שיעור לא מסורתי – למה, איך ובאיזה מינון?

3340
שיעור לא מסורתי – למה, איך ובאיזה מינון?

החברה המודרנית עוברת שינוי – מעידן טכני לעידן טכנולוגי. גם בית הספר אינו נשאר מחוץ למגמה זאת, ועובר בשנים אלו שינוי דומה. ערכי הבסיס של החינוך משתנים ואיתם גם שיטות ההוראה; שיטות ההוראה המסורתיות מפנות את מקומן לטכניקות הוראה מודרניות ועיליות.

למרות זאת ובמקביל, בבתי ספר רבים דווקא נפוצה מגמה הפוכה, בה מורים מעדיפים להקנות לתלמידיהם ידע ממוקד ומקצועי בלבד. גישה שכזו לא עולה בקנה אחד עם הדרישות העכשוויות של חברה, שכן התלמידים צריכים ללמוד לא רק ידע מקצועי אלא גם שיתוף פעולה, למידה פעילה, חקירה ושינוי המציאות. כל אלו יכולים להילמד רק באמצעות יחסי גומלין בין המורה לתלמיד. רק כך יהיה ניתן להגדיל את השפעתו של הגורם האנושי בחינוך.

עלינו לזכור שכמורים, אנו מחנכים את תלמידינו באמצעות למידה, ולשם חינוך באמצעות למידה, עלינו להרחיב את היריעה ולעסוק לא רק בידע המקצועי, אלא גם בפן החברתי של החינוך.

כיצד ניתן לעשות זאת?

לטעמי, על מנת לחנך באמצעות למידה ולעסוק הן בפן החינוכי-חברתי והן בצד המקצועי, עלינו להעביר את מרכז הכובד מהשאלה "מה עלינו ללמד?" לשאלות "כיצד עלינו ללמד?" ו"איך התלמיד לומד?" – לשנות את מרכז ההתעניינות של המורה מחומר הלימוד אל התלמיד ודרך הלמידה שלו.

 עלינו להעביר את מרכז הכובד מהשאלה "מה עלינו ללמד?" לשאלות "כיצד עלינו ללמד?" ו"איך התלמיד לומד?"

 

שינוי מרכז הכובד של ההוראה: קווי יסוד

1. למידה צריכה להיות פעלתנית – על התלמיד להיות פעיל בלמידה.

2. הלמידה צריכה להתבסס לא על לימוד החומר, אלא על צורת המחשבה וההבנה של התלמידים.

3. על התלמידים יוטלו משימות אותן באופן מסורתי המורים ביצעו: חקירה והסבר חומר חדש, בדיקה של ידע ומיומנות של חברים, הדרכה ומענה לשאלות, עבודה עם תלמידים מתקשים, חלשים וכן הלאה. בשיעור, מורה לא רק מעביר לתלמידים את האינפורמציה המדעית, הוא עצמו מפנים את החומר, מבין אותו לעומק ומעביר אותו לתלמידיו, שהשקפותיו שלו. מתוך כך, התלמידים לא רק מקבלים את מידע החדש, אלא לומדים מהמורה לחשוב, לנתח, לבצע הכללות, להסיק מסקנות וכך הופכים את המידע לידע. כאשר גם התלמידים נדרשים ללמד, להדריך ולתת משוב, הם לומדים מהמורה איך לרכוש ידע. רק אישיות יכולה ליצור אישיות חדשה.

4. בתכנון פעילות לימודית על המורה להתייחס לא רק לתוכן חומר הלימוד שעליו ללמד, אלא גם לדרישות מודרניות של החברה מהתלמידים וכן לצורכי התלמיד במאה ה-21. כך למשל – על המורה לאפשר לתלמידים לעצב בעצמם חלקים מהשיעור על מנת ללמד את התלמידים תכנון ואחריות אישית. דוגמא נוספת היא ריבוי בבדיקה הדדית של מטלות על ידי התלמידים ובקרה עצמית של כל תלמיד את עבודתו.

5. יש לאפשר לכל תלמיד לרכוש כל נושא לימודי באופן המתאים לו. מתוך כך, על המערכת לאפשר חוויות ודרכי למידה שונות עבור כל חומר לימוד (כך למשל: למידה באמצעות קריאה, למידה באמצעות ניסוי, למידה דרך הקשבה להרצאה). שיעורים שנבנים בצורה מקוונת וממוחשבת מסייעים מאוד ביצירת המגוון הנדרש בסעיף זה.

6. העשייה הלימודית צריכה להיות רבגונית ופעילה. עלינו כמורים לזכור שמעבר לשיעור המסורתי, ישנן דרכי למידה רבות נוספות, שהן יעילות במידה לא פחותה. מספר דוגמאות הן: סמינריונים, פרקטיקום, סיעור מוחות, תערוכות לימודיות, אולימפיאדות לימודיות, שולחנות עגולים, בחנים מעשיים וכן הלאה הם רק טיפה בים המתודות האפשריות שבאמצעותן התלמידים יכולים ללמוד.

7. על מנת שהשיעור ידרוש מהתלמידים להיות פעילים ביותר, המורה נדרש:

  • להיות בעל ידע על הייחודיות של כל תלמידיו.
  • ליצור תיאום עם כל תלמיד לגבי מה הוא עושה בשיעור ומה מעניין אותו ללמוד.
  • לשים דגש מיוחד בהוראה על התלמידים הפסיביים והבלתי מאורגנים, על מנת להשתמש בהם כביקורת של המוכנות של כלל התלמידים בכיתה ללמידה עצמאית ופעילה.
  • להגיש לכל תלמיד שזקוק לכך סיוע בלמידה – הן בהוראת החומר, הן בהגשת עזרה בבחירת הספרות הנדרשת ללמידה כשזו נדרשת והן בזיהוי בעיות וקשיים וסיוע בפתרונם.
  • הנגשת אמצעי עזר להבנה כגון ניסויים.

8. על הקשר בין המורה לתלמיד להיות ענייני ובלתי אמצעי. כך המורה יוכל להכיר את התלמידים, לווסת את קצב השיעור וסוג הלמידה, וזאת בהתאם לאישיותם וצורכיהם של התלמידים, רמת הידע ויכולת התפיסה שלהם.

 

 על הקשר בין המורה לתלמיד להיות ענייני ובלתי אמצעי

 

תהליך בניית שיעור לא מסורתי

1. מגדירים ומנסחים באופן ברור וחד-משמעי את המטרות והיעדים אותם יש להשיג בשיעור או ביחידת הלמידה. למשל – התלמיד ירכוש מיומנויות עבודה עם ספרות מקצועית, או התמיד ילמד להכין מצגת ולהעבירה בכיתה. כאשר מורה בוחר כמה מטרות גדולות כאלו לאורך השנה, הוא יכול ללמד את התלמידים מיומנויות חשובות בצורה מעמיקה, מעבר ללימוד תחום התוכן אותו הוא מלמד.

2. מגדירים את הבעיות הלימודיות, אותן יש לפתור תוך כדי הוראת הנושא או הפרק. כלומר- מהו חומר הלימוד הקשור לתחום התוכן שעל התלמיד ללמוד ביחידת הלמידה.

3. בוחרים מספר שיטות הוראה המתאימות למטרות, ליעדים ולבעיות הלימודיות, תוך חשיבה על שילובים שונים שתלמידים יכולים לבצע בין שיטות ההוראה השונות. לכל שיטה יש חסרונות ויתרונות ועל המורה לנסות וליצור שילוב של מספר שיטות הוראה שונות שיכסו על החסרונות זו של זו, על מנת שכל תלמיד יוכל ללמוד בצורה המתאימה לו. כך למשל, אם שיטת הוראה של קריאה עצמאית היא בעלת החיסרון שהיא אינה מתאימה לתלמידים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז, יש לתכנן גם שיטת הוראה מקבילה, כגון עבודה קבוצתית פעילה, בה ילמדו התלמידים שיתקשו בקריאה עצמאית.

 

***


שיעורים לא סטנדרטיים ולא מסורתיים, מאפשרים למורה ללמד את התלמידים הקשבה, הפנמה, והבחנה בין עיקר לטפל. התפתחות של מיומנויות כאלה אצל תלמידי התיכון, הינה חיונית וחשובה הן למי שממשיך את לימודיו במוסדות להשכלה גבוה והן לכל רכישת ידע עתידית של התלמידים – אם באמצעות הרשת ואם באמצעות הכשרה מקצועית.

עלינו לקחת בחשבון, שהשפעתה החינוכית של הרצאה, אפילו אצל מורה מרצה מנוסה, היא בלתי-מספקת, אם התלמיד אינו פעיל.

השיעור הלא מסורתי לוקח בחשבון את תחומי העניין, היכולות, הידע והכישרונות האישיים של כל תלמיד ותלמידה וכך יוצרים למידה פעילה ומלאת עניין של התלמידים.

הדפסת סיפור זה
ilyamazin

מורה לפיזיקה ותיק, בעל התמחות בהכשרת מורים לפיזיקה