאחת מהתוכניות.
- זה הרי סותר את המהות הבסיסית ביותר של בית הספר בעידן הפוסט מודרניסטי: לאפשר לתלמיד למצוא ולהצליח להיות מה שהינו בעולם. הוא הינו מה שהינו, לממש את עצמו היחודי בעולם, לספק עבורו זירה פלורליסטית תוססת של מפגש תרבויות ודעות בכדי לאפשר לו לגבש זהות עצמית ע"י המפגש עם הזהויות האחרות.
- יצא לי להכיר מספר תלמידים בשנותיהם בתיכון אשר הגיעו עם הטייטל הזה "מחוננים" מהיסודי וההגדרה הזו לא היטיבה איתם ואפילו להפך. היא פגעה להם באופן ישיר בתפקוד הלימודי ובהרגלי הלמידה. אני מכירה תלמיד שמאז שקיבל את התואר מחונן הוא נמצא בחרדה שהדבר אינו כך והוא לא מתפקד בכיתה, הוא מפחד להיבחן במבחני הכיתה הרגילים והפשוטים, לכאורה, פן לא יספק את הסחורה. הוא, דרך אגב, שומע השכם וערב את המשפט "יש לך פוטנציאל אבל אתה לא מממש אותו".
- ההגדרה "מחונן" היא כמובן בעלת רצף ויש לה את האזור התחתון ואת האזור הפנומנאלי, אבל גם ילד מהאזור הפנומנאלי עשוי להגיע ל-8200 ולגלות להפתעתו שבבית הספר הוא היה הכי חכם אבל ביחידה יש כמה מעליו. אין לזה סוף והמדידה של זה היא נזילה ולפעמים עלולה להזיק לנפש.
- ישנם מחקרים המראים כי מידת ההצלחה במבחני אינטליגנציה עולה עד תחילת שנות העשרים. זאת אומרת, שילד שעשה מבחן כזה בכיתה ב' ושמודע לתוצאותיו יכול בשוגג לחשוב שהנתון הזה הוא מוחלט וקבוע. אך בהינתן שינוי התלוי בגיל ובשלות, אותו תלמיד עלול, בעקבות אפקט פיגמליון, להיהפך לפוטנציאל לא ממומש.
- ישנה אסכולה מחקרית שטוענת כי תפיסה מרחבית וצורנית פחות מפותחת אצל בנות (וגם כניראה תלוית תרבות וארץ מוצא) המבחן כולל פרק מילולי, פרק חשבוני, פרק צורני, תפיסה מרחבית, חשיבה לוגית, סדרות ומטריצות. אז האם זה אומר שבנות פחות מחוננות מבנים?
- רציתי שתראו למשל את הציטוט האמיתי הזה הלקוח מאתר אחד החברות הפרטיות:הילדים שלכם ניגשים למבחני איתור מחוננים? רוצים לתת להם את כל הכלים להצליח? למכון XXXX ערכות הכנה מקצועיות ומותאמות לילדים שיאפשרו לכם ללמוד ולתרגל יחד, וכך להביא לשיפור משמעותי של התוצאות" מכאן נובע: שפוטנציאל נקבע במבחן שעושים בבית הספר בכיתה ב' (!) = מבחן אינטליגנציה = לקנות ערכת תרגול ב 249 ₪ = מי שיש לו כסף ואמביציה יש לו פוטנציאל. מש"ל.
אני חושבת שהשיטה בה בית הספר מעביר את הילדים דרך המבחנים האלה באופן גורף בכיתה ב' ורק אם ההורים מתנגדים לכך, הם צריכים לכתוב ולבקש מראש ולפנים משורת הדין, בעיתית. טוב עשה משרד החינוך כאשר אסר, לפני מספר שנים לקיים בחטיבות הביניים את מבחני קרני והדס למיניהם שנעשה בהם שימוש להכוונת הילדים למסלולים ומגמות לימוד. הדבר פגע מאוד בזהירות בה אנשי חינוך צריכים להשגיח בהתבטאויות ובמחשבות למי יש יכולת ולמי לא, מי "בגרותי" ומי לא.
כאשת חינוך הפועלת מתוך המערכת, אני מסרבת להאמין שהסיבה לכל זה היא כי התעשייה הזו מגלגלת מיליונים מידי שנה (שמשולמים למכונים פרטיים שמעסיקים עשרות אנשים לכתוב מבחנים ולשלוח בוחנים לבדוק ולהפיץ את התוצאות והניתוח המפורט. הכולל גרף בכל תחום המתאר האם היכולת של התלמיד מעל הממוצע או מתחת לממוצע – (ובהקשר הזה אשאל: איזה ממוצע? העולמי? כולל ניגריה או בלי?)אני חושבת שהסיבה היא באמת לאתר את המחוננים ולדחוף אותם קדימה לממש את הפוטנציאל שלהם. זה הרי חשוב ביותר לקדם את מי שיפרוץ דרך במדע, במנהיגות, בתעשייה וברפואה. אין לזלזל בתרומתן של התכניות האיכותיות לקידום מצוינות ומחוננים לצד הלימודים הרגילים עבור אותם התלמידים, ועדיין, הורה שמעוניין בכך יוכל לבחון את ילדו ולהוכיח את הפוטנציאל שלו להצליח בתוכנית הלימודים למחוננים.
אני רוצה להציע שאם במידה וקורה וההורה לא שם לב שהילד שלו הוא משהו מיוחד מעבר להיותו גאון של אמא, המחנך יוכל להפנות את תשומת ליבו ובמימון משרד החינוך (שחסכתי לו כרגע מיליונים) רק הוא ודומיו יעשו מבחן לזיהוי וקידום הפוטנציאל שלו ושל כולנו כמדינה. וכל השאר? מה עם כל השאר, אתם שואלים? אה! לגביהם הפוטנציאל הוא כמובן אין סופי.
לסיכום חשוב שכל מורה ומורה יזהו יבינו וידעו: בחושיהם, במקצועיותם המבוססת על שיחות עם התלמיד התבוננות וניתוח סיטואציות שניקרו לדרכם ובאמצעות הורי התלמיד שמכירים אותו יום יומיים את הפוטנציאל: הרחב, המגוון, הרב תחומי, הלא מדיד, העשוי והצפוי להשתנות ולהתפתח, התלוי בבחירות אבל גם במזל, של כל תלמיד ותלמיד וינהגו בו במידה רבה של צניעות ענווה וחסד.
