למה מורים חייבים לקבל משוב רשמי על עבודתם ואיך זה לא קורה עכשיו?

"בשנת 2012 התחלתי ללמד. כמורה צעירה, חוסר הוודאות היה עצום; לפני כל שיעור פקפקתי בכך שמערך השיעור שבחרתי יתאים לתלמידים. אחרי כל שיעור לא ידעתי האם לימדתי את השיעור היטב, חששתי שלימדתי מהר מדי, ותהיתי האם התשובה לשאלת התלמידה הממושקפת מימין הייתה נכונה או דווקא טעות (והאמת, שיעור אחרי שיעור לא הצלחתי לזכור את שמה, ותהיתי לעצמי איך בכלל אמורים לזכור את השמות של כל התלמידים).

ואז, יום בהיר אחד, הגיעה המושיעה שלי: גלית, מורה מעולה, שהמנהלת הצמידה אלי כחונכת. מדי יום שלישי היינו נפגשות לפגישה אישית, ומנתחות יחד שיעור מצולם שלי. בכל שבוע קיבלתי מגלית משוב על עבודתי – היא שיבחה את הדברים שעשיתי טוב (לא תמיד ידעתי שהם היו טובים לפני כן), התפעלה מהמאמצים וההכנה שלי לשיעורים, והציעה דברים שכדאי לשפר, תוך סיוע משמעותי בשיפורם. לאחר שלושה חודשים של עבודה משותפת ישבנו יחד – גלית, המנהלת ואני, וקיבלתי מהן משוב מחצית רשמי, שעזר לי למקד את הדברים שהיה עלי לשפר, כמו גם לקבע את מה שהיה כבר טוב.

המשוב שקיבלתי מגלית והמנהלת הציל אותי באותה השנה. הקול הביקורתי והמבולבל בראש שלי הפך לשיחות בוגרות מול אחרים, שפיתחו אותי ואפשרו לי להפוך למורה טובה יותר. העובדה שראו את העבודה הקשה וההצלחות שלי, העצימה את תחושת המשמעות בהוראה וגרמה לי להתאמץ יותר. והדברים לשיפור – נכון, לפעמים זה לא קל לשמוע ביקורת. אבל כל נקודה לשיפור הגביהה אותי בעוד כמה סנטימטרים והפכה אותי למורה שאני היום." ליאת, מורה לביולוגיה.

אחרי שקוראים את עדותה המרגשת של ליאת, קשה שלא לחשוב על כך שאצל רוב המורים המצב שונה לגמרי. רוב המורים אינם מקבלים כמעט כל משוב רשמי על עבודתם. במאמר "תופעת החלפים", החוקרים מתארים את המשוב שמקבלים מורים בארצות הברית, או למעשה – את החוסר האדיר של משוב הרשמי, כמו גם משוב לא רשמי שמקבלים מורים. המצב, באופן מצער, אינו שונה בהרבה בישראל.

החוקרים מצביעים על כך שמערכת החינוך האמריקאית כמעט ולא מעריכה באופן רשמי את איכות ההוראה של מורים. זאת ועוד, גם כאשר יש מידע על איכות ההוראה – המערכת אינה פועלת על סמך המידע הזה. מורים לכל אורך הקשת אינם מקבלים את המשוב שהם זקוקים לו:

• מורים מצטיינים ומעולים אינם נחגגים ומעבירים את הפרקטיקות המעולות שלהם
• מורים חרוצים ורציניים שיש להם לאן להשתפר לא מקבלים הכוונה המתאימה לצרכיהם
• מורים שזקוקים לסיוע, אינם מקבלים תמיכה במקומות בהם הם זקוקים לה
• מורים שמראים ביצועים לא טובים לאורך זמן, נשארים במערכת וממשיכים ללמד מבלי לדעת כיצד יוכלו להשתפר או שיוחלפו במורים אחרים.

למעשה, כאשר מערכת החינוך ובתי הספר אינם מעריכים את הוראת המורים ונותנים להם משוב, הם מתייחסים לכל המורים כאילו היו זהים בדיוק; כאילו לכל מורה אותם הצרכים, כל המורים טובים באותה מידה, כולם מלמדים באופן זהה, כולם זקוקים לאותו סיוע וכל מה שצריך זה שיהיה מורה מוסמך בכיתה – לא משנה מיהו. זה כמובן לא המצב באף מקצוע, ובטח שלא במקצוע הדורש מיומנויות גבוהות כהוראה, מקצוע בו ההבדל בין בעל מקצוע מיומן ומצוין לבין בעל מקצוע שמראה ביצועים נמוכים הוא בעל השפעה אדירה כמו בהוראה. איכותם של מורים היא, לפי אינספור מחקרים, הגורם המשפיע ביותר על התקדמות ולמידת התלמידים.

מורה איכותי יכול ליצור השפעה של מעל 50% שינוי בלמידת התלמידים. למעשה, תלמיד שלומד עם מורה טוב מאוד במשך שנת לימודים אחת, עשוי "להרוויח" עוד שנה שלמה של צמיחה לימודית בהשוואה לתלמיד שלומד עם מורה גרוע.

 השפעתם של מורים איכותיים היא אדירה. אז למה איננו בודקים מי הם ומתגמלים אותם ובמקביל לא מתאמצים לסייע למורים רבים להשתפר ולהפוך למעולים?

אז איך ייתכן שמערכת החינוך כמעט ולא בוחנת את איכות ההוראה של מורים ולא פועלת לתמיכה וקידומו של כל מורה ומורה? וכיצד כל הנוגעים בדבר אינם מבינים שהיחס הזה של המערכת כלפי מורים, כאילו הנם חלפים ולא אנשי מקצוע, הינו יחס שמשקף, מייצר ומבטא חוסר כבוד עמוק כלפי המורים, מקצוע ההוראה, וכלפי ההשפעה האדירה שיש לכל מורה על התקדמות תלמידיו/ה?

המאמר "תופעת החלפים" מציב בפני קוראיו כמה וכמה נתונים מדהימים ומטרידים כאחד, המצביעים על היקף הנזק של היעדר משוב רשמי למורים:

בדירוג השנתי, כאשר מנהלים מדרגים את המורים בבית הספר על הרצף שבין מורה מעולה באופן יוצא דופן (5) למורה בעל כישורים בלתי מספיקים (1), 70% מהמורים מדורגים כמורים מעולים באופן יוצא דופן, 24% נוספים מדורגים כמורים טובים מאוד ורק 1% מהמורים מדורגים כבעלי כישורים לא מספיקים.

למעשה, החוקרים גילו כי ברוב בתי הספר שהגיעו אליהם, המורים אפילו לא דורגו על טווח או קיבלו הערכה. ברובם פשוט נקבע בהערכה השנתית האם המורה מספק או לא.

על רקע זה גילו החוקרים כי 68% מהמורים ו-86% מהמנהלים מאמינים שאנשי הנהלה מעלימים עין מביצועים גרועים במיוחד של מורים.

לבסוף, מצביעים החוקרים על נתון שאינו קיים כמעט בשום מקצוע אחר - מתוך 15,000 מורים שעבדו בבתי הספר שנחקרו, רק 14 מורים פוטרו באופן רשמי, במהלך 5 שנים.

הנתונים הללו מצביעים על כך שמערכת החינוך מטייחת את הבדלי הביצועים של מורים. רוב מכריע של המורים מוגדרים כ"טובים" או "נהדרים" וכמעט שאין מורים שצריכים לשפר דבר מה או שפשוט אינם מתאימים. והרי אין כל מקצוע בעולם בו כל העוסקים בו נפלאים ואינם זקוקים למשוב ושיפור. במצב בו כל המורים מוגדרים כנהדרים או טובים – כמעט בלתי אפשרי לזהות את המורים המצטיינים באמת, אלו שמצמיחים את תלמידיהם בצורה מדהימה, אי אפשר לתגמל אותם או להשתמש בידע שלהם. אי אפשר גם לסייע למורים שזקוקים לעזרה על מנת להפוך למורים טובים יותר. למעשה, בהיעדרו של מנגנון לזיהוי ותגמול מורים יוצאים מגדר הרגיל, הבינוניות נעשית מדד למצוינות. מורה, לפי המערכת, יכול להיות "מספק" או "בלתי מספק". אך האם אנחנו באמת רוצים שהמורים שלנו יהיו "מספקים" בלבד?

היעדר המשוב הרשמי והדרישה להיות "מספקים" בלבד, גורמים לכך ש-43% מהמורים מאמינים שהם מורים מצוינים, ושאין להם כמעט מה לשפר בביצועי ההוראה שלהם. אין ספק שבמערכת החינוך ישנם מורים מצוינים רבים, אך אין שום תחום מקצועי בו כמעט מחצית מבעלי המקצוע הינם ברמה הגבוהה ביותר.

חשוב להבין כי המורים בסך הכל מגיבים לשיטה המונהגת – הם מסתכלים סביבם ומבינים שמבחינת המערכת כולם זהים וכולם מצטיינים. מורים שמביאים את תלמידיהם להישגים פחות טובים ומלמדים טוב פחות מהם מקבלים ציונים מעולים. ואם כך, אין ספק שגם הם – נהדרים לא פחות.

כאשר מורים מתבקשים לדרג את הוראתם, כמעט כל המורים פועלים בהתאם לשיטה הקיימת ומדרגים את עצמם בין המורים הטובים ביותר

אך העובדה שמורים רבים כל כך מאמינים שאין להם כמעט מה לשפר, היא גם תוצר של העובדה כי הם פשוט לא מקבלים משוב על עבודתם, ובמיוחד לא משוב רשמי. 74% מהמורים לא ניהלו בשנה האחרונה שיחת משוב אחת עם המנהל שלהם בה דובר על שיפור היבטים כלשהם בהוראתם. יתרה מזאת, 57% מהמורים המתחילים לא קיימו שיחה כזאת בשנה האחרונה. כולנו זקוקים למשוב, וכולנו יכולים להשתפר, בכל מקצוע. אך הדבר כמעט בלתי אפשרי ללא משוב מהסביבה. הצורך במשוב הוא קריטי אפילו עוד יותר כשמדובר במורים בשנות העבודה הראשונות שלהם – כיצד הם יוכלו לדעת האם פועלים נכון ללא משוב מאחרים ומשוב מהמערכת?

באופן מצער, גם מיעוט המורים שכן מקבלים משוב, כמעט ולעולם לא מקבלים סיוע, תמיכה והכוונה בשיפור הדברים.

כך למעשה נוצר התהליך הבא:

כתוצאה מתהליך זה, שהינו בעל אופי מעגלי, בקהילת בית הספר לא ניתן לדבר בפתיחות על בעיות בביצועיהם של מורים, לא כל שכן לטפל בהן.

האדישות של המערכת כלפי איכות ההוראה חייבת להיפסק. לא ניתן להעריך מורים על ידי הותק שלהם בלבד. לשם כך, החוקרים מציעים במחקרם דרך לשיפור המצב הקיים. לטענתם, מערכות חינוך חייבות ליצור מנגנוני הערכה ופיתוח רשמיים למורים, שיצרו אבחנה מדויקת, הוגנת ואמינה למורים, על בסיס אפקטיביות ההוראה שלהם. על מערכת כזאת להיות בעלת התכונות הבאות:

• סטנדרטים ברורים ושקופים להערכת ההוראה.
• אפשרויות דירוג רבות (ולא רק מורה מספק או לא מספק).
• שמירת ההערכות באופן ממוחשב ומעקב סדיר אחרי השינויים בכל תקופה.
• נרמול של ההערכות על ידי סוגי הערכות שונים ממעריכים מגוונים.
• משוב תכוף וסדיר למורים.
• פיתוח מקצועי בהתאם לביצועים ולמשוב ולפי צרכי המורה.
• תמיכה אינטנסיבית יותר למורים שנופלים מהסטנדרט הרצוי.

יש לבצע הכשרות למעריכים על מנת שידעו להעריך מורים בצורה טובה, ולהבהיר להם את חשיבות ההערכה והמשוב – לא מדובר רק בתהליך הערכה, אלא בשינוי תרבותי ממש. לבסוף – ההערכות חייבות להשפיע על החלטות חשובות בכל הנוגע למורים – שיבוצים, שכר, פיתוח מקצועי, פיטורים, קידום מקצועי, הענקת פרסי הצטיינות ושימור מקצועי. המידע חייב להיות בשימוש.

 רשימת המאפיינים שמערכת להערכת ומישוב מורים צריכה לכלול כדי לסייע למורים להתפתח

על מנת ליצור חינוך איכותי, על המורים לקבל את מלוא התמיכה כדי שיוכלו להיות המורים הטובים ביותר שניתן. כפי שליאת קיבלה את הסיוע הזה, שאפשר לה להיות המורה הכי טובה שיכלה, כך עלינו ליצור מצב בו כל מורה מוערך, מקבל משוב רשמי איכותי וסיוע בדרך לשיפור.