נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
לא מעט תלמידים אינם אוהבים את בית הספר. עבור חלק ניכר מהם הוא משעמם, לא רלוונטי, קשה מדי או לא מאתגר מספיק. ספר חדש, בשם "למה תלמידים לא אוהבים את בית הספר?" שאותו כתב פרופסור דניאל וילינגהם, חוקר מוח וקוגניציה, מנסה להבהיר לנו למה זה קורה ואיך אפשר לשנות זאת, ולגרום לתלמידים ליהנות מהשהות והלמידה בבית הספר.
אז למה תלמידים לא אוהבים את בית הספר?
התשובה של וילינגהם מתחילה בכך שמוחם של בני אדם לא ממש מותאם לחשיבה. זה קצת מפתיע, אבל בניגוד למה שרובנו חושבים, החשיבה היא אטית, דורשת מאמץ ולא‑בטוחה. בשל כך, רוב הזמן, בני אדם אינם ממש חושבים מא' ועד ת'. במקום זאת – אנחנו משתמשים בזיכרון מסוגים שונים על מנת להימנע מחשיבה מאומצת.
ובכל זאת, בני אדם נהנים לחשוב, אך בעיקר נהנים מחשיבה מסוג מסוים: אנחנו אוהבים להבין רעיונות חדשים ובעיקר לפתור בעיות, אבל רק כשאלה מאתגרות במידה המתאימה. אנחנו אוהבים בעיות שמאתגרות אותנו, אך נראות לנו פתירות ומאפשרות הצלחה, הנאה וסיפוק.
על מנת לפתור בעיות, אנשים זקוקים לשלושת הדברים הבאים:
אבל מה צריך כדי ליהנות מפתרון הבעיות? בשביל ליהנות צריך שהבעיות יהיו ברמת קושי מתאימה, ושיהיו את כל התנאים הנ"ל. עבודה על בעיות קלות מדי או קשות מדי אינה מהנה ואף מתסכלת.
כמבוגרים אנחנו בדרך כלל יכולים לבחור את התחום ורמת הקושי של הבעיות איתן אנחנו נדרשים להתמודד. לעומת זאת, כל התלמידים בכיתה מקבלים בדרך כלל את אותן הבעיות, ברמה זהה, ואיתן הם חייבים להתמודד. אם תלמיד מקבל באופן קבוע עבודה שהיא קשה מדי עבורו או קלה מדי, אין פלא שהוא לא נהנה בבית הספר או בשיעור. שימו את עצמכם במקום ילדים אלה: האם הייתם נהנים ללכת למקום בו בכל יום במשך שעתיים רצופות, הייתם צריכים לפתור לבדכם מדור אחר מדור של "20 שאלות" לעיתון הארץ (לשם ניסיון אתם מוזמנים לנסות לפתור 3 מדורים ברצף כאן - וזה רק רבע שעה כזו)? שוב ושוב לנסות ולהגיע לפחות מ-50% הצלחה (במקרה הטוב), 20 שאלות אחרי 20 שאלות? לא נשמע נעים במיוחד. מן הצד השני - גם לשבת ולבצע פעולות חיבור פשוטות ביותר (1+3, 5+2) במשך שעתיים ביום, יכול להיות דבר מתסכל ומתיש.
אז מה מורים יכולים לעשות על מנת שכל תלמידה ותלמיד יחושו את העונג שמגיע לאחר פתרון בעיות?
סיכמנו לכם 8 עקרונות מספרו של פרופ' וילינגהם:
1. דאגו שחלק ניכר מהשיעור והלמידה מתמקדים בפתרון בעיות
כל שיעור חייב להכיל אתגרים ובעיות. לא משנה אם זה פרשנות של ציור או שיר, חידה לשונית, יישום של עיקרון פיזיקלי או תרגיל מתמטי. אם שיעור מורכב בעיקר מהסבר של המורה – התלמידים ככל הנראה לא ייהנו ממנו, אפילו אם תזרקו כמה שאלות לחלל הכיתה במהלכו.
וילינגהם מסביר שבאופן מובן, מורים ומרצים (וכולל את עצמו בעניין) בדרך כלל להוטים להגיע לתשובות – לידיעה ולהבנה של התלמידים. אבל השאלה או הבעיה היא מה שמסקרן את התלמידים. לכן, כשמתכננים שיעור, כדאי להתחיל מניסוח המידע שהייתם רוצים שהתלמידים שלכם ידעו עד סופו, ולאחר מכן לחשוב איזו שאלה או בעיה תגרום לגירוי הסקרנות של התלמידים ותאפשר להם לגלות ולחקור את המידע הנלמד. הבעיה צריכה להיות בעלת רמת קושי שתאפשר סקרנות, אבל גם תיקח בחשבון את היכולות והמגבלות הקוגניטיביות של התלמידים. לגבי כל מערך שיעור, חשבו לפני העברתו, איזה פתרון בעיות או שאלות נדרש מהתלמידים ובאיזו תדירות.
2.וודאו שהתלמידים יודעים וזוכרים את הידע הנדרש לשם פתרון הבעיות
חשבו ובדקו האם התלמידים הם בעלי הידע הבסיסי הדרוש לשם פתרון הבעיה. אם חסר לתלמידים שלכם את הידע הזה או שהם לא זוכרים אותו – למדו אותו או תשמרו את האתגר החשיבתי למועד אחר, אחרי שירכשו את הידע.
3. אל תצרו בעיות המאמצות יותר מדי את הזיכרון העובד, במיוחד בתחילת הלמידה
אנשים יכולים לזכור בראשם רק מידע בכמות מסוימת. נסו להימנע ממשפטים ארוכים והוראות עם המון דברים שיש לזכור יחד. אם אתם מרגישים שזה יהיה קשה לחלק מהתלמידים – האטו את הקצב ואפשרו לתלמידים עזרי זיכרון (כמו למשל כתיבת השאלה או המידע על הלוח). כל זאת נכון ביתר שאת בתחילת הלמידה וההטמעה של נושא, במיוחד אצל תלמידים שמתקשים יותר.
4. השתמשו בשאלות ובעיות מעוררות סקרנות גם אחרי הלמידה הראשונית, בשלב ההטמעה
פעמים רבות מורים מתחילים את השיעור בשאלה או הדגמה מרתקות, על מנת לעורר את העניין של התלמידים. כך למשל, מורה לפיזיקה שמתחילה את השיעור בניסוי שבו היא מדליקה נייר, זורקת אותו לבקבוק ואז שמה ביצה בפתח הבקבוק. הביצה נשאבת לתוך הבקבוק והתלמידים נפעמים. זה נהדר וחשוב, אבל כדאי להשתמש במתודה דומה של ניסוי, בעיה או שאלה מעוררי התפעלות ועניין גם לאחר שעקרונות השיעור נלמדו. בתחילת השיעור, לפני שהתלמידים הם בעלי הידע אודות העקרונות, ההדגמה נראית להם כקסם או תעורר סערה ועניין בכיתה, אך אלה עלולים לשכוח במהרה. אם מלמדים דבר מה ואז התלמידים מתבקשים לפתור שאלה מעניינת או להסביר ניסוי/תופעה מרתקות באמצעות העקרונות החדשים – הם חושבים על הדברים, משתמשים בעקרונות לפתרון בעיה, מסתקרנים ומתעניינים, וכך החומר נלמד ונזכר טוב יותר. דוגמא מעולה לכך היא הכתבה "איך תהפכו כל שיעור להצגה הטובה בעיר?
5. צרו בעיות ושאלות המדורגות מבחינת קושי, ואפשרו לתלמידים להתמודד עם בעיות ברמה שלהם
אם ניתן לכל התלמידים את אותן המשימות באותה רמת קושי – רק חלק קטן מהם יאותגרו ברמה המתאימה להם: חלק ירגישו שאין להם סיכוי או שכולם יפתרו לפניהם וחלק ירגישו שהמשימה קלה להם מדי וישתעממו. לכן שיעור צריך להציע מגוון רמות של תרגילים ושאלות, כאשר המורה נדרש/ת להתאים את התרגילים לרמת התלמידים.
זו ללא ספק משימה אדירה למורים, שדורשת מאמץ, תכנון והערכה מתמדת של מצב התלמידים. ג'ניפר לורנס מצאה דרך מקורית לעשות זאת כמורה, והיא מספרת על כך בכתבה הזאת. תלמידים שרמת המסוגלות שלהם גבוהה יותר, זקוקים לכך שתאפשרו להם בעיות מאתגרות יותר, או שתניחו להם לפתור את הבעיות ולעסוק בענייניהם לאחר מכן. אחרת הם יפריעו ו/או ישתעממו.
6. אל תתנו לתלמידים שנשארו מאחור להרגיש פחות טובים או מסוגלים
חשוב לא לגרום לתלמידים להרגיש שהם פחות טובים מאחרים או מסוגלים לפחות, בגלל שהם מתחילים משאלות ובעיות בסיס. זו צריכה להיות בחירה של התלמיד או הצבה של המורה שמעוררת כבוד בכיתה, או שכולם מתחילים ממנה, כיוון שהדבר מעודד למידה והטמעה של היסודות. תלמידים שמתקשים, נמצאים מאחור בחומר או מתקדמים לאט, לא צריכים להרגיש שהם מסוגלים לפחות, אך בו זמנית חשוב שידעו את הרמה והקצב שלהם ויתרגלו שאלות ברמתם, על מנת שיוכלו להתקדם כראוי ולצמצם את הפער אם נוצר כזה. אפשר גם להבהיר שכל אחד לפעמים מתקשה במשהו, אבל שהעניין הוא לדעת לזהות מתי דרושה עוד עבודה, לתרגל, ללמוד, לנסות ולהתקדם כל הזמן – עד שמגיעים לרמה הגבוהה ביותר.
7. בצעו שינויים מפתיעים במהלך השיעור
בצעו שינויים והפתיעו את התלמידים במהלך השיעור. כולנו מאבדים את הקשב לרגע מדי פעם, במיוחד כשמדברים אלינו באותו הקצב, על אותו הדבר או כשאנחנו נדרשים לאותה המשימה שוב ושוב. במהלך כל שיעור שנו קצב מדי פעם (כמה פעמים בשיעור), תנו משימה שגורמת לשינוי מסוים, הפתיעו, שנו נושא וכדומה. תכננו מראש את השינויים או ההפתעות בשיעור ושלפו אותם ברגעים מתאימים, בהם נראה לכם שחלק מהתלמידים קצת איבדו את הקשב. השתמשו בשינוי הקצב במקום בהערות לתלמידים ובקשה לשקט. התלמידים ילמדו במהרה שחשוב וכדאי להישאר ערניים וקשובים בשיעור.
8. תעדו את השיעורים ורמות הקושי השונות בהם, ושתפו פעולה עם מורים אחרים
תעדו ושתפו פעולה עם מורים אחרים! המשימה של יצירת שיעור עם רמות קושי שונות, שאלות חשיבה, אתגרים מתאימים ושינויים, הינה משימה אדירה. אם תתעדו לאחר כל שיעור בקצרה מה עבד ומה לא, ואילו רמות נוספות היה צריך ליצור – תוכלו להשתמש בשיעור גם בשנה הבאה או בכיתה המקבילה באופן מוצלח יותר. הסבירות שתזכרו את הדברים במדויק עד אז היא קטנה (הזיכרון נוטה לתעתע בנו), אבל רישום מדויק יעזור לכם. הוא גם יאפשר לכך לחלוק את השיעורים עם אחרים וכך לעזור להם, ולהיעזר בשיעורים מקבילים שלהם, וכך להפוך את הדברים לברי השגה. זכרו - באמצעות שיתוף פעולה וניסיון - אתם יכולים לעשות את מה שאולי נראה לכם כעת בלתי אפשרי!
רוצים לעודד מורים נוספים לגרום לתלמידים לאהוב את בית הספר? אנחנו מזמינים אתכם להפיץ את הדרכים הללו למורים, מנהיגים חינוכיים ואנשי חינוך אחרים. הורידו מכאן את האיור המלא, עם השיטות של פרופ' וילינגהם לכיצד ניתן לגרום לתלמידים לאהוב את בית הספר. הדפיסו אותו, שלחו לחברים, תלו אותו בחדר המורים! הפיצו את המידע וגרמו לעוד תלמידים לאהוב את בית הספר.
מיישמים כבר היום חלק מהשיטות שמציע וילינגהם? יש לכם שיטות אחרות? זה המקום לשתף! החלטתם להשתמש בשיטות בעקבות הכתבה? ספרו לנו ממקור ראשון איך זה הלך!
