להיות מורה טוב יותר - פיז"ה מזווית אחרת

2061
להיות מורה טוב יותר - פיז

בחודש האחרון, מאז פרסום תוצאות דו"ח פיז"ה, עוסקת התקשורת, שוב, במצבם העגום של לימודי המתמטיקה בישראל ביחס לעולם. מעניין הדבר שאף אחד לא הפנה את תשומת הלב של הציבור לממצאי מחקר מעניין שפרסמה פיז"ה, אותה הרשות בינלאומית להערכת תלמידים שעל ממצאי מבחניה כולם מדברים, אשר יכול לשפוך מעט אור על הסיבות למצבם של לימודי המתמטיקה בישראל ועל האופנים בהם ניתן להתמודד עמו. המחקר, שנערך בשנת 2012 וממצאיו התפרסמו בחודש אוקטובר האחרון, בחן את מידת ההשפעה שיש לאופן ההוראה של המורים למתמטיקה על התוצאות וההישגים של התלמידים. בנוסף לכך, וזה החלק המעניין – כיצד משפיע אופן ההוראה על דרכי התמודדות של התלמידים עם השאלות שהוצגו להם במבחנים.

אני מבקש להציג כאן כמה מהממצאים היותר מעניינים בעיניי, כחומר למחשבה. מאחר והמחקר מעמיק וניתן ללמוד ממנו רבות בתחומים שונים, לא אוכל לסקור את כל הממצאים המעניינים במאמר אחד.

במאמר בכוונתי להתמקד בממצאים כלליים, המדגישים את הקשר שבין שיטות הוראה לאופני ההתמודדות של תלמידים. לדעתי הם מעניינים ומאירי עיניים. עם זאת, במאמר אני לא מתכוון להתייחס להישגים ולממצאים הנוגעים לתלמידים הישראלים.

השפעתה של אסטרטגיית ההוראה על הישגי התלמידים והתמודדותם

עורכי המחקר בפיז"ה שאלו את המורים של התלמידים שענו על המבחן התלת-שנתי בשנת 2012 מספר שאלות, וביניהן: עד כמה אני מנחה את התלמידים שלי בעת שיעורי המתמטיקה? מה הם יודעים על שינון לימודי מתמטיקה? האם יש לעודד יצירתיות בלימודי מתמטיקה? ועוד.

להלן הממצאים העיקריים:

מורים נוטים להשתמש יותר באסטרטגיות הוראה המורות לתלמיד מה עליו לעשות, ופחות באסטרטגיות המכוונות את התלמיד לשאול שאלות על הבעיה ולעודד אותו לענות עליה באופן יצירתי.

התלמידים (שגם אותם שאלו שאלות על המורים שלהם) העידו כי יש יותר מורים האומרים: "זה מה שאתם צריכים ללמוד כי אלו השאלות שיופיעו במבחן", ממורים הנותנים משימות יצירתיות שהתלמידים יכולים לפתור בכל דרך הנראית להם נכונה.

תאמרו: מדוע חשוב שהתלמידים יהיו יצירתיים? הרי בסופו של דבר הם נבחנים על שאלות באותו הסגנון אותו אנו מתרגלים בכיתה (ועל הרבה משוואות, כמובן!)

אבל המחקר מצביע על כך שתלמידים מתמודדים באופן יעיל ומוצלח יותר עם בעיות מורכבות, כאשר מלמדים אותם באמצעות אסטרטגיות יצירתיות וקוגניטיביות, לעומת תלמידים הלומדים באמצעות שינון וזיכרון. שינון נמצא יעיל בפתרון בעיות פשוטות, אך בממלכת השאלות המורכבות נמצא יתרון מובהק לאסטרטגיות קוגניטיביות – בקרב תלמידים חזקים וחלשים כאחד.

אין משמעות הדבר שהשינון אינו חשוב. ממצא מעניין מדגיש את התרומה הרבה של שינון וחזרות, למידת ההיכרות של התלמיד עם החומר. השינון חשוב כדי שהמושגים והמונחים יהיו מוכרים וידועים וכך מאפשר ליצור אקלים עבודה נוח. ההיכרות של התלמיד עם החומר תורמת לתחושת הביטחון שלו וליכולת שלו ליישם את הידע שלו על מצבים חדשים. שינון וזיכרון הם חשובים, אך בעיקר כאמצעי, או כמדרגת כניסה, לשימוש באסטרטגיות פתרון מורכבות. את השינון יש לשלב עם אסטרטגיות אחרות ולא להשאיר אותו כאסטרטגיה יחידה או עיקרית.

ממצא חשוב נוסף במחקר היה כי התלמידים שהשתמשו יותר מכל בשינון, הם אלו אשר הפגינו רמות חרדה מתמטית גבוהות יותר משאר התלמידים. ואלה היו, בדרך כלל, תלמידים חלשים יותר. דווקא תלמידים אלה זקוקים לחיזוק תחושת ביטחון והגברת העצמאות שלהם כדי להפיג את החרדה. לכן במיוחד עבורם יש לשלב אסטרטגיות הוראה מגוונות.

התלמידים שהשתמשו יותר מכל בשינון, הם אלו אשר הפגינו רמות חרדה מתמטית גבוהות יותר משאר התלמידים

ממצא מעניין נוסף שקשור לאסטרטגיות ההוראה, נוגע לאופי אסטרטגיית ההוראה של המורה: האם היא מתמקדת בתלמיד ובקשייו? במורה ובהישגיו? או בחשיבה ביקורתית ויצירתית?

כפי שכבר בוודאי ניחשתם, האסטרטגיה אשר הובילה תלמידים רבים יותר להתמודד עם בעיות מורכבות יותר בהצלחה רבה יותר, הייתה האסטרטגיה השלישית – זו המעודדת שימוש בחשיבה יצירתית וביקורתית, לעומת שתי האסטרטגיות האחרות שנמצאו קשורות בהישגים גבוהים פחות.

כמובן שחשוב להתאים את אסטרטגיית ההוראה גם לתלמיד ולכישוריו (גם לסוגיה זו נדרש המחקר ואני מקווה לכתוב על כך במאמר הבא), ויצירתיות בלבד אינה המפתח להצלחה, אך ברור הוא שעידוד החשיבה היצירתית הוא המבדיל בין הצלחה נמוכה או בינונית להצלחה רבה.

הממצא המעניין האחרון עליו אני רוצה לדבר, קושר את שני הממצאים שכבר סוקרו: שינון ויצירתיות והתאמה לתלמיד וכישוריו. ממצא זה מדגיש את החשיבות של אסטרטגיות "הרחבה" לעומת אסטרטגיות של שליטה.

באסטרטגיות של שליטה הכוונה היא לאסטרטגיות המדגישות אצל התלמיד את מה שהוא כבר יודע - את הנושאים, המושגים או הפרוצדורות אותם הוא כבר מכיר, בהן הוא שולט ואשר עמן הוא מרגיש נוח. אלו הן תוצאה של שינון, שעל חשיבותו כבר עמדנו, והן חשובות כמובן לשם ביסוס הידע של התלמיד ולשם הקניית ביטחון בידיעתו. אך תלמידים שלמדו עם מורים שנקטו באופן הוראה הנסמך על אסטרטגיות שליטה באופן בלעדי, נכשלו בניסיונותיהם לפתור בעיות מורכבות, אשר אינן מצויות בתחומי הידע הקלאסיים של השאלות המוכרות להם.

כדי לאפשר לתלמיד להתמודד עם שאלות חדשות ולא מוכרות. יש ללמד אותו באמצעות אסטרטגיות של הרחבה: המושגים הבסיסים שהוא מכיר מהווים מצע בטוח עליו יכול התלמיד לבסס פרקטיקות של ניסוי וטעייה, בקרה ורפלקציה, המעודדים אותו לפתח גישה אישית ויצירתית להתמודדות עם בעיות לא מוכרות.

ממצאי המחקר של פיז"ה מאירים באור חדש את מצב הוראת המתמטיקה במדינת ישראל ומדגישים את הצדדים החזקים והחלשים בו.

אז מה אפשר לעשות? איך ניתן ליישם, כבר היום, אסטרטגיות הוראה יצירתיות, קוגניטיביות ומרחיבות?

  1. חשוב לעודד את התלמידים להתמודד עם בעיות המהוות עבורם אתגר.

  2. לעודד פיתוח של אסטרטגיות פתרון יצירתיות ואינדיבידואליסטית לבעיות.

  3. לאפשר לתלמידים לבחור את אסטרטגיית הפתרון בעצמם ובעקבות כך לאפשר להם גם לטעות.

  4. אפשר לשאול שאלות כמו: כיצד הגעת לפתרון? ולעודד את התלמידים לערוך רפלקציה על תהליך הפתרון שבחרו.

הרעיונות הללו יהיו אולי חדשים לחלק מן המורים ובטוח שיהיו חדשים לחלק מהתלמידים, שלא ימהרו לשתף פעולה. שנים רבות של הוראת מתמטיקה בסגנון מיושן לימדו את התלמידים להתייחס בהסתייגות, שלא לומר ברתיעה, לרעיונות מוזרים כמו "לחשוב" או "יצירתיות" בהקשר המתמטי.

עלינו, כמורים, לאפשר להם להסתגל לסגנון זה של הוראה ולהרגיל אותם לחשיבה ביקורתית ויצירתית – אך מבלי לעורר חרדה או רתיעה. חשוב שנעודד לשיתוף פעולה, תוך דאגה ושמירה על תחושת הביטחון של התלמידים.

שיהיה לנו בהצלחה!

 

הדפסת סיפור זה
חן עירון

מורה למתמטיקה

בעלים של הבלוג "מספריים" לחינוך מתמטי יצירתי

www.misparaim.net